
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון י״ד חשון תשפ"ד
מסכת קידושין דף ע״ז
חלל שנשא בת ישראל/ישראל שנשא חללה/בת גר/אלמנה לכהן גדול/כהן גדול הבא על איסור/האוכל נבילה ביום הכיפורים
דף ע"ז – ע"א
משנה . חלל שנשא בת ישראל , לתנא במשנה בתו פסולה מן הכהונה וכן בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה, לרבי דוסתאי בן יהודה בתו כשרה שנאמר 'לא יחלל זרעו בעמיו' שאין חלל פוסל אלא כשהוא ואשתו מעם אחד ששניהם חללים.
ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה שלומדים מגזירה שוה מטומאת כהנים שרק זכרים הוזהרו, ורק בת בתו מותרת אבל בתו אסורה שנאמר 'ולא יחלל זרעו' והיינו אפילו נקבות וכן בת בנו אסור שנאמר ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו פסולה אף בנו.
בת גר, לרבי יהודה בתו פסולה לכהונה, לרבי אלעזר בן יעקב אין בתו פסולה אלא אם היא בת גר וגיורת, לרבי יוסי אפילו גר שנשא גיורת בתם כשרה לכהונה.
אלמנה לכהן גדול מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה מכח ק"ו שמה זרעו שלא עבר עבירה ומתחלל ק"ו היא עצמה שעברה עבירה, וגם מכח הכתוב שנאמר לא יחלל שלשון חילול היינו מי שהייתה כשרה ונתחללה.
חללה, היינו שנולדה מפסול כהונה, אבל שאר ביאות פסולות אין הולד חלל, ולכן ישראל הבא על אחותו זונה משוי לה ולא חללה.
דף ע"ז – ע"ב
כהן גדול שבא על אלמנת ראובן, אלמנת שמעון, אלמנת לוי, חייב מלקות על כל אחת, בא על אלמנה אחת שלשה ביאות והתרו אותו על כל ביאה חייב מלקות על כל אחת, בא על אחת שהיא אלמנת ראובן שמעון ולוי חייב אחת שצריך גופים מחולקים, והוא הדין בכהן שבא על גרושה.
כהן גדול שבא על אשה אחת שהייתה אלמנה ונעשית גרושה ונשאת לכהן ונתחללה ואחר כך נבעלה לאחד מן הפסולים ונעשית זונה חייב על כל אחת, אע"ג שאין איסור חל על איסור שאני הכא שכל איסור מוסיף על האיסור שלפניו שהרי אלמנה אסורה רק לכהן גדול, גרושה גם לכהן הדיוט, חללה גם לתרומה, זונה לכל ישראל, אבל אם אינם כסדר הזה חייב אחת שאין איסור חל על איסור.
האוכל נבילה ביום הכיפורים, לרבי שמעון פטור מכרת שאין איסור יום הכיפורים חל על איסור נבילה שהיה כבר עליו מערב יום הכיפורים אם היא נבילה ערב יום הכיפורים, ואפילו אם נתנבלה ביום הכיפורים אסור כבר לפני יום הכיפורים משום אבר מן החי, ולרבנן חייב חטאת שאיסור חמור חל על איסור קל.
כהן גדול שבא על אחותו אלמנה אינו לוקה עליה משום איסור כהונה אלא משום איסור אחותו, אפילו לרבנן שאיסור חל על איסור היינו דווקא איסור חמור על איסור קל.
כהן הבא על אחותו עשאה זונה שהרי בעלה ביאת איסור, ולא עשאה חללה כיון שאין איסור חללה אלא מאיסורי כהונה, חזר ובא עליה עשאה חללה שאיסור כהונה עושה חללות.
***************
יום שני ט״ו חשון תשפ"ד
מסכת קידושין דף ע״ח
כהן גדול שקידש אחת מן הפסולות לכהונה/בת גר זכר/גיורת/נאמנות האב זה בני ממזר
דף ע"ח – ע"א
כהן גדול באלמנה או כהן הדיוט בגרושה וחללה לוקהמשום לא יקח ומשום לא יחלל שמחלל אותה ואם גמר ביאתו לוקה גם משום לא יחלל זרעו, וכהן גדול באלמנה שהיא גרושה לוקה ד' על כל אחת משום לא יקח ולא יחלל, חלוצה לכהן אסור מדרבנן.
