לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ו' אב תשע"ט

מסכת תמורה דף י"ט

דף י"ט ע"א

המפריש נקבה לפסחו – ירעה עד שיסתאב, ותמכר ויביא בדמיה פסח. ילדה, ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו פסח. נשתיירה אחר הפסח, תרעה עד שיסתאב, ויביא בדמיה שלמים. ילדה, ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויביא בדמיו שלמים. ולרבי אליעזר הוא עצמו יקרב בשלמים, כיון שמותר הפסח עצמו קרב שלמים, נמצא שם שלמים על אמו.

י"א שרבי אליעזר חולק גם כשילדה קודם הפסח שהולד עצמו קרב שלמים – שגם קודם פסח אם שחט את האם לשם שלמים כשר, שפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא, נמצא שם שלמים על אמו. ולאביי מודה ר"א כשילדה קודם הפסח, שטעמו של רבי אליעזר הוא משום שלמקום שהמותר הולך (אילו היה נאבד ומפריש שני לאחריות ונמצא הראשון) שם הולד הולך, וקודם פסח הקדישו לדמי פסח, לכן גם הולד לדמי פסח, אבל לאחר הפסח המותר קרב שלמים, לפיכך גם הולד קרב שלמים.

המפריש נקבה מעוברת לפסח – לת"ק היא וולדותיה ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמיהם פסח. ולרבי אליעזר הוא עצמו יקרב פסח, שסובר כרבי יוחנן שאם שיירו משוייר, שעובר לאו ירך אמו, ואמו לא קדשה קדושת הגוף, אבל העובר קדושה קדושת פסח וקריבה.

דף י"ט ע"ב

מודה רבי אליעזר במפריש נקבה לאשם שאין בנה קרב אשם – לפי שאין שם אשם על אמו (שלא מצינו אשם נקיבה). וכן אינו קרב עולה שאין שם עולה על אמו.

המפריש נקבה לאשם – תרעה עד שתסתאב, ותימכר, ויביא בדמיה אשם. ואע"פ שאינו ראוי למה שהוקדש, אין אומרים זהו מומו וימכר בלא מום, שמתוך שחל עליו קדושת דמים חל עליו קדושת הגוף. ואם כבר קרב אשמו, יפלו דמיו לנדבה. לר' שמעון תימכר שלא במום, שמאחר שאינו ראוי למה שהוקדש מום גמור הוא זה, ולא קדשה קדושת הגוף, ותמכר מיד ותביא בדמיה אשם ור"ש לשיטתו שאין אומרים 'מיגו' שחל עליו קדושת דמים חל עליו קדושת הגוף.

הקדיש זכר לדמיו – לרב כהנא קדוש קדושת הגוף. ורבא היה חולק עליו וחזר בו והודה לדבריו.

אשם בן שנה והביאו בן שתים, בן שתים והביאו בן שנה – לת"ק כשירה, ולא עלו לבעלים לשם חובה. ולר' שמעון אינן קדושים כל עיקר.

מחוסר זמן שהקדישו לרבי שמעון קדוש – ואע"פ שאינו ראוי, למדים מבכור שקדוש ברחם לפני זמנו וקרב לאחר זמנו. לפיכך לשיטתו מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר.

*************

יום חמישי ז' אב תשע"ט

מסכת תמורה דף כ'

דף כ' ע"א

המקדיש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו – לת"ק עושה תמורה. ולרבי שמעון לעולתו עושה תמורה, לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה, שאין לך דבר שעושה תמורה אלא זה שקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב אינו נמכר בלא מום אלא ירעה, ובעולה יש שם עולה עליה בעוף לפיכך עושה תמורה אע"פ שתרעה, וסובר כר"א בן עזריה שאפילו נדבה של עשיר ראוי לעולת העוף. (ולר"ש בן יהודה בדעת ר"ש גם לעולתו אינו עושה תמורה – להלן ע"ב). לשיטת רבי, פסח עושה תמורה לפי שמותרו קרב שלמים, אבל אשם אין עושה תמורה, שסובר שמותרו לנדבת ציבור, ואין תמורה בציבור.

כהן גדול שהפריש פרה לפרו – אינה קדושה קדושת הגוף גם לרבי שמעון, ואע"פ שיש שם חטאת על הפרה בפרת חטאת, קדשי בדק הבית היא ואין עושה תמורה. וכן יחיד שהפריש שעיר לשעירתו, או נשיא שהפריש שעירה לשעירו – אינו קדוש, אע"פ שיש שעיר בנשיא ושעירה ביחיד, לפי שיחיד ונשיא שני גופים הן. וגם אם חטאו עד שלא נתמנו, והפריש שעיר לשעירתו – אינו קדוש, אע"פ שאילו חטא עתה מביא שעיר, הרי לא חטא ולא נתחייב בשעיר.

האומר הרי עלי עולה – לת"ק יביא כבש, ולר"א בן עזריה או תור או בני יונה.

המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות – לר"א זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. ולרבי יהושע זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. וסובר כר"ש בן יהודה בדעת ר"ש, שכל שאינו ראוי הוא עצמו ליקרב, לא חל עליו קדושת הגוף, לפיכך לא חל קדושת הגוף על הנקיבות שאין ראויות לעולה, ולא מועיל מה שיש שם עולה על אמו, וסובר שגם המפריש נקיבה לעולתו אין עושה תמורה.

דף כ' ע"ב

תמורת אשם, ולד תמורה (שהמיר נקיבה לאשמו וילדה), ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם – לת"ק ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיו לנדבה. לרבי אליעזר ימותו, ולרבי אלעזר יביא בדמיה עולות.

אשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו – לת"ק ירעו עד שיסתאבו, וימכרו ויפלו דמיו לעולת נדבת ציבור, ואינו סומך עליה ולא מביא נסכים, ונסכיה משל ציבור, וגם אם הוא כהן עבודתה ועורה משל אנשי משמר. ולר' אליעזר ימותו. לר' אלעזר יביא בדמיה עולת יחיד, וסומך עליה, ומביא נסכים, ונסכיה משלו, ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו.

לרב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת ת"ק ורבי אליעזר לענין ולד תמורה קודם כפרה, שלר"א ימות שאם ירעה כיון שדמיה קרבין יבוא להחליף ולהקריב לאשם, ולחכמים כיון שהוא עצמו לא קרב עולה אין חוששין שיחליף. אבל לאחר כפרה שאין לחשוש לאחלופי לדברי הכל הולד עצמו קרב עולה. והקשו על דבריו מדברי רב חנניא שולד תמורה אינו קרב.

הפריש נקבה לאשם – י"א שלרבי אליעזר אין בנה קרב עולה, שלא אמר אלא בהפריש נקיבה לעולה שיש שם עולה על אמו, אבל לא באשם שאין שם אשם על אמו. ולר' אבין בנה קרב לעולה, שאין טעמו של רבי אליעזר משום שיש שם עולה על אמו, אלא משום שהבן ראוי להקרבה, וה"ה בן של אשם שראוי להקרבה. ומה ששנינו שולד ולדן עד סוף העולם מביא בדמיהן עולה והוא עצמו אינו קרב, היינו כשילדה נקבות עד סוף העולם.

*************