לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ו כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י'

דף י' ע"א

שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלך אחד בשביל זה ואחד בשביל זה ונגעו בטהרות – אם באו לשאול כל אחד בפני עצמו, אומרים לכל אחד שהוא טהור (שספק טומאה ברה"ר טהור). באו לשאול בבת אחת, טמאין. שאל אחד עליו ועל חבירו, לרבי יוסי דינם כשאלו בבת אחת, ולרבי יהודה דינם כשאלו בזה אחר זה, ומשיבים לו שהוא טהור מספק, ומעצמו יבין שגם חבירו כמוהו. וכך הוא הדין בציבור אחד של חמץ ולפניו שתי בתים בדוקין, ונטל עכבר ואין יודעים לאיזה בית נכנס, שאם באו לשאול כל אחד בפני עצמו, א"צ לבדוק, שבדיקת חמץ דרבנן וספקו לקולא. באו לשאול בבת אחת, שניהן צריכין בדיקה.

המסתפק אם נכנס לשדה שיש בה טומאה (בימות הגשמים שדינה כרה"י) – לחכמים טמא, שהוא ספק טומאה ברה"י. ולר' אליעזר טהור, שספק טומאה ברה"י טמא רק אם נכנס לשם ונסתפק אם נגע בטומאה או האהיל, אבל כשנסתפק אם נכנס הרי זה 'ספק ספיקא' וטהור.

ראה עכבר שנטל חמץ בחצר, והבית בדוק, ואין ידוע אם נכנס לשם או לא – תולין להקל (גם לחכמים המטמאים בספק נכנס למקום טומאה, שבדיקת חמץ דרבנן).

גל של אבנים שהיה בו טומאה ונתערב עם גלים טהורים, ובדקו את כולם ולא נמצא – לר"מ כולם טמאים, שכל דבר שבחזקת טומאה הוא לעולם בטומאתו, עד שיוודע לך טומאה היכן היא. לחכמים בודק בקרקע וחופר עד שיגיע לסלע או לקרקע שלא זזה לעולם, ואם לא מצא טהור.

עכבר שנטל חמץ ונכנס לבית בפנינו – ובדק ולא מצא, א"צ בדיקה (אפילו לר"מ המחמיר בטומאה שלא נמצא, שאנו תולים שהעכבר אכלו, הואיל ובדיקת חמץ דרבנן).

שדה שנאבד בה קבר – הנכנס לתוכה טמא. נמצא בה קבר ואין ידוע אם זהו הנאבד – לרבי אנו תולים שזה הקבר שנאבד, ולרשב"ג תיבדק כל השדה כולה. וכן עכבר שנכנס לבית עם חמץ ובדק ומצא – תלוי במחלוקת רבי ורשב"ג.

הניח מנה של מעשר שני ומצא מאתיים – לרבי חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה, לחכמים הכל חולין, שאנו תולים שניטל המנה ואלו הובאו לאחר מכן. וכן אם הניח תשע חתיכות של חמץ ומצא עשר – לחכמים תולים שהם אחרות והתשע שהניח אינם כאן, וצריך לבדוק כל הבית.

הניח מאתיים של מעשר שני ומצא מנה – לרבי מנה מונח ומנה מוטל ושל מע"ש הוא, לחכמים תולים שהוא מנה אחר של חולין. וכן אם הניח עשר חתיכות של חמץ ומצא תשע – לרבי צריך לחפש רק את החתיכה האבודה, ולחכמים צריך לחזר אחר כולם.

דף י' ע"ב

קרדום שנאבד בבית – לת"ק כל כלי הבית טמאים, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו, ומשמש בכל כלי הבית.וכן אם הניחו בעה"ב בזוית זו ומצאו בזוית אחרת, שאני אומר שהטמא נכנס ונטלו מזוית זו לזוית אחרת. לרשב"ג – כלי הבית טהורין, שאני אומר שבעה"ב השאילו לאחר או הניחו בזוית אחרת ושכח. וכן חמץ שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת – לת"ק חוששין שעכבר עשאו, ומשום כך יש לחוש גם שחמץ אחר הוא. ולרשב"ג תולים שהוא עצמו העבירו ושכח, וא"צ בדיקה.

עכבר נכנס וככר בפיו ומצא פירורין – צריך בדיקה, שאין דרכו של עכבר לפרר. אבל תינוק שנכנס וככר בידו – אין צריך בדיקה שדרכו לפרר.

