לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ל׳ תשרי תשפ"ד

מסכת קידושין דף ס״ג

קידושין בדבר שלא בא לעולם/קידושין על מנת/קידשתי ואיני יודע למי/

דף ס"ג – ע"א

שיטות התנאים שסוברים אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

רבי אליעזר בן יעקב – שסובר שיכול לתרום על פירות שאינם תלושים לכשיביאו שליש ויתלשו.

רבי – שמפרש הפסוק 'לא תסגיר עבד אל אדוניו' שמיירי בלוקח עבד על מנת לשחרר וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו שאין הלוקח רשאי להשתעבד בו, אע"פ שבשעה שכתב לו השטר השחרור זכה בדבר שלא בא לעולם (לר"י צ"ל מעכשיו וכן כל קנין הנעשה בשטר על דבר שלא בא לעולם ששמא לא יהיה השטר בעולם בשעת חלות הקנין, אבל אם קנה בכסף אינו צריך לומר מעכשיו, ולרבי יוחנן אפילו מעכשיו לא מהני בקנה בשטר ואינו בעולם לאחר זמן או בסודר ואין הסודר ביד הקונה בסוף אלא אם אמר גם על מנת).

רבי מאיר – הסובר שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, אמר לאחות אשתו לאחר שתמות אחותך, לאחר שיחלוץ יבמך הרי היא מקודשת, ולת"ק ולרבי יוחנן הסנדלר אינה מקודשת, לרבי מקודשת אבל לאחר שתמות אחותך אינה מקודשת מדרבנן משום איבת אחותה.

אשה שאמרה לבעלה מעשה ידי יהיו אסורים לפיך כהקדש אין בעלה צריך להפר שהרי משועבדת לו, לרבי עקיבא צריך להפר שמא תעדיף מעשה ידיה ממה שהיא חייבת לו ותהא אסורה עליו, ולמ"ד אין אדם מקנה ואוסר דבר שלא בא לעולם היינו רק אם אמרה יקדשו ידי למי שבראם שהידיים הם בעולם.

משנה . נתן לה פרוטה ואמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, אעשה עמך כפועל אם עשה כן הרי היא מקודשת, ואם אמר הרי את מקודשת בשכר שאעשה לך כן למ"ד שחייב חיוב השכירות בכל פעולת השכירות מתחלה ועד סוף אינה מקודשת שלא נגמר הקידושין עד שגמר לעשותו והחיוב שכירות הוי  מלוה עד אז והמקדש במלוה אינה מקודשת, ולמ"ד שאין חיוב שכירות אלא בסוף הרי היא מקודשת.

הרי את מקודשת על מנת שישתוק אבי כשישמע שקידשתיך, אם שתק כששמע מקודשת ואם מיחה אינה מקודשת, ואם מת האב קודם ששמע מקודשת, מת הבן אחר ששמע האב ושתק כבר חלו הקידושין ולא מהני אם ימחה אז.

דף ס"ג – ע"ב

משנה . הרי את מקודשת על מנת שלא ימחה אבי, יש ביד האב למחות לעולם ואינה מקודשת לעולם, ואם מת הבן מלמדים את האב לומר שאינו רוצה.

הרי את מקודשת על מנת שלא ימחה אבי מכאן ועד שלושים יום, עבר שלושים יום ולא מיחה הרי זו מקודשת, מיחה תוך שלושים אינה מקודשת, מת האב תוך שלושים מקודשת, מת הבן בתוך שלושים מלמדים את האב למחות.

משנה . קידשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן, – לרב נאמן ליתן גט ומותרת לעלמא שאין אדם חוטא להתיר אשת איש חנם כשהוא אינו נהנה מן האיסור אבל אינו נאמן לכנוס שמא יצרו תוקפו, לרב אסי אף נאמן לכנוס שלא חצוף לומר לפני האב אני הוא שמא יכחיש האב וכן תניא בברייתא.

קידשתי את בתי ואינו יודע למי זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה שניהם נותנים גט, ואם רצו אחד נותן גט והשני כונסה, וגם לרב שבאחד אינו נאמן לכנוס אבל כשיש שנים יכול אחד לכנוס כיון שיש עוד אחד האומר אני קידשתיה מפחד שמא יכיר האב שחבירו קידשה ולא הוא.

אמר קידשתי את בתי, וזינתה, לרב אסי מחזיקים אותה לאשת איש על ידי נאמנות האב וסוקלים, לרב חסדא אין סוקלים שהתורה נתן נאמנות לאב רק לעניין איסור ולא לחיוב מיתה, וכן תניא בברייתא.

