לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון ט״ז תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף מ״ט
גט פשוט ומקושר/קידושין על מנת/עשרה קבים
דף מ"ט – ע"א
גט פשוט שני עדיו חותמים בתוכו מקושר שלשה עדיו חותמים מאחוריו על הקשרים, פשוט שחתמו מאחוריו ומקושר שחתמו בתוכו פסול שלא נעשו כתיקון חכמים, ואינו יכול לעשות מקושר לפשוט בזה שלא יקשור הקשרים שאין כותבים זמן של מקושר אלא משנה שלאחריה, לרבי חנינא בן גמליאל מקושר שחתמו בתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט.
במקום שנוהגים לעשות גט פשוט ואמר לעדיו לכתוב ולחתום לו גט ועשהו מקושר או במקום שנהגו לעשות מקושר ועשו לו פשוט פסול שמקפיד הוא בכך, ובמקום שנהגו לעשות שניהם ואמר שיעשו לו פשוט ועשו לו מקושר לת"ק הקפיד ורצה דווקא פשוט, לרשב"ג אינו קפידה שהתכווין לומר שדיי לו בפשוט.
האשה שאמרה התקבל לי גט ממקום פלוני וקבל לה ממקום אחר פסול שקפידה היא, רבי אליעזר מכשיר שמראה מקום הוא לו.
רבי שמעון הסובר שאם הטעה אותה לשבח מקודשת שמראה מקום הוא לה היינו דווקא בשבח ממון שמסתמא ניחא לה אבל בשבח יוחסין לא כגון על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין, שלא ניחא לה בשבחו מפני שהוא מתגאה עליה, וכן אם אמר על מנת שאין לי שפחה חשובה ויש לו כיון שהיא מצויה לספר עם שכנותיה ותיתן אותי ללעג ולקלס בפיהם.
המתרגם פסוק כצורתו ומחסר מה שהוסיף אונקלוס הרי זה בדאי, והמוסיף הרי זה מחרף ומגדף.
דף מ"ט – ע"ב
על מנת שאני קריינא – לת"ק היינו שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת, לרבי יהודה גם תירגם עם אונקלוס, קרא אנא עד שקרא תורה נביאים וכתובים בדקדוק, על מנת שאני שונה – לחזקיה היינו הלכה למשה מסיני, לרבי יוחנן היינו מדרש תורה שהוא ספרא וספרי, על מנת שתנא אנא שתני הילכתא ספרא ספרי תוספתא, על מנת שאני תלמיד כל ששואלים אותו באחד מן המקומות דבר אחד בתלמודו ואומרו ואפילו במסכת כלה, על מנת שאני חכם כל ששואלים אותו דבר התלוי בסברא בכל מקום ואומרה, על מנת שאני גיבור כל שחביריו מתיראים ממנו מפני גבורתו, על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו, על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה בדעתו, על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עכו"ם בדעתו.
עשרה קבים חכמה (תורה ודרך ארץ) ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם, עשרה קבים יופי תשעה נטלה ירושלים, עשרה קבים עשירות תשעה נטלה רומי, עשרה קבים עניות תשעה לקחה בבל, עשרה קבים גסות תשעה נטלה עילם, עשרה קבים גבורה תשעה נטלו פרסיים, עשרה קבים כנים תשעה נטלה מדי, עשרה קבים כשפים תשעה נטלו מצרים, עשרה קבים נגעים תשעה נטלו חזירים, עשרה קבים זנות תשעה נטלה ערביא, עשרה קבים עזות (ממזרות) תשעה נטלה מישן, עשרה קבים שיחה תשעה נטלו נשים, עשרה קבים שכרות תשעה נטלו כושים, עשרה קבים שינה תשעה נטלו עבדים.
חנופה וגסות הרוח ירדו לבבל ומשם הלכה גסות לעילם, וסימן לגסות עניות בתורה שמתוך גסותו אין משמש כל צרכו ואין מחזר על שמועתו, ולכן עילם זכתה ללמוד ולא ללמד.
משנה . על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין, בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב, על מנת שיש לו בת או שפחה מגודלת ואין לו, על מנת שאין לו ויש לו, על מנת שאין לו בנים ויש לו, על מנת שיש לו ואין לו, גם שאמרה בליבי היה להתקדש לו אינה מקודשת, וכן היא שהטעתו.
