לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ט אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל'

דף ל' ע"א

כל שהוא לפתן – שיעורו לעירוב כדי ללפת בו פת מזון שתי סעודות, כל שאינו לפתן כדי לאכול שתי סעודות ממנו. בשר חי – אינו לפתן. בשר צלי – לרב יוסף אינו לפתן שהרי פרסאים אוכלים אותו לבדו. לאביי לפרסאים אינו כלפתן, ולכל העולם הוא לפתן.

בגד שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות – מקבל טומאה לעניים ולא לעשירים, ובגד שהוא שלשה טפחים על שלשה טפחים, מקבל טומאה גם לעשירים.

מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו, אע"פ שאין בו שיעור שתי סעודות של כל אדם. ולרעבתן די בסעודה בינונית של כל אדם (שבטלה דעתו אצל כל אדם, להלן ע"ב).

מת גדול כעוג מלך הבשן הנמצא בבית: אם יש בה פתח שראוי להוציאו משם (בלא נתיחה) – פתח זה טמא ומציל על שאר הפתחים שלא יטמאו. אם אין בה פתח גדול – אם פתח אחד של ארבעה טפחים ושאר הפתחים קטנים, פתח זה טמא והשאר טהורים, שבוודאי ירחיבו פתח זה כדי להוציאו ולא את הפתחים הקטנים. אבל אם כל הפתחים שוים כולם טמאים (שאין יודעים איזה פתח ירחיבו).

מערבין בשתי ביצים חיות.

האומר כל הזן עלי – אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח שאינם משביעים, אבל הנודר מן המזון אסור רק בחמשת מיני דגן.

שבועה שלא אוכל ככר זו – מערבין לו בה, שלא אסר עליו אלא את האכילה, ואע"פ שאינה ראויה לו היא ראויה לאחרים. האומר ככר זו עלי – י"א שאין מערבין לו בה לפי שאסר כל הנאה ממנה, וי"א שמערבין לו בה (משום שכוונתו רק לאכילה שהיא עיקר הנאה, או משום שאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצוות לאו ליהנות ניתנו). האומר ככר זו הקדש אין מערבין לו בה (או משום שאסר כל הנאה כהקדש, או משום שאינה ראויה גם לאחרים).

דף ל ע"ב

לבית הלל מערבין לישראל בתרומה ולנזיר ביין משום שראוי לאחרים, ולב"ש אין מערבין. ולגדול ביום הכיפורים מערבין גם לבית שמאי, לפי שראוי לו מבעוד יום.

לחנניא בשיטת בית שמאי – אין מועיל עירוב תחומין עד שיוציא מיטתו וכל כלי תשמישיו לשם.

לסומכוס מערבין ביין לנזיר שיכול לשאול על נזירותו. אבל לא בתרומה, שאם ישאל עליו חוזר לטבלו וצריך לחזור ולתרום, והגבהת תרומה שבות היא, וסובר ששבות אסורה גם בבין השמשות.

יש דברים ששיעורם בכל אדם לפי מה שהוא ואינם שווים בכל – מלא קומץ במנחה, מלא חפניו בקטורת של יום הכיפורים, השותה מלא לוגמיו ביו"כ, ושיעור מזון שתי סעודות של עירוב לשיטת סומכוס שצריך סעודה הראויה לו.

כהן שנתן עירובו בבית הפרס מועיל, שיכול לנפחו לפני רגליו (שעצם גדול יראה מאליו, ועצם קטן יראה בנפיחה).

לרב יהודה בית הפרס שנידש בדריסת רגלי אדם טהור, שכבר נידשו עצמות שבו ונפחתו מכשעורה.

***************

יום רביעי כ' אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"א

דף ל"א ע"א

לרבי יהודה מערבין לכהן בבית הקברות, שיכול ליכנס ע"י אהל זרוק, שנקרא אהל וחוצץ בפני הטומאה. ולחכמים אין מערבין לפי שאהל זרוק אין נקרא אהל ואינו חוצץ. (ושניהם סוברים כסומכוס שהעירוב צריך להיות ראוי למערב עצמו).

לרבי יהודה מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר, אם לא הוכשרה לקבל טומאה, ויביא אותה בפשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה, ויניחנה על חודו של כלי שאין ברחבו טפח כדי שלא יביא עליו טומאה כשמאהיל על המת. ואין איסור משום נהנה בקבר, שמערבין רק לדבר מצוה ומצוות לאו ליהנות ניתנו. לחכמים אין מערבין אפילו בקבר יחידי (אע"פ שיכול להגיע לעירובו בטהרה – בלא אהל זרוק – שיעמוד על שפת הקבר ויביאנו אצלו), משום שמערבין גם לדבר הרשות ואסור לקנות שביתה בקבר שאסור בהנאה. וי"מ שגם לחכמים מערבין רק לדבר מצוה, והאיסור הוא משום שלאחר שקנה שביתה נהנה במה שעירובו נשמר.

מערבין בדמאי לפי שמאכילין את העניים דמאי (לבית הלל), ויכול להפקיר נכסיו ויהיה עני.

דף ל"א ע"ב

מערבין במעשר ראשון שהקדימו בשיבלים אם ניטלה ממנו תרומת מעשר, ואע"פ שהופרש קודם תרומה גדולה. אבל אם הקדימו בכרי שכבר חלה עליו חובת תרומה, צריך להפריש ממנה תרומה גדולה.

מערבין במעשר שני והקדש שנפדו אע"פ שלא הוסיף חומש, שאין החומש מעכב. אבל אם לא נפדו כהלכתם, כגון מעשר שפדאו באסימון שאין עליו צורה, והקדש שחיללו ע"ג קרקע, אין מערבין בהם.

אין מערבין בטבל אפילו מדרבנן, כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב.

השולח עירוב תחומין ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי אינו עירוב, ואם אמר לאחר שיקבלו ממנו הרי זה עירוב.

אין מערבין עירובי תחומין ע"י קטן, שאי אפשר לקנות שביתה על ידו שאין מעשה קטן כלום. אבל גובין עירובי חצירות מבני החצר ע"י קטן, שנעשין שותפין מאליהם וא"צ למעשיו.

שלח עירובו ע"י חרש שוטה וקטן או כותי או פיל וקוף ואמר לאחר שיקבלו ממנו, ועומד ורואהו עד שמוליכו, הרי זה עירוב. וסומכין על זה שאמר לו משום שחזקה על שליח שעושה שליחותו.

***************