כהן שקידש אחת מן הפסולות לכהונה, לאביי לוקה משום לא יקח, בעל לוקה משום לא יחלל, לרבא בעל אחר הקידושין לוקה שתים לא בעל אינו לוקה אפילו אחת שפירוש הפסוק לא יקח ולא יחלל הוא שמה הטעם לא יקח משום ולא יחלל, ומודה אביי בישראל המחזיר גרושתו משנישאת ונתארמלה או נתגרשה שאינו לוקה עד שיבעל שנאמר 'לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה' שהאיסור הוא באישות של ביאה, ולדברי שניהם כהן באסור לו שאם בעל ולא קידש שלוקה שכתוב ולא יחלל זרעו והוא חילל, ומחזיר גרושתו שבעל ולא קידש אינו לוקה שהתורה אסרה רק דרך ליקוחים.
בת גר זכר, לרבי יהודה דינה כבת חלל זכר שפסולה לכהונה, שלומד ממה הצד בת חלל ומצרי ראשון שאע"פ שחלוקים משאר הקהל שחלל יצירתו בעבירה ומצרי שני אינו ראוי לבוא בקהל ובתו פסולה אף גר שחלוק משאר קהל שהרי בא מטפה פסולה בתו פסולה, וגם דומה לחלל ומצרי ראשון שפוסל בביאתו לכהונה לכן גם הוא פוסל בתו לכהונה.
גיורת, לרבי שמעון בן יוחי אם נתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה, שנאמר במלחמת מדין וכל הטף בנשים החיו לכם ופנחס שהיה כהן היה עמהם, ומה שכתוב שהכהנים יקחו 'כי אם בתולות מזרע בית ישראל' היינו שנזרעו בתוליה בישראל, וחכמים חולקים שלפי רבי יהודה שצריך שאביה ואמה יהיו מישראל שצריך שיהא כל זרע מישראל, ולרבי אליעזר בן יעקב או אביה או אמה מישראל שמה שנאמר 'מזרע בית ישראל' היינו אפילו מקצת זרע, ולרב יוסי אפילו אביה ואמה הם גרים וזרע בית ישראל היינו שנזרעו בישראל.
דף ע"ח – ע"ב
'ונר אלוקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה" על כרחך הסוף של הפסוק לא נאמר על רישא דקרא שאם לא כן והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד.
'ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל', רישא מיירי מכהן גדול וסיפא מכהן הדיוט, ודרך הפסוקים כן.
'והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו,' פירוש הפסוק הוא שמותר לכהן הדיוט לקחת אלמנה בין אלמנת ישראל בין אלמנת כהן ובלבד שיהיה משאר כהנים ולא מכהן גדול, לרבי יהודה היינו אלמנת אדם שבתו ראוי לכהונה ולאפוקי מאלמנת גר שפסלה בביאתו.
הלכה כרבי יוסי שבת גר וגיורת כשרה לכהונה, ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים מעלה בעצמם כשיטת רבי אליעזר בן יעקב שעד שיהא אביה או אמה מישראל, ומורים לכתחילה כשיטת רבי אליעזר בן יעקב, ואם נשא אין מוציאים כשיטת רבי יוסי.
משנה . בני זה ממזר אין האב והאם נאמנים משום שקרובים פסולים לעדות, ואפילו בשעה שהבן עובר במעיה אינם נאמנים אע"ג שאין לו חזקת כשרות, לרבי יהודה נאמנים שנאמר יכיר והיינו שיכירנו לאחרים, וכשם שנאמן לומר שהוא בכור נאמן שהוא ממזר או בן גרושה וחלוצה ולחכמים נאמן רק לעניין בכור.
פסוק 'יכיר' שהאב נאמן לומר על בנו שהוא בכור, צריך פסוק באופן שאין לו מיגו שיכול להקנות לו הנכסים כגון נכסים שנפלו לו לאחר שאמר כן שאינו יכול להקנותם מפני שלא באו לעולם, ולרבי מאיר שיכול אדם להקנות דבר שלא בא לעולם צריך פסוק באופן שנפלו לו נכסים כשהוא גוסס, ונפק"מ בנכסים שנפלו לו בשעה שהוא גוסס שבאותו עת אינו בר נותן מתנה.