***************
יום שני י״ז תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף נ׳
דברים שבלב/מכר נכסים כדי לעלות לא"י/קידושין במקום פלוני'
דף נ' – ע"א
דברים שבלב אינם דברים אף על פי שמאמינים אותו שכך היה בליבו, וכמו שתנן שהאומר לשלוחו קנה לי במעות שבכיס מן השוק, והיו שם מעות של הקדש ושגג בעל הבית וסבר שהם חולין בעל הבית מעל שהשליח עשה שליחותו, אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בליבי שתביא לי מכיס זה אלא מכיס אחר, והיינו משום שדברים שבלב אינם דברים, ולא משום שתולים שמשקר כדי לפטור עצמו מקרבן שאילו כן היה יכול לומר שנזכרתי לאחר שלקחת המעות לפני שהוצאתם בשוק (אם אמר מזיד הייתי – לתירוץ א' בתוס' אינו נאמן לפטור עצמו מקרבן, לתירוץ ב' נאמן).
המוכר קרקעותיו על דעת לעלות לארץ ישראל ונאנס ולא עלה אף על פי שראינו שטורח לעלות כיון שלא פירש בשעת המכירה שמוכר על דעת כן הווי דברים שבלב ואינם דברים, ואם פירש בשעת המכירה שמוכרו על דעת כן המכר בטל (אע"פ שלא כפל לתנאי, לרשב"ם שלא צריך תנאי כפול אלא באיסור ולא בממון, לר"י שאנן סהדי שעל דעת כן מכר, ויש דברים שמהני גם אם לא אמר כלל כגון הכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטלה, והכותב כל נכסיו לאשתו שלא עשאה אלא אפוטרופוס).
'יקריב אותו' יתור הוא לדרוש שהנודר להביא קרבן כופים אותו עד שיאמר רוצה אני כמו שכתוב 'לרצונו', וכן באלו שכופים להוציא בגיטי נשים ושחרורי עבדים .
מכר לנכסיו ופירש משום שעולה לארץ ישראל ועלה ולא הסתדר שם מפני חוסר מזונות או חוסר דירה, ללישנא קמא בדעת רבא כיון שמכר על דעת לעלות לארץ ישראל היינו על דעת שיהא יכול לדור שם ונתבטל המכירה, ללישנא בתרא כיון שעלה לארץ ישראל נתקיימה המכירה.
מכר נכסיו ופירש על דעת לעלות לארץ ישראל ולבסוף לא עלה, – ללישנא קמא רב אשי אמר שלא בטלה המכירה משום שעדיין יכול לעלות, ללישנא בתרא אמר מי אנסו שלא לעלות, ונפק"מ שאם שמע שיש לסטים בדרך שלפי לישנא בתרא בטלה המכירה שהרי יש לו אונס.
משנה . האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני וקידשה במקום אחר אינה מקודשת ששם יש לו אוהבים שימחו באותן המדברים עליו בפניה, הרי היא במקום פלוני וקדשה במקום אחר מקודשת שאינו מקפיד, וכן בגיטין אם אמר לגרשה במקום פלוני קפידה הוא שדווקא באותו מקום אינו מקפיד להתבזות.
משנה . המקדש אשה על מנת שאין עליה נדרים או מומים ונמצאו עליה אינה מקודשת, כנסה סתם ונמצאו תצא שלא בכתובה, כל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים.
משנה . המקדש שתי נשים בשווה פרוטה או אשה בפחות משוה פרוטה או קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח.
דף נ' – ע"ב
מי ששידך באשה ונתרצית וקדם ושלח סבלונות בעדים – לרב הונא ורבה חוששים ששלחו לשם קידושין, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון (ולתוס' לא חוששים ששלחו לשם קידושין כיון שלא דיבר בעסקי קידושין אלא חוששים שקידשה לפני כן), לאביי לא חוששים, לרב פפא במקומות ששולחים סבלונות אחר קידושין חוששים ששלח לשם קידושין, אפילו יש מיעוט ששולחים סבלונות לפני קידושין (לר"ח אם מיעוט מקדשים והדר מסבלי חוששים למיעוט לחומרא), ובמקומות ששולחים סבלונות לפני הקידושין לא חוששים.
מצאו שטר כתובה ואין ידוע שנתקדשה – לרבא לא תולים שנתקדשה לו, לרב אשי במקומות שמקדשים ואח"כ כותבים כתובה חוששים לקידושין, אפילו אם לא שכיח סופר באותו מקום לא חוששים שמא מצא סופר ולכן קדם לכתוב קודם הקידושין.
משנה . המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת שניהם אינם מקודשות, מכח סברא שכל מה שאינו חל בזה אחר זה גם בבת אחת אינו חל.
