לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי ג' תמוז תש"פ
מסכת שבת דף קי"א
דף קי"א ע"א
החושש בשיניו לא יגמע חומץ ויפלוט שמוכח שהוא לרפואה, אבל מגמע ובולע, ואפילו לאחר שכבר סעד (שאי אפשר לאסור רק למקצת שבת). וכן מטבל מאכלו בחומץ כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.
החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ, אבל בשמן מותר. בשמן וורד – לת"ק אסור, שדמיו יקרים ואינו מצוי ומוכח שהוא לרפואה, ובני מלכים מותרים שדרכן בכך גם בלא מכה. ולר"ש כל ישראל בני מלכים.
חומץ מועיל לשיניים, ומה שנאמר 'כחומץ לשינים וכעשן לעינים' היינו ביין שלא נתבשלו ענביו כל צרכן. א"נ כשיש מכה החומץ מרפא, וכשאין מכה החומץ קשה שצומת הבשר והשינים נרפים.
אין טובלים כלי בשבת שנראה כמתקן כלי, אבל אדם טובל בשבת שנראה כמיקר, וגם ביוה"כ טובל (מי שחייב טבילה) אע"פ שרחיצה אסורה ולא נראה כמיקר, שאין לך דבר מאיסורי שבת שמותר בשבת ואסור ביוה"כ.
דף קי"א ע"ב
אסור להדק את הבגד שכורכין במקום חיבור ברז של חבית משום סחיטה, ואפילו לר"ש שדבר שאין מתכוין מותר, פסיק רישא הוא.
רב פסק כרבי יהודה שדבר שאין מתכוין אסור, ושמואל פסק כר"ש שהוא מותר.
לר"ש מותר לסוך שמן וורד אפילו במקום שאינו מצוי ודמיו יקרים, שכל ישראל בני מלכים. רב פסק כת"ק שאסור לסוך שמן וורד, אבל במקום שהוא מצוי התיר לסוך לפי שאין ניכר שעושה לרפואה.
פרק ואלו קשרים
קשר הגמלין – שקושרים הטבעת בחוטמה ועומדת שם לעולם, וקשר הספנים – שקושרים הטבעת בנקב שבראש הספינה ומתקיים, חייבין על קישורם והיתירם. קשר שברצועה ארוכה שעל הזמם וקשר הרצועה שעל טבעת הספינה פטור מחטאת, שמתירה לפעמים ואינו של קיימא, אבל מדרבנן אסור לקושרם שפעמים מונח שם שבוע או שבועיים. (וקשר שמתירים בכל יום מותר אפילו מדרבנן כמבואר להלן).
קשר שיכול להתירו באחת מידיו – לרבי מאיר אין חייבין עליו אפילו עשאו לקיימא. נסתפקו בגמרא אם לשיטתו עניבה פטור משום שיכול להתירה ביד אחת, או שחייב משום שמהודק.
קשר שמתירים בכל יום מותר לקשור לכתחילה שאינו דומה לקשר של קיימא – כגון מפתח חלוקה של אשה, חוטי סבכה ושל אזור רחב, רצועות מנעל וסנדל, נודות יין ושמן של עור שכופפים פיהם וקושרים, קדירה של בשר שקושרים בגד לפיה. לר"א בן יעקב קושרים חבל בפני הבהמה ברוחב הפתח כדי שלא תצא.
***************
יום שישי ד' תמוז תש"פ
מסכת שבת דף קי"ב
דף קי"ב ע"א
קושרת אשה מפתח חלוקה שיש בה שתי פתחים, אע"פ שיכולה ללבוש בדוחק ע"י פתיחת האחד, אין אומרים שהשני קשר של קיימא. קושרת חוטי סבכה גם אם קושרתה בריוח ויכולה לשלוף כשהיא קשורה, ואין זה קשר של קיימא שחוששת שינתקו שערותיה ומתירה את הקשר.
המתיר רצועות של מנעל: א. קשר שקושר האומן וקיים לעולם – חייב חטאת. ב. קשר של מנעל חכמים, שקושרים בריוח סביב הרגלים שיוכלו לחולצו כשהוא קשור, ואינו של קיימא שבשעת טיט מתירין וקושרים בדוחק שלא ידבק – פטור אבל אסור. ג. אלו שקושרין בדוחק ואי אפשר לחלוץ כשהוא קשור, ומתירו כל יום – מותר לכתחילה.
