לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ד' ניסן תשפ"א
מסכת פסחים דף קט"ז
דף קט"ז – עמוד א'
מצה נקרא 'לחם עוני' – א. לפי שעונין עליו דברים הרבה, ב. שדרכו של עני בפרוסה, ואף כאן מברך על אכילת מצה על פרוסה. ג. דרכו של עני שהוא מסיק ואשתו אופה, וגם במצה עושים כן כדי שלא תחמיץ.
חרוסת – לתנא קמא אינו מצוה, ומטבילים בו משום שרף החזרת שיש בו ארס, ולרבי אלעזר בן רבי צדוק הוא מצוה, זכר לתפוח או זכר לטיט, ולפיכך צריך לערב בו דבר שיש בו חומץ זכר לתפוח, וצריך לעשותו עב זכר לטיט.
מי שחלה מארס של חזרת יאכל צנון, מארס של צנון יאכל כרתי, מארס של כרתי ישתה מים חמים, ומרפא גם לארס של כל הירקות.
משנה . מזגו לו כוס שני הבן שואל מה נשתנה, ואם אין בו דעת אביו מלמדו, ואם אינו חכם אשתו שואלת אותו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעים בהלכות הפסח שואלים זה לזה, ואם לאו הוא שואל לעצמו.
'מתחיל בגנות' – לרב היינו 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', ולשמואל 'עבדים היינו'. ומסיים בשבח.
דף קט"ז – עמוד ב'
משנה . רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח – שלא פירש טעמן – לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור.
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ומשום כך צריך לומר 'ואותנו הוציא משם'.
צריך לומר לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו' ונאמר לפניו הללוי'ה. ומתחיל לומר הלל לפני הסעודה, לבית שמאי עד 'אם הבנים שמחה', ולבית הלל עד 'חלמיש למעינו מים'.
בברכת 'אשר גאלנו' – לרבי טרפון אינו חותם בברכה, כשאר ברכת הפירות והמצוות, שכולה הודאה היא. ולרבי עקיבא חותם בברכת 'גאל ישראל' משום שמוסיף בה דברי ריצוי ובקשה (כן ה' אלוקינו יגיענו למועדים וכו').
צריך להגביה את המצה כשאומר 'מצה זו', ואת המרור כשאומר 'מרור זה' כדי להראות למסובים ותחבב המצוה בעיניהם. אבל שני תבשילים לא יגביה, שאינו יכול לומר 'פסח זה', ועוד שנראה כמקדיש פסח ואוכלו בחוץ.
לרב אחא בר יעקב סומא פטור באמירת ההגדה (גם לסובר שחייב בשאר המצוות מדאורייתא), שנאמר 'בעבור זה', ולומדים בגזירה שווה מ'בננו זה' שמשמע שיכירוהו בראיית העין. ולרב ששת ורב יוסף חייב, שלא קיבלו גזירה שווה זו
יש אומרים שמצה בזמן הזה מדרבנן (ראה מחלוקת להלן ק"כ.), ולשיטתו גם אמירת ההגדה היא מדרבנן.
***************
יום חמישי ה' ניסן תשפ"א
מסכת פסחים דף קי"ז
דף קי"ז – עמוד א'
הללויה, כסיה, ידידיה – לרב חסדא תיבה אחת היא ואין "יה" קדוש, ונסתפקו לשיטתו בתיבת 'מרחביה'. ולשיטת רב כסיה ומרחביה תיבה אחת הם, אבל ידידי-ה והללוי-ה קודש. ולרבה רק תיבת מרחביה היא חול.
עשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהילים – בניצוח, בניגון, במשכיל, במזמור שיר, באשרי, בתהילה, בתפילה, בהודאה, בהללויה. והללו-יה גדול מכולם, שכולל שם ושבח בבת אחת (לסוברים שהוא קודש).
