לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ב' סיון תשע"ט

מסכת בכורות דף מ"ט

דף מ"ט ע"א 

אין כותבין הרשאה על מטלטלין אם הלוה כופר למלוה – משום דמיחזי כשיקרא. ואם אינו כופרו, כותבים.

שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה – אין כאן לכהן כלום, ואע"פ שהאחד וודאי בכור, אע"פ כן אין הבן חייב לפדות את עצמו, שיכול לומר שמא אין אני בכור אלא חבירי. אבל בשתי נשים של איש אחד חייב האב ליתן חמש סלעים לכהן, שהרי בוודאי יש לו בכור.

מת בנו הבכור בתוך שלשים יום – אף על פי שנתן לכהן חמש סלעים, יחזיר. מת לאחר שלשים יום – אף על פי שלא נתן, יתן. מת ביום שלשים – לת"ק כיום שלפניו הוא, שאע"פ שנתן יחזיר, שלמדים 'חודש חודש' ממדבר שנאמר מבן חודש 'ומעלה', ומשמע לאחר שלשים. ולרבי עקיבא אם נתן לא יטול, ואם לא נתן לא יתן. שמסתפק אם אין ללמוד ממדבר לפי שנאמר גם בערכין 'ומעלה' ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, או שמא אין מלמדין רק לענין אחר שאינו עוסק בבכור, אבל לענין בכור מלמדין.

הכל מודים לענין אבילות שאם מת ולד ביום שלשים – אין אבילות חלה על אביו ותולין שנפל הוא, שהרי הלכה כדברי המיקל באבל.

מת האב בתוך שלשים – בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה. מת לאחר שלשים יום – בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה.

הפודה את בנו בתוך שלשים יום – אם אמר מעכשיו יהא פדוי, לדברי הכל אינו פדוי. אם אמר שהפדיון יחול לאחר שלשים, ועדיין המעות בעין ביד כהן, לדברי הכל פדוי. אמר שיחול לאחר שלשים ונתעכלו המעות – לרב בנו פדוי, כדין המקדש אשה לאחר שלשים יום שהיא מקודשת אע"פ שנתעכלו המעות. ולשמואל אין בנו פדוי, שבקידושין בידו לקדשה מעכשיו, אבל בכור אין בידו לפדותו מעכשיו.

דף מ"ט ע"ב 

כל מקום שנחלקו רב ושמואל – הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ולענין הפודה בנו תוך שלשים יום ונתאכלו המעות, הלכה כשמואל שאין בנו פדוי.

הוא לפדות ובנו לפדות – אם אין לו אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו, שמצוה שלו עדיף. ואם יש חמש סלעים משועבדים וחמש בני חורין, לחכמים הוא קודם לבנו, שמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר ואינו גובה ממשועבדים, ומצוה שלו עדיף משל בנו. ולרבי יהודה בנו קודמו, שמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר, ובשביל פדיון שלו טורף הכהן ממשועבדים, ובחמש בני חורין יפדה את בנו.

*************

יום חמישי ג' סיון תשע"ט

מסכת בכורות דף נ'

דף נ' ע"א 

חמש סלעים של בן – במנה צורי. שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקדש במנה צורי. וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים הבאים בלשכה, שאין מביאין שם אלא מטבע של חצי שקלים.

ומהו מנה צורי? לרבי אסי מנה היוצא במדינת צורי, לרבי אמי סלע צורי הוא דינר ישמעאלי, לרבי חנינא סלעים מיושנים שנמכרים שמונה לדינר, חמש מהם לפדיון הבן. לרבי יוחנן דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר, ומלך ששמו 'שייפא', שנמכר בכ"ה זוזים, ומנכין מדינר זה זוז, ושתות, ונשתיירו עשרים דינרים במשקל דינר צורי, שהן כ"ח זוזים ומחצה וחצי שתות בדינר ערבי.

סלעים דאורייתא הן שלש דינרי צורי ושליש, שהם עשרים מעין, ושש מעה כסף דינר, נמצא הסלע שלש דינר ושליש. ולאחר מכן הוסיפו על סלע דאורייתא שתות, נמצא סלע צורי עשרים וארבעה מנים. שאע"פ שהשקל הוא עשרים גרה, אם רצה להוסיף יוסיף, שנאמר 'יהיה', אבל לא יפחות, שנאמר 'הוא'.

המקדיש שדהו בשנת היובל, היה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים סלעים – ונותן מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונין למ"ט שנים של יובל. ואע"פ שסלע של קודש מ"ח פונדיונין, ונמצא פודה בחמשים שקל ופונדיון, פונדיון זה הוא להכרע.

רב אשי שלח לרב אחא בריה דרבינא י"ז זוזים בפדיון הבן, וביקש ממנו שיחזיר לו שליש דינר, שכל סלע הוא שלש ושליש, נמצא חמש סלעים הן ט"ז דינרים ושני שליש דינר. והשיבו, שלאחר שהוסיפו על המדות צריך שיוסיף לו עוד שלשה, שחמשה סלעים הן עשרים זוז.

כל כסף האמור בתורה סתם – סלע. האמור בנביאים – מנים, שהן כ"ה סלעים. האמור בכתובים – קינטרין שהן מאה סלעים לכל שקל. חוץ מכספו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם, היו קינטרין, שנאמר 'ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר', שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו בתורת שקלים, והרי יש מקומות ששקלים שלהם הם קנטרין, ובהכרח שאלו נתן לו.

ביקשו לגנוז כל מטבעות 'הדריינא' 'טירייאנא' ו'שייאפא', שרובן של אלו באו מירושלים, שהיו בלשכה והן של הקדש ואסורים לזרים, וכשלקחוהו עובדי כוכבים ערבוהו, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר, שנאמר 'ובאו בה פריצים וחללוה', ומשמע שמכיון שבאו פריצים חיללוהו ויצאו לחולין.

דף נ' ע"ב 

כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. ולפיכך התוקע לחבירו (י"מ שמכהו באזנו, וי"מ תוקע ממש מפיו באזנו), נותן לו סלע מדינה שהוא חצי זוז.

שבועת הדיינין הבאה מחמת הודאת מקצת הטענה, אינו נשבע אלא א"כ טענו שוה שתי מעות כסף, שנאמר 'כסף או כלים', מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב.

הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל.

האשה מתקדשת בכסף. לבית שמאי בדינר ובשוה דינר, ולבית הלל בפרוטה ובשוה פרוטה.

*************