אשה שאמרה נתקדשתי – נאמנת, ששוויה לנפשה חתיכה דאיסורה, ולכו"ע נאמנת לחייב מיתה, אמרה נתקדשתי ואינה יודעת למי ובא אחד ואמר אני הוא לכו"ע אינו נאמן שהיא מחפה עליו.

בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת שלשה שנים ויום אחד נאמן לחייב הבא עליהם קרבן ולא למכות ולעונשים, בני זה בן י"ג שנה ויום אחד (לרש"י מיירי שהביא שתי שערות לר"י אם הוא גדול בקומה סומכים על שתי שערות, א"נ מיירי שהאב מעיד כי הוא כבר גדול מלפני שנה ושנתיים), בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד נאמן שהרי חל נדר וחרם הקדש וערכין ולא למכות ועונשים.

***************

יום שני א׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ס״ד

קידושין באיסור/קידשתי בתי הגדולה

דף ס"ד – ע"א

משנה . האב שאמר קידשתי את בתי קטנה או נערה וקבלתי את גיטה נאמן שהיא גרושה לפוסלה לכהן כל זמן שלא נתבגרה, ונאמן רק לאסור באיסור הבא מחמת קידושין ונישואין שנאמר 'את בתי נתתי לאיש הזה' שבמה שאמר לאיש אסרה על כל העולם שאין אנו יודעים למי וכשאמר הזה התירה לו, אבל אינו נאמן לומר נשבית ופדתיה.

חלל שנשא בת ישראל לרבי דוסתאי בן יהודה בתו ואלמנתו כשירות לכהונה.

לשיטת רבי עקיבא כל איש בישראל שאין ביאתו מותרת באשה שיבא עליה אין קידושין תופסים בה והולד שנולד מאותה ביאה ממזר – לרב סימאי בדעת רבי עקיבא אלמנה לכהן גדול אין עושה ממזרים שכתוב 'אלמנה וכו' לא יקח' ואח"כ כתוב 'ולא יחלל זרעו' שמשמע שעושה בניו חללים ולא ממזרים, לרבי ישבב בדעת רבי עקיבא גם אלמנה לכהן גדול עושה ממזרים, ומספקא לן אם רבי ישבב סובר כן בדעת רבי עקיבא גם בחייבי עשה מצרי ואדומי, (וע"ע בשיטתו לקמן דף ס"ח).

משנה . אשת איש שהיא בחזקת שאינה זקוקה ליבום, ובשעת מיתת הבעל אמר יש לי בנים ואינה זקוקה ליבם נאמן, יש לי אחים וזקוקה ליבם אינו נאמן, ואם אמר בשעת קידושין יש לי בנים או אין לי אחים ובשעת מיתה חזר ואמר אין לי בנים או יש אחים לרבי אינו נאמן לרבי נתן נאמן, לרבא בדעת רבי נתן כיון שחוזר בשעת מיתה מדיבורו שאמר בשעת קידושין לפוטרה מן יבום נאמן שאינו רוצה שיהא עון תלוי בו, לאביי אם הוחזק לפני הקידושין שיש לו אחים ולא בנים ובשעת קידושין אמר שאין לו אחים או שיש לו בנים לרבי נאמן לפוטרה מן יבום שמה לו לשקר שבלאו הכי יכול לפוטרה מן יבום שבידו לגרשה (לתוס' היינו שבידו לכתוב גט בשעת הקידושין לגרשה מתי שירצה), ונאמנות מה לו לשקר כעדים דמי ונאמנות זו עוקר חזקת חיוב יבום, לרבי נתן אינו נאמן שאין כח בנאמנות מה לי לשקר לעקור חזקת חיוב יבום.

דף ס"ד – ע"ב

משנה . אב שקידש את בתו ואמר בתי מקודשת לך ולא פירש איזו מהם קידש אין בתו הבוגרת בכלל הספק, ואפילו עשאה שליח לקבל קידושיה ואמרה שיחזיק הכסף קידושין לעצמו, כיון שמצוה עליו להשיא בתו הקטנה אינו מניח מצוה המוטל עליו ועושה מצוה שאין מוטל עליו.

קידשתי את בתי ויש לו כמה בנות קטנות, לרבא כיון שכולם אסורות על המקדש שהוא קידושין שאין מסורים לביאה אינה מקודשת.

מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים ואמר קידשתי את בתי הגדולה – לרבי מאיר כולם אסורות חוץ מהקטנה שבקטנות שכולם נקראות גדולה אצל קטנה ממנה, שסובר רבי מאיר שאדם אוסר על עצמו בלשון שמחמת ספק יהיה כולם אסורות עליו, ולרבי יוסי כולם מותרות חוץ מהגדולה שבגדולות שאין אדם מכניס עצמו לספק, וכן נחלקו אם אמר קידשתי את בתי הקטנה שלפי רבי מאיר כולם אסורות חוץ מהגדולה שבגדולות, ולרבי יוסי כולם מותרות חוץ מהקטנה שבקטנות.

