לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י' אדר א' תשע"ט

מסכת חולין דף פ'

דף פ' ע"א 

כוי נחלקו בו חכמים מהו: י"א שבריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה. וי"א שזה איל הבר. וי"א שזה הבא מן התייש ומן הצבייה. לרבן שמעון בן גמליאל מין בהמה היא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים.

עזי היער: י"א שמין בהמה הן וכשרות למזבח, שהרי עשר בהמות מנה הכתוב, וממה שלא מנאן בין החיות למדנו שהוא מין בהמה. ויש חוששין שמא ממין האקו הן או שמא ממין התאו או זמר הן. ואמימר סובר שוודאי חיה הן, והתיר את חלבן.

שור הבר – לת"ק מין בהמה הוא, שתרגום של תאו הוא 'תורבלא', כלומר שור הלבנון. ולרבי יוסי מין חיה הוא, שהרי נמנה בין החיות.

דף פ' ע"ב 

לשיטת רבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. ולפיכך אם שחט אותו ואת בנו קדשים בחוץ – גם השני חייב כרת משום שחוטי חוץ, ששחיטת הראשון הריגה היא ושני ראוי לפנים. היו שניהם חולין בפנים, שני אינו לוקה משום אותו ואת בנו, ששחיטת הראשון הריגה היא. היו קדשים בפנים, שני אינו לוקה, שכל שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא, שכל זמן שלא זרק את הדם לא ניתר הבשר.

השוחט אותו ואת בנו קדשים בפנים – השני לוקה משום אותו ואת בנו, וי"א שלוקה גם משום מחוסר זמן, שכל הפסולין שבשור ושבשה הן בכלל 'לא ירצה', שנאמר 'ושור ושה שרוע וקלוט', והתנא לא מנה לאו זה, שבמקום שלוקה משום אותו ואת בנו לא מנה לאוין אחרים. ולרבי זירא אינו לוקה משום מחוסר זמן לפי שהכתוב נתקו לעשה, שנאמר 'מיום השמיני והלאה ירצה', ולא קודם לכן, ולאו הבא מכלל עשה, עשה.

*************

שבת קודש י"א אדר א' תשע"ט

מסכת חולין דף פ"א

דף פ"א ע"א 

נאמר 'והיה שבעת ימים תחת אמו' – ומשמע שליל שמיני מותר, ונאמר 'מיום השמיני והלאה ירצה', ומשמע מביום ולא מבלילה, הא כיצד? לילה לקדושה יום להרצאה.

לרבי שמעון אין מלקות של אותו ואת בנו נוהג בקדשים – שכל זמן שלא זרק את הדם לא ניתר הבשר, נמצא בשעת שחיטה התראת ספק היא, ולא שמה התראה.

אותו ואת בנו שניהם קדשים בחוץ – לחכמים ראשון ענוש כרת, שני פסול, ופטור מלאו של שחוטי חוץ, שאינו ראוי לפנים משום מחוסר זמן. לרבי שמעון שניהם ענושים כרת, ששחיטת הראשון שהיתה בחוץ שחיטה שאינה ראויה והריגה היא, נמצא שהשני ראוי בפנים. ראשון בחוץ ושני בפנים – לחכמים ראשון ענוש כרת, שני פסול ופטור. לרבי שמעון שני כשר. ראשון בפנים ושני בחוץ – ראשון כשר ופטור, שני לחכמים פסול ופטור, שאינו ראוי לפנים. ולרבי שמעון שני בלא תעשה, שלדבריו כל שראוי לבא בפנים לאחר זמן, הוא בלא תעשה ואין בו כרת. ולחכמים כל שאין בו כרת אינו בלא תעשה.

דף פ"א ע"ב 

היא חולין ובנה שלמים – שחט חולין, ואח"כ שחט שלמים בו ביום, פטור (לרבי שמעון), שהתראת ספק הוא. שחט שלמים ואח"כ חולין, חייב, שכבר נזרק דמו של ראשון והתראת וודאי הוא.

היא חולין ובנה עולה – לרבא אפילו שחט עולה ואחר כך שחט חולין פטור, ששחיטה ראשונה אינה שחיטה לפי שאינה בת אכילה. ולרבי יעקב בשם רבי יוחנן אכילת מזבח שמה אכילה, שנאמר 'ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו', בשתי אכילות הכתוב מדבר, אכילת אדם ואכילת מזבח.

השוחט ונמצא טרפה, השוחט לעבודה זרה, והשוחט שור הנסקל – לרבי שמעון פטור משום אותו ואת בנו, ששחיטה שאינה ראויה היא, ולחכמים חייב. (דין השוחט פרת חטאת ועגלה ערופה מבואר להלן פב.).

השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר והמעקר – פטור משום אותו ואת בנו.

שחט ראשון לעבודה זרה ושני לשלחנו – חייב משום אותו ואת בנו (לת"ק). שחט ראשון לשולחנו ושני לע"ז, אם התרו בו משום ע"ז פטור מאותו ואת בנו, דקם ליה בדרבה מיניה. התרו בו משום אותו ואת בנו ולא משום ע"ז, לרבי יוחנן חייב, ולריש לקיש, כל שפטור כשהתרו בו משום קם ליה בדרבה מיניה, פטור גם אם לא התרו בו.

וכן חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר – לרבי יוחנן חייב, ולריש לקיש פטור.

*************