לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

שבת קודש כ"ז חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ז

דף צ"ז ע"א

המוצא תפילין חדשים – לרבי מאיר מכניסם זוגזוג, ורבי יהודה אוסר. טעם מחלקותם: י"מ, שלר"מ אין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפלין ומסתמא תפילין הם, לרבי יהודה אדם טורח ושמא נעשה לשם קמיע. וי"מ, שהכל מודים שאין אדם טורח, ובוודאי נעשו לשם תפילין, ומדובר שהרצועות אינם מקושרות, ורבי יהודה אוסר לפי שאסור לקשור בשבת קשר של קיימא, ולעונבם אינו יכול או משום שעניבה פסולה בתפילין (ראה להלן), או משום שעניבה כקשירה ואסור לעשותה בשבת.

עניבה – י"א שהיא פסולה בתפילין, וי"א שאם עושה אותה כעין קשר של תפילין כשירה.

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני שיהיה דומה לדל"ת, ובתפירתן עשוי כמין שי"ן, ורצועה קטנה שראשה כפוף דומה ליו"ד, הרי שם 'שד-י'. וצריך שיהיו האותיות ניכרים כלפי חוץ ולא כלפי התפילין, שנאמר 'וראו כל עמי הארץ'.

הלוקח תפילין הרבה ממי שאינו מומחה (כדי לחזור ולמוכרן),בודק שלש מהן, שתים של יד ואחת של ראש או להיפך, כדי להחזיקו למומחה גם בשל יד וגם בשל ראש. ולרבי הסובר שתי פעמים חזקה היא, בודק אחת של יד ואחת של ראש. ואם קונה כמה צבתים (חבילות), צריך לבדוק כל חבילה שדרך לקנות כל חבילה מאדם אחר.

המוצא חבילות של תפילין – כל שאילו מכניסם זוג זוג יגמור להכניסם קודם שקיעת החמה, יכניסם זוג זוג. ואם לא יספיק להכניסם זוג זוג עד שתחשך, ממתין במקומם ומכניסם ביחד כשתחשך.

דף צ"ז ע"ב

המוצא תפילין בשעה שגזרו הנכרים שלא להניחן, ואם ימצאוהו בידו יהרג, בין כשהם מעט בין כשהם מרובים מכסה אותם כדי שלא יוטלו כל כך בבזיון, והולך לו. (ע"פ לשון שני הנראה לרש"י עיקר).

המוצא חבילות של תפילין וירא להמתין במקומם עד שתחשך מפני הלסטים (ע"פ לשון ב' ברש"י הנ"ל) – לת"ק מוליכם פחות פחות מד' אמות, אבל לא יתנם לחבירו וחבירו לחבירו משום 'אוושא מילתא דשבת'. ולר"ש יתנם לחבירו וחבירו לחבירו, ולא יוליכם הוא עצמו פחות פחות מד' אמות, שמא יעבירם בטעות ארבע אמות שלימות.

בנו שילדתו אמו בשדה, נותנו לחבירו וחבירו לחבירו (לר"ש), ואפילו הם מאה, ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מד' אמות אע"פ שהטלטול מיד ליד קשה לתינוק.

אשה ששאלה מחבירתה תבלין לקדירה ומים ומלח לעיסתה, לת"ק הרי הן כרגלי שתיהן, ולר' יהודה אין בעלת המים (והמלח) אוסרת על בעלת הקמח כלום, שהן בטלים בעיסה. אבל אם שאלה מים לקדירתה, אין המים בטלים גם לרבי יהודה שהרוטב ניכר בה. (וק"ו שהמים לבדן הם כרגלי הבעלים ואסור להוציאם מתחומו, ויש חולקים ראה להלן).

ביאור שיטת רבי יהודה שמותר להוציא חבית מתחום בעליהם: א. י"א שהכוונה על המים שבחבית, ולרבי יהודה מותר להוציא מים מתחום בעליהם (ודחו את דבריו). ב. מדובר בחבית שקנתה שביתה ומים שלא קנו שביתה (שנתמלאו בשבת מן הנהר), והחבית בטילה למים. ג. מדובר בשיירא שחנתה בבקעה שאין להם מים, והקילו להם להוציא מים (אפילו כשקנו שביתה). ד. מדובר בחבית ומים של הפקר, וסובר שחפצי הפקר אינם קונים שביתה.