הנודר עד הפסח אסור עד שיגיע הפסח, אמר עד שיהא פסח אסור עד שיצא פסח והיינו בעוד שיהא פסח, אמר עד פני פסח – לרבי מאיר אסור עד שיצא שכל יום הוי פני לחבירו ולא יודעים לאיזה יום ולכן כולם אסורות שסובר שמכניס עצמו לכלל לשון האוסר מספק, לרבי יוסי אסור עד שיגיע שאין אדם מכניס עצמו ללשון האוסרו מספק.

***************

יום שלישי ב׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ס״ה

מי שיש לשתי כיתי בנות/קידושין בעד אחד/עד אחד בשאר איסורים

דף ס"ה – ע"א

משנה . מי שיש לו כת אחת של בנות מאשה אחת ואמר קידשתי את בתי הגדולה היינו הגדולה ממש, את בתי הקטנה היינו קטנה ממש, והאמצעיות מותרות, ולא נחלקו ר' מאיר ורבי יוסי אם כולם אסורות אלא כשיש לו שני כתי בנות.

מי שיש לו שני כתי בנות ואמר קידשתי את בתי הגדולה לרבי מאיר כל הבנות שבכת הגדולה אסורות שכולם נקראות גדולות כלפי הבנות שבכת השניה, אבל הבנות שבכת השניה רק הגדולה קרויה גדולה והאמצעית אינה בכלל גדולה ומותרת.

האומר לאשה קידשתיך לפני שני עדים והלכו למדינת הים והיא אומרת לא קידשתני, הוא אסור בקרובותיה ששוויה עליו חתיכה דאיסורא, והיא מותרת בקרוביו, וכן אשה שאמרה לאיש קידשתני והוא אומר לא קידשתיך היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרוביה, ולא אומרים שהאשה לא שיקרה שהרי בדיבורה אסרה נפשה על כל העולם ונאמנת לאסור גם אותו בקרוביה, קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והוא מותרת בקרובת הבת והבת מותרת בקרוביו, ולא אומרים שמדרבנן יש לאמא נאמנות לומר בתה מקודשת, קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי הוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובות האם והאם אסורה בקרוביו.

אמרה לו קידשתני והוא אומר לא קידשתיך מבקשים ממנו ליתן לה גט להתירה להינשא, ואין כופים אותו מפני שנאסר בקרובותיה, ואם נתן גט מעצמו כופים אותו ליתן כתובה (תוספת הוכיח מכאן שארוסה יש לה כתובה אפילו לא כתב לה)..

דף ס"ה – ע"ב

המקדש בעד אחד אין חוששים לקידושין, ונחלקו האמוראים אם שניהם מודים אם אומרים כיון שמצינו שעד אחד חשוב בדיני ממונות לחייב שבועה מהני גם בערווה להתקיים קידושין בפניו כשהם מודים, או שלומדים בגזירה שוה 'דבר' שנאמר בעריות מ'דבר' שנאמר בממון שצריך שני עדים, ואף על פי כן אם הודה לא לומדים מממון שמהני הודאת בעל דין שבממון אינו חייב לאחרים בהודאתו אבל בעריות אוסרים הקרובות בהודאתם.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי לפני עדי יחוד, אם נתגרשה מן הנישואין לבית שמאי אינה צריכה הימנו גט שלא אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, לבית הלל צריכה הימנו גט שהם הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ודווקא מן הנישואין שלבו גס בה, אבל נתגרשה מן האירוסין לכו"ע אינה צריכה גט.

שניים שבאו ממדינת הים ואשה וחבילה עמהם, וכל אחד מהם אומר זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי, הרי היא מותרת לעלמא גם למ"ד שחוששים לקידושי עד אחד כיון שהוא עד אחד בהכחשה, והחבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא אם נתנו שניהם גט מעצמם ולשיטת רבי מאיר שכתובה נגבית ממטלטלים.

עד אחד אומר אכלת חלב בשוגג ואתה חייב קרבן, או נטמאו טהרותיך, או שורך נרבע ואסור בהקרבה, אם הוא מכחיש העד אין העד נאמן, ואם שתק העד נאמן, ואכלת חלב חייב קרבן ואע"פ שבחיוב קרבן נאמר 'או הודע אליו חטאתו' ולא שיודיעוהו אחרים היינו דווקא אם מכחישו.

***************