הלל – נביאים תקנו לישראל שיאמרוהו על כל פרק ופרק, וכשנגאלים מכל צרה שלא תבוא עליהם. לרבי יוסי בשם רבי אלעזר בנו משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, ולחבריו דוד אמרו.
כל המזמורים הפותחים בתפילה בספר תהילים דוד אמרם, שנאמר 'כלו תפלות דוד בן ישי', אל תקרי 'כלו' אלא 'כל אלו'.
כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהילים – לר"א כנגד עצמו אמרם, לרבי יהושע כנגד ציבור אמרם. ולחכמים, האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו, והאמורות בלשון רבים כנגד ציבור.
כל מקום שנאמר 'ניצוח וניגון' – למנצח בנגינות – מדבר על העתיד לבא, 'משכיל' על ידי מתורגמן, 'לדוד מזמור' ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, 'מזמור לדוד' שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה.
אין שכינה שורה לא מתוך עצלות ועצבות או שחוק וקלות ראש או דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה, כגון על ידי שירה ומנגן.
קודם שפותח הרב בדבר הלכה ישמח את תלמידיו, כרבה שהיה פותח ב'מילתא דבדיחותא', ולאחר מכן ישב באימה. ויש אומרים שהרב ילמד מתוך שמחה, והתלמיד ישב באימה.
אם הולך לישון מתוך שמחה, רואה חלום טוב.
ישראל אמרו 'לא לנו', ורוח הקודש משיבה להם 'למעני למעני אעשה'.
הללויה בספר תהילים שבין פרק לפרק – לרב חסדא הוא סוף הפרק, ולרבה בר רב הונא הוא תחילת הפרק. והכל מודים במזמור 'תהלת ה" וכו' ו'תאות רשעים תאבד' ו'שעומדים בבית ה" שהללויה שלאחריהם תחילת פרק הוא. ויש אומרים גם של 'נחל בדרך ישתה' ו'ראשית חכמה יראת ה".
דף קי"ז – עמוד ב'
ברכת 'גאל ישראל' שלאחר קריאת שמע ושל הגדה של פסח נאמר בהודאה על גאולת ישראל שהיה, וברכת 'גואל ישראל' שבתפלת שמונה עשרה היא תפילה על העתיד. 'אשר קדשנו במצוותיו' שאומרים בקידוש הודאה היא על העבר, ו'קדשנו במצוותיך' בקשה היא.
צריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, ולומדים זאת מגזירה שווה שנאמר 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים', ונאמר בקידוש 'זכור את יום השבת'. וכן בקידוש של יום טוב שלומדים במה מצינו משבת.
'ועשיתי לך – לדוד – שם גדול כשם הגדולים' – כאברהם יצחק ויעקב – זהו שמבקשים בברכת הפטרה על מלכות בית דוד (מגן דוד), אבל בתפילה מבקשים 'מצמיח קרן ישועה'.
נוסח חתימת הברכה בשבת – לסבי דפומבדיתא בין בקידוש בין בתפלה מקדש השבת, שקדושת השבת 'קביעא וקיימא' מששת ימי בראשית ואינה תלוי בקידוש החודש, אבל ביום טוב שקדושתו תלוי בקידוש החודש אומרים מקדש ישראל והזמנים. לשיטת רבא, בתפילה אומר 'מקדש ישראל' בין בשבת ובין ביום טוב משום כבוד רבים, ובקידוש שעיקר אמירתו אינו ברבים, בשבת אומר מקדש השבת, וביום טוב אומר מקדש ישראל והזמנים.
משנה . מזגו לו כוס שלישי אומר עליו ברכת המזון, ולא משום שברכת המזון טעונה כוס, אלא שחכמים תיקנו ארבע כוסות, וראוי לעשות מצוה בכל אחת מהם.
בין שני כוסות ראשונים לשני אחרונים אם רצה לשתות ישתה, וכן בין ראשון לשני, אבל בין שלישי לרביעי לא ישתה כדי שלא ישתכר.
***************