***************

יום ראשון כ"ח חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ח

דף צ"ח ע"א

היה קורא בספר העשוי בגלילה כעין ס"ת על איסקופה שהיא רשות היחיד (שגבוהה עשרה ורחבה ד'),ונתגלגל ראשו האחד מידו ונח ברה"ר – לר"ש גוללו אצלו כיון שראשו האחד בידו, ואין גוזרים שמא יפול כולו לרה"ר ויכניסנו מרה"ר לרה"י, שאין שבות עומד בפני כתבי הקודש. ולרבי יהודה אסור לגוללושמא יפול כולו לרה"ר ויחזירנו לרה"י. לשיטת רבה אם היא אסקופה נדרסת, מותר לגוללו גם לרבי יהודה משום בזיון כתבי הקודש ע"י רבים העוברים שם.

אם האיסקופה היא כרמלית (שרחבה ארבעה ואין גובהה עשרה, וחוצה לה רה"ר ולפנים הימנה רה"י),אם נתגלגל בתוך ד' אמות מותר לגוללו, שגם אם יפול שם כולו ויחזירנו אצלו לא יבוא לידי חיוב חטאת, ואם נתגלגל חוץ לד' אמות אסור (לר' יהודה), שאם יפול כולו ויעבירנו ד' אמות יבוא לידי חיוב חטאת.

י"א שכל זה באיסקופה ארוכה, אבל אם אינה ארוכה אסור גם אם נתגלגל בתוך ד' אמות, שמא יפול כולו ברה"ר, ויכניסנו מרה"ר לרה"י דרך האיסקופה וחייב חטאת (אבל בארוכה, יזכר באמצע האיסקופה ויעמוד לפוש עליה ואח"כ יכניסנה). וי"א שמותר גם אם אינה ארוכה, שמסתמא יעמוד על האיסקופה כדי לעיין בו, וגם אם יעמוד לעיין ברה"ר ולא באיסקופה, אינו עובר כשמכניסו דרך האיסקופה – לבן עזאי – שמהלך כעומד, ואין חוששים שיזרוק שאין מזרקין כתבי הקודש.

היה קורא בראש הגג ונתגלגל ראש הספר מידו – אם לא הגיע לעשרה טפחים תחתונים, גוללו אצלו. הגיע לעשרה טפחים התחתונים – אם הכותל משופע, אסור לגוללו (שראשו האחד נח על בליטתו ברה"ר, וחוששים שמא כולו יפול לשם ויחזירנו לרה"י), והופכו על הכתב שלא יהא מוטל כל כך בבזיון. ואם הכותל אינו משופע, אם נפל למעלה משלשה מקרקע רה"ר גוללו אצלו. הגיע למטה משלשה, לת"ק הוא כמונח ואסור (שמא יפול כולו כנ"ל), ולרבי יהודה אם לא נגע בארץ מותר להחזירו אצלו שצריך הנחה ע"ג משהו, ורק אם נח על הארץ אסור להחזירו (ולשיטת רבא מותר להחזיר לדברי הכל גם אם הוא למטה משלשה, שצריך הנחה ע"ג משהו). ולר"ש אפילו אם נח בארץ מותר להחזירו, שאין שבות עומד בפני כתבי הקודש.

כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפוך את הקלף כדי להגן את האותיות שלא יעלה עליהם אבק, אלא פורס עליה את הבגד. ואם אי אפשר לו, כגון ספר שראשו נפל על הגג באופן שאסור להחזירו ואין לו בגד לפרוס עליו, יהפוך את הכתב שלא יהיה לו בזיון גדול יותר.

דף צ"'ח ע"ב

זיז לפני חלון הרחב ארבעה ובולט מן הכותל לצד רה"ר בגובה עשרה מן הקרקע, דינו כרה"י, ובני עליה נותנים עליו ונוטלים ממנו בשבת כלים הנשברים שאין לחשוש בהם אם יפלו ברה"ר שיחזירם לרה"י. ואם הזיז מוטל לארכו על פני כל הכותל, משתמש בכל הזיז.

אם יש זיז כנגד החלון וזיז נוסף למטה ממנו (ושתיהם למעלה מעשרה), משתמש בתחתון על פני כל הכותל, ובעליון אם יש בו ארבעה משתמש בכולו, ואם אין בו ארבעה מקום פטור הוא ואסור להשתמש בכולו (תשמיש תדיר, שרוב הכלים יפלו לרה"ר ונראה כזורק מביתו לרה"ר), אבל נגד חלונו מותר אם החלון משלימו לארבעה.

***************

יום שני כ"ט חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ט

דף צ"ט ע"א

עומד אדם ברה"י ומטלטל חפץ בתוך רה"ר פחות מד' אמות. וכן עומד ברה"ר ומטלטל בתוך רה"י. ולר"מ (במשנה להלן קא.) אסור שמא יביאו אצלו.