***************
יום שלישי ט״ז חשון תשפ"ד
מסכת קידושין דף ע״ט
שלח שליח לקדש בתו וקידשה לאחר או קיבלו הם קידושין בעצמם/מקוה שנמדד ונמצא חסר/הניח חבית להפריש עליה ונמצא חומץ/הכותב כל נכסיו לאחרים/מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים וחזרו הוא והיא ובניהם
דף ע"ט – ע"א
משנה . שלח שליח לקדש בתו וקידשה האב לאחר, אם קידושין האב קודם ביטל לשליחות השליח, כיון שמצא מיוחס ושמא זה שימצא השליח אינו מיוחס כל כך, וכן אשה ששלחה שליח לקדשה וקידשה את עצמה אם קידושי שלה קדמו ביטלה לשליחות השליח אע"ג שהיא לא בקיאה ביחוס מכל מקום היא מדייקת למי תינשא יותר מהשליח.
אב או אשה ששלחו שליח לקבל קידושין וקיבלו הם קידושין בעצמם, אם קידושי השליח קדמו קידושי השליח הוי קידושין, ואם אין ידוע מי קידם אם באה להינשא לאחר שניהם נותנים גט, ואם באה להינשא לאחד מהם השני נותן גט.
אביה קיבל בה קידושין והיא קיבלה קידושין מאחר באותו יום, והיא בוגרת לפנינו, אם בתוך ששה חדשים שיש בין נערות לבגרות הרי היא בחזקת נערה עד שנכיר סימני בגרותה וכשנמצא בה סימני בגרות אומרים שעכשיו נתבגרה ולא חוששים לקידושיה, לאחר ששה חדשים שבין נערות לבגרות הרי היא בחזקת בוגרות ולא חוששים לקידושי האב, וביום שנגמר ששה חדשים לרב כיון שהיא בוגרת לפנינו לא חוששים לקידושי האב שהרי היום היא בחזקת שתבגר, לשמואל חוששים לקידושי שניהם שאינה בחזקת נערות ולא בחזקת בוגרות שהיום היא עשויה להשתנות, ואם היא מכחשת אותו ואומרת שכבר נתבגרה מאתמול, מודה שמואל שאין חוששים לקידושי האב והלכה כרב.
מקוה שנמדד ונמצא חסר, לחכמים הכלים שנטבלו בו בין ברשות היחיד שספק טמא בין ברשות הרבים שספק טהור למפרע ודאי טמאות, גם לשמואל שאין מעמידים ביום שנגמר שש חדשים בחזקת בגרות לפניך משום שבמקווה יש תרתי לריעותא ולכן העמד טמא על חזקתו והרי מקוה חסר לפניך, ולרבי שמעון ברשות היחיד ספיקו טמא וברשות הרבים ספיקו טהור.
הניח חבית של יין להיות מפריש עליה ונמצאת חומץ, י"א שכל תרומה שתרם עליו שלשה ימים הראשונים אחר הבדיקה האחרונה שמצא שהוא יין תרומתו תרומה מכאן ואילך ספק, וי"א שכל התרומה שתרם תוך שלשה ימים לפני שבדקו ומצא שהוא חומץ אינו תרומה ומה שתרם לפני כן הוי ספק, וגם לשמואל שאין מעמידים בחזקת בוגרות לפניך שאני חבית שיש תרתי לריעותא חזקת טבל וחזקת חומץ.
דף ע"ט – ע"ב
הכותב כל נכסיו לאחרים הוא אומר שכיב מרע הייתי ומתנתי בטלה, והמקבלי מתנה אומרים שהיה בריא ואינו יכול לחזור ממתנתו לרבי יעקב אפילו אם החזיקו בו המקבלים הוא יכול להוציא מידם בלי ראיה שהעמד ממון על חזקתו, לרבי נתן אם בריא הוא עליו להביא ראיה שכולי עלמא בחזקת בריאים הם והבא להוציא עצמו מחזקתו עליו הראיה, ואם שכיב מרע הוא עליהם להביא ראיה.
משנה . מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר היא אשתי שיצאת עמי ואלו בניה אין צריך להביא ראיה על האשה שהיא מיוחסת שכבר בדקוה כשנשאה, ואם הבנים כרוכים ונדבקים אצלה אין צריך להביא ראיה על יחוס הבנים שהרי בחזקת אמם הם, מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה שהבנים הם בני אותה אשה, זו היא אשתי שנשאתי במדינת הים והרי אלו בניה מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים אם הם נדבקים אצלה, וצריך להביא ראיה על הגדולים, הביא ראיה על הגדולים אין צריך להביא ראיה על הקטנים, מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים, שתי נשים נשאתי במדינת הים מתה אחת ואלו בניה של השניה מביא ראיה על האשה ועל הבנים אפילו אם הם נדבקים בה.
***************