***************
יום שלישי י״ח תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף נ״א
מעשר בהמות ופירות/אם לא ידוע מי קידש
דף נ"א – ע"א
המעשר פירותיו אחד מחמשה – מעשרותיו מקולקלים שהרי טבל וחולין מעורבים זה בזה, ופירותיו מתוקנים אע"פ שאינו יכול להרבות על המעשר אחר שכבר הפריש מעשר, אעפ"כ חל בבת אחת כיון שיכול להפריש חציי חיטים לכן כשהפריש יותר מהשיעור יכול המעשר לחול על כל חיטה לפי חשבון.
המעשר בהמותיו ויצאו שנים וקראן עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה אע"פ שאי אפשר להפריש עשירי זה אחר זה אעפ"כ חל בבת אחת, שלומדים מפסוק שמעשר חל בטעות אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתם מקודשים, ולכן גם כשקרא לשניהם עשירי בבת אחת לא הפסיד עשירי את שמו.
תודה שנזבחה על שמונים חלות במקום ארבעים אם נתכווין שיקדשו רק ארבעים לא נתקדשו אלא ארבעים מתוך השמונים, לא יקדשו ארבעים אלא אם יקדשו שמונים כולם לא נתקדשו שכל שאינו בזה אחר זה גם בבת אחת אינו, אם אין ידוע כוונתו לחזקיה לא נתכוון אלא לארבעים מתוך שמונים והביא עוד ארבעים לאחריות אם יאבדו, לרבי יוחנן כולם לא נתקדשו שהתכווין להביא קרבן גדול.
המקדש אחת בין אשה ובתה או אחת משתי אחיות ולא פירש איזה קידש והוי קידושין שאין מסורים לביאה משום אשה ובתה או שמא היא אחות אשתו, לאביי הוי קידושין, לרבא לא הוי קידושין שנאמר 'כי יקח איש אשה ובעלה' – 'כי יקח' היינו קידושי כסף 'ובעלה' שצריך קידושין הראוי לביאה (לתוס' גדר בקידושין שאין מסורים לביאה היינו שנאסרו ע"י הקידושין), והלכה כאביי.
הנותן מתנות לנולד ולעובר שבמעי אמו יחד כיון שאין העובר קונה גם הנולד אינו קונה שלא הקנה לזה בלי זה.
נ"א – ע"ב
אמר לחמש נשים כולכם מקודשות לי בכלכלה זו והיו ביניהם שתי אחיות כיון שאין האחיות מקודשות שכל שאינו בזה אחר זה גם בבת אחת אינו לכן גם שאר הנשים אינן מקודשות, ואם אמר אחת מכם מקודשת לי לאביי שקידושין שאין מסורים לביאה הוי קידושין כולם בכלל ספק קידושין, לרבא שאר הנשים הן בכלל הספק אבל האחיות אינן בכלל הספק שקידושי האחיות הוי קידושין שאין מסורים לביאה, ואם אמר הראויה לביאה תתקדש לי גם לאביי אין האחיות בכלל הספק.
המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל הספק, אפילו אם עשאוהו שליח לקבל להם קידושין ואפילו אמרו שכסף הקידושין יהיו שלו, כיון שמצוה עליו לקדש בתו שברשותו, אינו מניח מצוה המוטל עליו ועושה מצוה אחרת, ואם יש לו כמה בנות קטנות לאביי כולן בכלל ספק קידושין, לרבא אינן מקודשות שהוי קידושין שאינן מסורים לביאה ואם יש לו בת אחת קטנה היא מקודשת.
מי שיש לו שתי כתי בנות משני נשים ואמר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע איזה, לרבי מאיר כולן אסורות שכולן בכלל גדולה חוץ מקטנה שבקטנות, ולרבא רק אם בשעת הקידושין ידע איזה קידש ואח"כ נתערב, ולרבי יוסי שלא מחית איניש נפשיה לספק אינן מקודשת כיון שאמר בתו הגדולה ואם יתערבו אחר כך יהיו כולן אסורות.
המקדש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה קידש ומת אם יש לו אח אחד חולץ לשתיהן, שני אחים אחד חולץ ואחר כך מייבם אח השני את השניה, ואין הראשון מייבם קודם ששמא פוגע באחות זקוקתו, ולרבא כל זה היינו דווקא אם פירש בשעת קידושין איזה קידש.
שנים שקידשו שתי אחיות ואין ידוע מי קידש מי, שניהם נותנים שני גיטין לשתי הנשים, מתו לזה אח ולזה אח שניהם חולצים, לזה אח ולזה שנים האח האחד חולץ לשתיהן, והשנים הראשון חולץ והשני מייבם, ואין הראשון מייבם לפני שאחיו חולץ ששמא פוגע ביבמה לשוק.
***************