המתיר רצועות סנדל: א. קשר קבוע שקושרים הרצענים – חייב חטאת. ב. אם האנשים עצמם קושרים הרצועות ואינו קבוע ע"י האומן, ומתקיים לפעמים שבת או חודש – פטור אבל אסור. ג. סנדל שיוצאים בו שנים, ומתיר בכל יום שכל אחד קושר לפי רגלו – מותר לכתחילה.
סנדל שנפסקה רצועתו החיצונה בכרמלית, כורך עליו גמי לח שראוי לבהמה לתקנו שלא יפול מרגלו. ואם נפסקה בחצר שנשמר שם, אסור, שהסנדל אין לו תורת כלי והוא מוקצה, ובכרמלית התירו משום שאינו נשמר. (אבל נפסקה פנימית אינו מוקצה, שאין גנאי לתקנו כיון שלא נראה. ואע"פ שנפסקה חיצונה יכול להפכה, אין נחשב כלי בכך כרבי יהודה להלן).
סנדל שנפסקו שתי אזניו (שאוחז בהן כשנועלו) או שתי תרסיותיו (מקום שקובע הרצועת) – טהור, שבטל ממנו שם מנעל. סנדל שניטל ממנו כל הסוליא – טהור. ניטל רוב הסוליא -טמא.
נפסקה אחת מאזניו או מתרסיותיו: לת"ק – שם כלי עליו וטמא, וגם אם נפסקה חיצונה שגנאי לתקנו יכול להפכו מימין לשמאל. לרבי יהודה – נפסקה פנימית טמא שיכול לתקנו, נפסקה חיצונה טהור אע"פ שיכול להפכו. וכן נחלקו לענין שבת כשנפסקה חיצונה אם הוא כלי או מוקצה. וכן לענין חליצה, שאם נפסקה חיצונה של שמאל, כשר לחכמים לחלוץ בו בימין משום שראוי להפכו, ולרבי יהודה אינו חליצה, ואע"פ שהחולץ סנדל של שמאל בימין חליצתו כשירה, היינו כשהסנדל ראוי לשמאל, אבל זה שאין ראוי לשמאל פסול.
דף קי"ב ע"ב
סנדל של זב שטמא מדרס שנפסקה אחת מאזניו, לחכמים לא נטהר מטומאת מדרס גם אם נפסקה חיצונה (ואפילו לא תיקנה), שראוי להפכו. לרבי יהודה, נפסקה פנימית שראוי לתקנו ולנעלו לא נטהר, נפסקה חיצונה טהור. וכן אם היו לו ארבע תרסיות ונפסקו שתי החיצונות, טהור. נפסקה ראשונה ותיקנה ואח"כ נפסקה שניה ותיקנה – טהור מטומאת מדרס, שירדה ממנו תורת מנעל שהיתה עליו כשנטמא ופנים חדשות באו לכאן, אבל עדיין טמא מגע מדרס, שעדיין כלי הוא, ונגע בעצמו כשהיה טמא מדרס שהוא אב הטומאה, ונעשה ראשון.
שיעור נקב בכלי עץ של בעלי בתים לבטל ממנו תורת כלי הוא כמוציא רמון. ניקב כמוציא זית וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית אצל נקב הראשון וסתמו, עד שהשלים כמוציא רמון, טהור, שפנים חדשות באו לכאן.
אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר.
***************
שבת קודש ה' תמוז תש"פ
מסכת שבת דף קי"ג
דף קי"ג ע"א
קושרים נודות יין אפילו אם יש להן שתי אזנים קשורים, וא"צ להתיר רק קשר אחד, ואין אומרים שקשר השני בטל ושל קיימא הוא. קושרין בגד ע"פ קדירה גם אם אפשר להוציא מה שבתוכו מצדה בלא התרת הקשר. לר"א בן יעקב קושרין לפני בהמה גם אם יש לה שני חבלים. והלכה כדבריו.
דין קשירת דלי: בחגורה – מותר, לפי שאינו מבטלה. בסתם חבל – אסור, שהוא קשר של קיימא. בחבל של אורג שצריך לה ואינו מבטלה – לחכמים אסור, גזירה אטו חבל סתם, לרבי יהודה מותר שאין גוזרים.
עניבה – לחכמים מותר, ואין גוזרים אטו קשירה שעניבה אינה מתחלפת בקשירה, לרבי יהודה אסור, שעניבה דינה כקשירה.
חבל של אורג – מותר לקשור את ראשו האחד בפרה והשני באבוס, ואין חוששים שיתיר קשר אחד ויבטל את השני. סתם חבל – אסור לקשור בבהמה ובאבוס, אבל אם קשור לאיבוס קושרו לפרה וכן להיפך.