ספיקות של רבא: א. עכבר נכנס וככר בפיו, ועכבר יוצא וככר בפיו. ב. עכבר לבן נכנס וככר בפיו, ושחור יוצא וככר בפיו. ג. עכבר נכנס וככר בפיו, וחולדה יוצאה וככר בפיה. ד. עכבר נכנס וככר בפיו, וחולדה יוצאה וככר ועכבר בפי חולדה. ה. ככר בשמי קורה, אם הטריחוהו חכמים לעלות בסולם ולהורידה. ו. ככר בבור, אם צריך סולם להעלותה. ז. ככר בפי נחש, אם חכמים הטריחוהו לבדוק חמץ רק בגופו, או גם בממונו וצריך לשכור מומחה להוציאו. ולא נפשט.

לרבי יהודה בודקין אור י"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור. ולחכמים אם לא בדק אור לי"ד, בודק בתוך המועד (שעה ששית), לא בדק תוך המועד יבדוק לאחר המועד (משש שעות עד שתחשך). ומה שמשייר יניחנו בצנעה.

י"מ שלרבי יהודה צריך שלש בדיקות, כנגד שלש לשונות של השבתה שנאמרו בתורה.וי"מ שאם לא בדק באחד משלשה פרקים אלו שוב אינו בודק, גזירה שמא יבוא לאכלו.

***************

יום רביעי ט"ז כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"א

דף י"א ע"א

דין התעסקות בדבר איסור, אם חוששים שמתוך כך יעבור עליו:

א. חמץ: לחכמים בודקין לאחר זמנו, ואין חוששים שיבוא לאכלו שכל התעסקותו בחמץ הוא כדי לשרפו, ואין לך זכרון לאיסור גדול מזה. ולרבי יהודה אין בודקין, שמא יבוא לאכלו.

ב. חדש: לר"מ אסור להתעסק בו קודם שקרב העומר, שמא יבוא לאכלו. לרבי יהודה מותר להתעסק בו (כשאין עובר על איסור קצירה לפני העומר, כגון בידים או בתבואה הגדילה בין העמקים), ואין חוששים שיבוא לאכלו – למסקנא – לפי שבני אדם בדלין ממנו, ורק בחמץ שרגילים בו כל השנה חוששין.

ג. מילוי שמן בשפופרת ע"פ הנר: לת"ק לא ימלא שמן בשפופרת של ביצה או של חרס ויתננה ע"פ הנר כדי שתהא מנטפת בשבת, שמא יבוא לאכול ממנו (והמסתפק מן הנר חייב משום מכבה). לרבי יהודה מותר, ואינו חושש שיבוא לאכלו, שמשום חומר של שבת הוא נבדל ממנו.

ד. קשירת חבל בשבת: חבל דלי שנפסק אסור לקשרו, שהוא קשר של קיימא. ועניבה – לחכמים מותרת, ואין גוזרים אטו קשירה שעניבה בקשירה אינה מתחלפת. לרבי יהודה אסורה, שעניבה דינה כקשירה. ובחבל של אורגים (שאי אפשר למלאות בו מים תמיד) – לרבי יהודה מותר לקושרו, שאין זה קשר של קיימא. לחכמים אסור שמא יקשור בחבל רגיל, שחבל בחבל מתחלף.

ה. הקזת דם בכור: לרבי יהודה לא יקיז דם לבכור (גם אם ימות משום כך) אפילו במקום שאין עושה בו מום, שאדם בהול על ממונו ויבוא להקיז במקום שעושה מום. לחכמים מותר במקום שאין עושה בו מום, שאם לא יתירו לו כלל, לא יזהר שלא לעשות בו מום משום שבהול על ממונו.

דף י"א ע"ב

ו. קידור וקרצוף ביו"ט: אין מגררין בהמה ביו"ט במגררת של ברזל ששיניה דקות (הנקרא 'קידור'), לפי שעושה בה חבורה. ובמגררת ששיניה גסות (הנקרא 'קירצוף') – לחכמים אסור שמא יעשה 'קידור', ש'קידור וקרצוף' מתחלפין. ולרבי יהודה מותר שאינם מתחלפים. (ואין לחשוש משום ש'בהול על ממונו', שאין לה אלא צער בלבד).

הכלל העולה למסקנא: חכמים גוזרים על היתר אטו איסור בכל דבר המתחלף, חוץ מחמץ שמחזר עליו לשורפו. רבי יהודה גוזר רק בדבר שאינו נבדל ממנו כגון בחמץ, או כשבהול על ממונו שלא יאבד לגמרי.

לרבי מאיר: אוכלים כל חמש, ושורפין בתחילת שש (מדרבנן). לרבי יהודה: אוכלים כל ארבע, ו'תולין' – לא אוכלין ולא שורפין -כל חמש, לפי שמותר עדיין בהנאה, ושורפין תחילת שש. ועשו בבית המקדש סימן על כך ע"י שתי חלות של תודה פסולות המונחות על האיצטבא, שאם ניטלה אחת תולין ניטלו שתיהם שורפין. לרבן גמליאל: חולין נאכלין כל ארבע, תרומה כל חמש, ושורפין בתחילת שש.

***************