לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון י׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף י״ד

יבמה ושומרת יבם וחליצה/עבד עברי במוכר עצמו ומכרוהו בית דין

דף י"ד – ע"א

היבמה נקנית בביאה שנאמר 'יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה' שביאתה הם לקוחיה, אבל לא כסף ושטר שנאמר 'ויבמה' שמשמע ביאה דווקא, וממה שלא כתוב ויבם אלא ויבמה דורשים גם שמיבמה בעל כרחה.

'ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל' – ונקרא שמו – שהעומדים שם בשעת החליצה אומרים חלוץ הנעל חלוץ הנעל, בישראל בית חלוץ הנעל – שכיון שחלצה נעלו הותרה לכל ישראל.

'להקים לאחיו שם בישראל' שחולצים בבית דין של ישראל ולא בבית דין של עכו"ם או גרים.

יבמה שהיא שומרת יבם מותרת לשוק במיתת היבם, קל וחומר מאשת איש שהיא בחנק והבעל שאוסרה מתירה במיתה יבמה לשוק שהיא בלאו קל וחומר שמיתת היבם שאוסרה מתירה.

אשת איש אינה יוצאה בחליצה מכח קל וחומר מה יבמה שאינה יוצא בגט ואעפ"כ יוצאה בחליצה, משום שנאמר 'ספר כריתות' ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

אין יבמה שומרת יבם ניתרת בגט מקל וחומר אשת איש שאינה יוצאה בחליצה ויוצאה בגט משום מיעוט נעל – נעל דווקא, ה' הנעל לרבות שמה שכתוב בקרא וחלצה נעלו, נעלו לאו דווקא אלא הוא הדין של כל אדם, ומה שכתוב נעלו היינו הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלך בו, וקטן שאין חופה רוב רגליו, ומנעל שאין לו עקב.

'השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת', הגורל עושה חטאת ולא קריאת שם חטאת בלי גורל, ולא לומדים קל וחומר מקינין שלא קידש הגורל רק קריאת השם מקדשו ק"ו שעירי יום כיפורים.

דף י"ד – ע"ב

משנה . עבד עברי נקנה בכסף, בנמכר לעכו"ם שנאמר 'מכסף מקנתו', ולא רק בנמכר לעכו"ם שכל קנינו של עכו"ם שמטלטלים בכסף (לר"ת היינו רק לר"ל אבל לרבי יוחנן קנינו במטלטלים הוא במשיכה וכוונת הש"ס שכל קנינו של עובד כוכבים בעבד עברי הוא בכסף ולא בשטר, ואפילו בקרקעות אין העכו"ם קונה בשטר), אלא גם נמכר לישראל אע"פ שקנינו במטלטלים הוא במשיכה שנאמר 'והפדה' שמגרעת פדיונה מכסף מקנתה, ולא רק אמה עבריה שמתקדשת בכסף אלא גם עבד עברי שנאמר 'כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה' מקיש עבד עברי לאמה עבריה, ולא רק מכרוהו בית דין שיש בו צד קל שנמכר בעל כרחו אלא גם מוכר עצמו מגזירה שווה שכיר שכיר, או ממה שכתוב במוכר עצמו 'וכי תשיג' ומוסיף על ענין ראשון במוכר עצמו לעכו"ם שנקנה בכסף.

עבד עברי נקנה בכסף וקונה את עצמו לסוף שש שנים, ויוצא גם בתוך שש שנים בגירעון כסף, אמה עבריה יוצאה גם בסימנים, הנרצע נקנה ברציעה וקונה עצמו ביובל ומיתת האדון.

לת"ק מוכר עצמו נמכר גם ליתר על שש אע"ג שמכרוהו בית דין נמכר רק שש ולא לומדים מגזירה שוה שכיר שכיר, שהתורה מיעטו שכתוב 'ועבדך שש שנים' זה ולא מוכר עצמו, ולרבי אליעזר זה וזה נמכר רק לשש.

מכרוהו בית דין אינו נמכר יותר משש, ונרצע, ומעניקים לו, ורבו מוסר לו שפחה כנענית, לרבי אליעזר ה"ה מוכר עצמו, לת"ק דווקא מכרוהו בית דין ולא מוכר עצמו.