דין טלטול כלי אורגין: שני הקנים – מותר לטלטלן בשבת לתשמיש אחר, ואינם ככלי שמלאכתו לאיסור שאין האורג מקפיד עליהן. כובד עליון ותחתון – רבי יהודה נסתפק אם מותר לטלטלם. לשמואל מותר לטלטלם. לר"י בר ליואי אסור לטלטלם שאין ראויים לתשמיש אחר מחמת כובדם. העמודים – אסורים בטלטול, שכשחולצן נעשה גומות, וחוששים שיבוא להשוותם.
מותר לקפל בגדים בשבת אפילו כמה פעמים רק כדי ללובשן בו ביום, ודוקא באדם אחד בחדשים ובלבנים ואין לו בגדים אחרים להחליף. אבל בשני בני אדם או ישנים או צבועים או שיש לו להחליף, אסור.
מציעין את המיטות בליל שבת לשבת ולא למוצאי שבת. מקפלין כלים ומציעין מיטות ביום הכיפורים שחל בע"ש לצורך שבת. חלבי יוה"כ שחל בע"ש, אין קרבים בשבת. חלבי שבת – לר' ישמעאל קרבים ביוה"כ שחל במוצ"ש, לר"ע אינם קרבים.
וכבדתו – עולה על הבגדים (שמכבדים את בעליהם). שלא יהא מלבוש של שבת כחול. ולכן, אם יש לו להחליף יחליף, ואם אין לו ישלשל בגדיו למטה שיראו כארוכים, ואין בכך משום גאות שהרי אינו עושה כן בכל יום. מעשות דרכיך – שלא יהא הילוכך של שבת כבחול (מבואר להלן). ממצוא חפצך – חפציך אסורים, שלא יטייל בסוף שדהו לידע מה היא צריכה, אבל חפצי שמים מותרים כגון לפסוק צדקה ולשדך הבנות.
דף קי"ג ע"ב
ודבר דבר – שלא יהא דיבורך של שבת כבחול, כגון מקח וממכר וחשבונות. והרהור מותר.
פגע באמת המים – י"א אם יכול להניח רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה מותר לדלג, ואם אינו יכול אסור לקפוץ. לרבא מותר לקפוץ, שאם יקיף ירבה בהילוך ואם יכנס בתוכו יבוא לידי סחיטה.
אסור לפסוע פסיעה גסה (יותר מאמה) בשבת. וכן בחול הוא נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו, וחוזר ע"י שתיית יין של קידוש בליל שבת.
אכילת אדמה בשבת – רבי נסתפק אם גזרו בו משום שחיקת סממנים כשאר רפואה או לא. לרבי ישמעאל בר"י אסור גם בחול שמביא לידי חולי.
האוכל מעפרה של בבל כאוכל בשר אבותיו שמתו שם בגלות. וי"א כאוכל שקצים ורמשים של המבול, ואע"פ שנמחו כיון שהוא מזיק אמרו חכמים שהוא כאוכל שקצים ורמשים.
תן לחכם ויחכם עוד – זו רות ושמואל הנביא.
דבר חכמה ראה בועז ברות – א. שני שיבלים לקטה ושלשה לא, ששלשה אינם לקט. ב. שיבלים עומדות לקטה מעומד ונופלות מיושב משום צניעות.
וטבלת פתך בחומץ – שהחומץ יפה לשרב. וי"מ רמז לה שעתיד לצאת ממנה מנשה שמעשיו קשים כחומץ.
ותאכל ותשבע ותותר – א. ותאכל בימי דוד, ותשבע בימי שלמה, ותותר בימי חזקיה, שכולם היו עשירים. ב. ותאכל בימי דוד ושלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי שהיה עשיר גדול. ג. ותאכל בעוה"ז ותשבע לימות המשיח ותותר לעוה"ב.
ותחת כבודו יֵקַד יְקֹד כיקוד אש – לרבי יוחנן 'כבודו' היינו בגדיו של אדם, שנשרפו גופם של חיילות סנחריב הנמצא מתחת בגדיהם, לרבי אליעזר 'כבודו' היינו גופם שנשרף גופם ותחתם היה אפר, לרבי שמואל בר נחמני נשרף נשמתם הנמצא תחת 'כבודו' (והיינו גופם), אבל גופם נשאר קיים כשריפת בני אהרן.
***************