לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ל' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף ע'

דף ע' ע"א

חמשה השרויין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב – לרבה צריך לבטל לכל אחד ואחד, לאביי אין צריך.

שלשה הדרים בחצר, שנים מהם עירבו ואחד לא עירב, ומת אחד מן המערבין, זה שלא עירב נותן רשותו לזה שעירב. (ואין חוששין שמא לא יתן רשות לשני גם כשהוא חי, שאינו מועיל למ"ד צריך לבטל לכל אחד).

שנים שעירבו – נותנים את רשותם לזה שלא עירב, ואין קונסים אותו על מה שלא עירב. שנים שלא עירבו – נותנים את רשותם לשנים שעירבו, ואין חוששים שמא יבואו לבטל רשות לאלו שלא עירבו. וכן נותנים את רשותם לאחד שלא עירב (אם שלשה דרים בחצר), ואע"פ שכל בני החצר לא עירבו, לא קנסו אותם כדי שלא תשתכח תורת עירוב.

דף ע' ע"ב

שכח לערב ומת בשבת, ולא ביטל רשותו – לרב נחמן יורשו מבטל ש'כרעיה דאבוה' הוא. ל'תנו דבי שמואל' אינו מבטל, כיון שלא היה יכול לערב מאתמול.

כל שמותר למקצת שבת הותר לכל השבת – כגון שתי חצירות ופתח או חלון אחד ביניהם, ועירבו על ידי אותו פתח, ובשבת נפלה כנגדו מפולת ונסתם, מותר להשתמש מזו לזו על ידי זריקה או דרך חורין קטנים. וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו בשבת, מותר לטלטל בו אע"פ שהוסרו מחיצותיו.

כל שנאסר למקצת שבת אסור לכל השבת – כגון שני בתים בשני צידי רה"ר, והקיפום נכרים מחיצה בשבת, אסורין לבטל רשות זה לזה כדי שאחד ישתמש בה, כיון שלא היו יכולים לערב מאתמול. וכן נכרי הדר עם ישראלים בחצר שמת בשבת, אין יכולים לבטל רשות זה לזה, כיוון שמאתמול לא היו יכולים לערב משום רשותו של נכרי.

אחד מבני החצר ששכח ולא עירב, אע"פ שנאסר למקצת שבת, יש לו תקנה לבטל רשות בשבת.

אחד מבני החצר שמת וירשו אחד מן השוק שאינו דר בחצר – אם מת מבעוד יום שעדין לא קנה עירובו של מת, היורש אוסר על בני החצר. מת משחשיכה אינו אוסר, כיון הותר למקצת השבת.

מי שיש לו בית דירה בחצר ואינו דר שם ומת, וירשו אחד מבני החצר – אם מת מבעוד יום אינו אוסר, שיורשו יערב עם שכניו. מת משחשיכה אוסר, שאינו יכול לערב. (ולמ"ד יורש מבטל רשות, אוסר עד שיבטל את רשותו).

***************

יום שני א' חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף ע"א

דף ע"א ע"א

ישראל וגר הדרים בחצר אחת, ומת הגר מבעוד יום, והחזיק ישראל אחר בנכסיו, הרי הוא אוסר עליו. ואפילו אם החזיק משחשיכה והיתה מותרת במקצת שבת (קודם שהחזיק), אוסר, כיון שהיה הישראל יכול להחזיק מבעוד יום, נמצאת רשות זו תלויה ועומדת מתחילת השבת, ולא נחשב שהותר למקצת שבת. לשיטת רב נחמן שהיורש בשבת יכול לבטל את רשותו, יכול גם המחזיק בנכסי הגר לבטל את רשותו (לבית הלל שיש ביטול רשות בשבת).

אם מת הגר משחשיכה, אע"פ שהחזיק ישראל אחר בשבת אינו אוסר, שכבר קנה עירובו של הגר בתחילת שבת והותר למקצת שבת.

ביטול רשות בשבת – לבית שמאי אסור, שנחשב ל'הקנאת רשות' ודומה למקח וממכר. לב"ה מותר, י"מ משום שמגלה דעתו שכבר רצה מתחילה בהיתר אלא ששכח לערב, וי"מ שלשיטתם אין זה 'הקנאת רשות' אלא 'סילוק רשות'.

דין בעל הבית השותף עם שכיניו שבמבוי לשם שותפות סתם ולא לשם שיתוף:

שיטת ת"ק לפי רב ורבא – אם שותף לזה ביין ולזה ביין בכלי אחד, א"צ לערב. בשני כלים, צריך לערב. לאביי – לזה ביין ולזה ביין אפילו בשני כלים א"צ לערב, משום שראוי לערבם. לזה ביין ולזה בשמן שאין ראוי לערבם, צריך לערב.

שיטת רבי שמעון שגם אם הוא שותף לזה ביין ולזה בשמן א"צ לערב. לרבה – מדובר בחצר שבין שני מבואות, ונשתתפה בשתי עירובין, עם מבוי זה בשמן ועם מבוי זה ביין (אבל בשיתוף אחד אין משתתפין לזה ביין ולזה בשמן, כיון שאין ראוי לערבם). ור"ש לשיטתו בשלש חצירות הפתוחות זו לזו שעירבו שתים חיצונות עם האמצעית, שהפנימית מותרת עם החיצונות והם עמה, ואע"פ ששתים החיצונות אסורות זו עם זו, אין גוזרים שיעבירו כלים מחיצונה האחת לשניה דרך הפנימית. ולרב יוסף – משתתפין בעירוב אחד לזה ביין ולזה בשמן, שסובר ר"ש שיין ושמן חיבורין זה לזה (לענין טבול יום שנגע בשמן שצף על יין שפסל את שתיהם), וראוי לערבם. וחכמים סוברים שאינם חיבור (וטבול יום פסל רק את השמן).

דף ע"א ע"ב

שיטת רבי אלעזר בן תדאי שגם לזה ולזה ביין צריכים לערב: לרבה – אם שני השכנים עירבו את יינם בכלי אחד – אפילו שלא לשם שיתוף – א"צ לערב. אם קנו חבית יין בשותפות, סובר ר"א בן תדאי שאין ברירה, וכיון לא הוברר יין לכל אחד אינו מועיל. ולחכמים 'יש ברירה' וגם זה מועיל. לרב יוסף – מודה ר"א שבני מבוי מותרים, אלא שצריך לערב בחצירות, וסובר כרבי מאיר שאין סומכין בני חצירות – לטלטל לחצר – על שיתוף שבמבוי, שלא לשכח תורת עירובין מן התינוקות, שיאמרו אבותינו לא עירבו. ולחכמים סומכין על השיתוף במבוי, וא"צ לערב בחצירות.

אין מחמירין כשתי חומרות שהחמיר תנא אחד בדיני עירובין.

***************