***************

יום שני י״א אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ט״ו

מחלוקת בין ת"ק לרבי אליעזר/יובל/אם לא יגאל באלה

דף ט"ו – ע"א

'ורצע אדוניו את אזנו במרצע' שכתוב במכרוהו בית דין פסוק מיותר, ולדרשה נאמר, אזן לגזירה שוה לאזן שנאמר במצורע והיינו אוזן ימין, ו' באזנו לת"ק ולא אוזן במוכר עצמו, לרבי אליעזר לומדים מוכר עצמו ממוכר בית דין מגזירה שוה שכיר שכיר, ואזנו למעט ולא אוזן אמה עבריה.

'ואם אמר יאמר העבד' עבד היינו עד שיאמר כן כשהוא עדיין עבד לפני שכלו שש שניו, ה' העבד לת"ק למעט אמה שאינה נרצעת, ורבי אליעזר שאמה נתמעטה מאזנו אינו דורש ה' שדרך התורה לכתוב כך.

'הענק תעניק לו' שכתוב במכרוהו בית דין לת"ק היינו לו ולא למוכר עצמו, ולרבי אליעזר לומדים מוכר עצמו ממכרוהו בית דין, לו למעט שאין האדון חייב ליתן הענקתו לבעל חובו אע"פ שקיימא לן כרבי נתן שמי שחייב לחבירו וחבירו חייב לחבירו שמוציאים מזה ונותנים לזה, ולת"ק לא קי"ל כרבי נתן ולא צריך פסוק למעט כן לעניין הענקה(ונחלקו בתוס' אם הלכה כר"נ ולרבינו נתנאל בבע"ח לכו"ע קי"ל כר"נ ונחלקו ת"ק ור"א בשכירות בעלמא).

'אם אדוניו יתן לו אשה' שכתוב במכרוהו בית דין, לת"ק לו ולא למוכר עצמו, לרבי אליעזר לומד מוכר עצמו ממכרוהו בית דין והיינו גם בעל כרחו, ות"ק לומד בעל כרחו ממה שכתוב 'כי משנה שכר שכיר' שעובד ביום ובלילה, אע"פ שכתוב 'כי טוב לו עמך' וע"כ שרבו מוסר לו שפחה כנענית בעל כרחו.

עבד עברי יוצא ביובל, מוכר עצמו שכתוב 'ועבדו לעולם', ואפילו מכרוהו בית דין שגנב אין קונסים אותו שכתוב 'ושב אל משפחתו', ואפילו נרצע אין קונסים אותו על שאמר לא אצא ועבר על 'כי עבדי הם' שכתוב 'ואיש אל משפחתו תשובו' והפסוק מיירי בנרצע שאינו נוהג אלא באיש.

כתוב 'ועבדו לעולם' והיינו יובל וכתוב גם 'ואיש אל משפחתו תשובו', שס"ד שלעולם היינו לעולם ממש, ואי כתוב רק ואיש אל משפחתו תשובו ס"ד היינו רק אם עדיין לא עבד שש משנרצע אבל עבד שש משנרצע יוצא בשש גם לפני יובל לכן כתוב ועבדו לעולם.

דף ט"ו – ע"ב

ישראל הנמכר לישראל לרבי אינו יוצא בגאולת קרובים שבגאולת קרובים הנמכר לעכו"ם נאמר 'יגאלנו' ודורשים יגאלנו לזה ולא לאחר (ועי' לקמן דף כ"א).

בנמכר לעכו"ם נאמר 'ואם לא יגאל באלה'(בגאולת קרובים) – לרבי באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש, לרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא באלה למעט גאולת אחרים וכיון שאין לנו מיעוט למעט שאינו יוצא בשש לומדים שכיר שכיר מנמכר לישראל שיוצא בשש.

'אם לא יגאל באלה' – לרבי יוסי הגלילי באלה לשחרור ובגאולת שאר כל אדם לשעבוד, שמסתבר גאולת אחרים לשעבוד דאם לשחרור לא יפדוהו, לר"ע 'אלה' לשעבוד ובגאולת אחרים לשחרור, שאם גאולת קרובים לשחרור ימכור את עצמו כל יום, ולרבי שממעט מאלה גאולת שש אינו ממעט גאולת אחרים, ובין גאולת קרובים ובין גאולת אחרים הוא לשחרור.

'ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל' אע"פ שכבר כתב שיעבוד עד שנת היובל דקרא אשמועינן שאפילו אם נמכר לעכו"ם שהוא תחת יד ישראל יעבוד עד היובל ולא יבא עליו בעקיפין.

***************

יום שלישי י״ב אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ט״ז

חילוקים בין עבד עברי לכנעני/יציאת עבד עברי ואמה עברייה/דיני הענקה

דף ט"ז – ע"א

עבד עבדי נקנה בשטר, שכתוב באמה עבריה 'אם אחרת יקח לו' הקישה הכתוב לאחרת (אשתו) מה אחרת נקנית בשטר אף אמה, והיינו למ"ד שטר אמה העבריה אדון כותב בתך קנויה לי כדרך שטר קידושין, ולמ"ד אב כותבו על כרחך אינו לומד משטר קידושין, אלא לומד  ממה שכתוב 'לא תצא כצאת העבדים' אבל נקנית כקניין עבדים כנענים ויותר מסתבר לומר שבקניין שטר שקונה גם בקניני אישות מלומר בקניין חזקה, או שלכן מהניא הקישה לאחרת והיינו שטר.

עבד כנעני נקנה בחזקה שכתוב 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה' כאחוזה הנקנית בחזקה, אבל עבד עברי אינו נקנה בחזקה שאותם בחזקה ואין עבד עברי נקנה בחזקה.

עבד עברי יוצא בגירעון כסף שנאמר 'והפדה' שמגרעת מפדיונה ויוצאה.

עבד עברי קונה את עצמו בכסף, שכתוב 'מכסף מקנתו', ובשוה כסף שכתוב 'ישיב גאולתו' ישיב לרבות שוה כסף ככסף, ובשטר שחרור שלא גרע מעבד כנעני, ואם כתב שטר על דמיו היינו כסף, ואם אמר לפני עדים או לפני בית דין צא לא מהני משום שעבד עברי גופו קנוי לרבו וצריך שחרור, ולפיכך הרב שמחל על גרעונו אינו מחול והוא עדיין עבד(הפקר מוציאו, אבל אם יאמר לו הרי אתה בן חורין לא מהני).

מיתת אביה של אמה עבריה, לר"ל מוציאה מרשות אדון שמה סימנים שאינם מוציאים מרשות אב מוציאה מרשות אדון, מיתה שמוציאה מרשות אב שהרי מעשה ידיה לעצמה שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו ק"ו שמוציאה מרשות אדון, למסקנת הש"ס לא קי"ל כר"ל שיש להקשות מה לסימנים שכן נשתנה גופה.

דף ט"ז – ע"ב

בן תשע שנים שהביא שתי שערות אינו סימן גדלות, מבן תשע והגיע לי"ב ולא נשרו לרבי יוסי בר יהודה הוי סימן וחכמים חולקים, מבן י"ג שנים אפילו נשרו אח"כ הוי סימן.

ענק עבד עברי לעצמו ולא לבעל חובו, ענק אמה עבריה אם יש לה אב לאביה, אם אין לה אב לעצמה שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.

מציאת אמה עבריה לאביה ואין לרבה במציאתה אלא שכר כמה ביטלה ממלאכה בהגבהה.

מעניקים ליוצא בשש שנים שכתוב 'תשלחנו' 'וכי תשלחנו' ומריבוי תשלחנו מרבים שאר יציאות ביובל, במיתת האדון, אמה עבריה בסימנים.

'וכי תשלחנו חפשי מעמך', לת"ק יוצא בגירעון כסף אין מעניקים לו שאין שילוחו מעמך מדעתך, לרבי מאיר מעניקים לו שהוא בכלל שילוחו מעמך שמקבל גרעונו ומשלחו.

בורח צריך להשלים שש שנים ואח"כ מעניקים לו, ואם ברח ופגע בו יובל למחרת אינו בכלל שילוחו מעמך.

***************