לא יעמוד אדם ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר, וכן מרה"ר לרה"י. ואם השתין או רק חייב חטאת, ואע"פ שאין כאן עקירה ממקום ארבעה, מחשבתו שהוא צריך לכך עושה אותה להוצאה חשובה. ונסתפקו בגמ' כשהוא ברה"י ופי אמה ברה"ר אם הולכים אחר העקירה שהוא חלל הגוף הנמצא ברה"י וחייב, או אחר יציאה מן הגוף שהוא ברה"ר ופטור.

המעביר חפץ ברה"ר מתחילת ד' לסוף ד' דרך מקום פטור (כגון למעלה מראשו שהוא גבוה מעשרה) – לשיטת רבא חייב, שהולכים אחר עקירה והנחה.

מי שנתלש רוקו בפיו (שנתעגל ונאסף לצאת) – לדברי רבי יהודה במשנתינו נחשב כמשוי גם אם לא היפך בו כדי להוציאו לחוץ, ואסור לו לילך ד' אמות ברה"ר עד שירוק. ובמסכת כלים החליף רבי יהודה את שיטתו וסובר שאינו נחשב כמשוי רק אם היפך בו. וי"א ש'כיחו' נחשב כמשוי אפילו לא היפך בו, ורוק אינו אסור אלא אם היפך בו. ונדחו דבריו.

כיח ורק בפני רבו חייב מיתה בידי שמים, אע"פ שכיחו בא באונס ע"י חולי, היה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו.

לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר או להיפך, אלא אם הכניס את ראשו ורובו למקום שהוא שותה. ואפילו חכמים המתירים לעמוד ברשות זו ולטלטל ברשות אחרת, מודים בחפצים הצריכים לו (כגון משקין) שחוששים שיכניסם לרשות שעומד שם.

לאביי לא יעמוד בכרמלית וישתה ברה"ר או ברה"י, ולרבא מותר שאין גוזרים גזירה לגזירה.

דף צ"ט ע"ב

עומד אדם על הגת ושותה מן היין ופטור מן המעשר. לרבי מאיר בין שמזגו במים חמין ובין שמזגו בצונן, שכל זמן שלא הוציאו לחוץ אין זו שתית קבע. לר"א ב"ר צדוק אם מזגו חייב, שע"י מזיגה נחשב לשתית קבע. ולחכמים אם מזגו בחמין חייב, שנחשב למזיגת קבע (שדעתו לשתותו לגמרי שאין יכול להחזיר את המותר משום קלקול היין), ואם מזגו בצונן פטור, שלא עשאו שתית קבע שמא ישתה מעט ויחזיר את המותר.

ולא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר, אא"כ הכניס ראשו ורובו לגת (ביאור משנתינו לשיטת רבא).

קולט אדם ע"י כלי ברה"ר מים היורדין מן המזחילה (דף הנתון בשיפוע לאורך הכותל סמוך לגג). אבל לא יצרף את פיו או כלי אם המזחילה נתונה פחות משלשה סמוך לגג, שהיא דומה לגג, וכאילו מוציא מן הגג שהוא רה"י אל רה"ר. אבל מצינור שהוא ארוך ויוצא לרה"ר ואינו סמוך לגג, מותר גם לצרף אם הוא למטה מעשרה ואינו רחב ארבעה. (אבל למעלה מעשרה אסור לצרף שמא יעשה כן גם כשרחב ארבעה ומוציא מרה"י לרה"ר, וקליטה מותרת שהאויר הוא מקום פטור). ואם רחב ארבעה אסור לצרף גם למטה מעשרה, שמוציא מכרמלית לרה"ר.

עומד אדם ברה"י (על הגג) ומגביה ידו למעלה מעשרה טפחים, לפחות משלשה סמוך לגג וקולט מן האויר מים שיורדים מגגו של חבירו, שפחות משלשה סמוך לגג נחשב כגג. אבל לא יצרף.

בור ברה"ר הסמוך לכותל רה"י בתוך ארבעה, ממלאים מחלון שעל גביו בשבת, שמוציא מרה"י לרה"י ואין רה"ר מפסקת בינתיים. היה רחוק מן הכותל ארבעה, אם יש עליו חוליא עשרה מותר, שהדלי אינו מגיע לרה"ר, ואם אין עליו חוליא עשרה אסור, שמטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר.

בור וחולייתו מצטרפין לעשרה (שאם אין גובה עשרה בעומק הבור לבדו, מצרפין את חולייתו להחשיבו רה"י).

אשפה של רבים ברה"ר שהיא גבוהה עשרה, שופכין לתוכה מים מחלון שעל גבה. אבל באשפה של יחיד אסור, שמא תינטל האשפה ויזרוק מרה"י לרה"ר.

***************