לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ט' תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קי"ז

דף קי"ז ע"א

חכמים מביאים ראיה שמותר להפשיט כל העור של קרבן פסח, ממה שמצילין תיק הספר עם הספר גם אם יש בו מעות. אע"פ שאיסור טלטול מדרבנן והפשטת עור מלאכה היא, מוכיחים שמותר להפשיט כשחותך את העור לחתיכות דקות, שאסור רק משום שבות משום שאין זה דרך הפשט.

הכשר מבוי – לב"ש לחי וקורה, לב"ה לחי או קורה, לרבי אליעזר שני לחיים.

שנינו במשנה: לת"ק מצילין ס"ת למבוי שאין מפולש, לבן בתירא גם למפולש. מסקנת הגמרא כרב אשי שמדובר במבוי של שלש מחיצות, ושתיהם סוברים כר' אליעזר שלהיתר טלטול צריך שני לחיים, ולהציל ס"ת התירו לת"ק אפילו יש בו רק לחי אחד, ולבן בתירה גם אם אין לו לחי כלל.

(רב חסדא פירשה במבוי של שלש מחיצות וכר' אליעזר, ולת"ק מצילין כשיש שני לחיים ולבן בתירה אפילו בלחי אחד. ודבריו נדחו. רבה פירשה במבוי של שתי מחיצות, וכשיטת רבי יהודה ששתי בתים בשני צידי ר"ה עושה לחי או קורה מכאן ולחי או קורה מכאן ומטלטל באמצע, לת"ק מצילין ס"ת רק באופן זה, ולבן בתירה אפילו בלחי אחד. וגם דבריו נדחו).

דף קי"ז ע"ב

מצילין מדליקה מזון הראוי לאדם והראוי לבהמה. לת"ק בליל שבת קודם אכילה ג' סעודות, בשחרית קודם סעודה שתי סעודות, במנחה סעודה אחת. לרבי יוסי בכל היום שלש סעודות. ולא יציל יותר אע"פ שהיא חצר מעורבת, שמא יבוא לכבות משום שבהול על ממונו.

נשברה חבית בראש גגו מניח כלי תחתיה, אבל לא יניח כלי לקלוט הקילוח שנופל מן האויר או לצרף סמוך לגג כעין שאיבה, שמא יביא כלי דרך רה"ר. נזדמן לו אורחין – מותר, אבל לא יקלוט ואח"כ יזמין. לת"ק אין מערימין לזמן אורחין שאינם צריכים לכך ויותירו, לר"י ב"ר יהודה מערימין.

אותו ואת בנו שנפלו לבור ביו"ט – לרבי אליעזר מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו ומפרנס את השני בבור, לרבי יהושע מעלה ראשון ע"מ לשוחטו ואינו שוחטו, ומערים ומעלה שני ושוחטו (שמוצא עלילה על ראשון שמא שני שמן ממנו).

הציל פת נקיה אינו מציל פת קיבר, הציל פת קיבר מציל פת נקיה.

מצילין מיוה"כ לשבת ולא משבת ליוה"כ, ולא משבת ליו"ט, ולא משבת לשבת הבאה.

שכח פת בתנור וקידש עליו היום – מציל שלש סעודות, ואומר לאחרים שיבואו להציל להם. ולא ירדה בכלי שרודין בו אלא בסכין, ואע"פ שרדיית פת אינה מלאכה צריך לשנות במה שאפשר.

ישכים אדם ערב שבת להוצאת שבת – שנאמר והיה ביום השביעי והכינו אשר יביאו, ומשמע לאלתר.

חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת שנאמר לחם משנה. לרב כהנא יאחז בשניהם בשעת הברכה ויבצע על אחת, שנאמר 'לקטו' ומשמע אחיזה.

רבי זירא בצע פרוסה גדולה לכל הסעודה לחבב סעודת שבת, ואין נראה כרעבתן משום שאינו עושה כן כל השבוע. כשהיה לרבי אמי ורבי אסי לחם של העירוב ברכו עליו המוציא, כיון שנעשה בה מצוה אחת עשו בה מצוה אחרת.

לת"ק חייב לאכול שלש סעודות בשבת, לרבי חידקא ארבע.

***************

יום חמישי י' תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קי"ח

דף קי"ח ע"א

תמחוי – הוא מאכל שגובין גבאים בכל יום, ומחלקין לעניים שתי סעודות ליום. קופה – הן מעות שמחלקין בכל ערב שבת לעניים בני טובים שמתביישים ליטול מתמחוי. מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מתמחוי. יש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה. ואע"פ שצריך עוד סעודה לשבת (ולרבי חדקא עוד שתי סעודות), יעשה שבתו חול ולא יצטרך לבריות.

עני העובר ממקום למקום – נותנים לו לפחות ככר הלקוח בפונדיון כשהשער הוא ארבע סאין לסלע, שזהו שיעור שתי סעודות. לן – נותנים לו מטה וכר. שבת – נותנים לו שלש סעודות. ולרבי חדקא אם יש לו סעודה אחת נותנים לו עוד שלש, ובבוקר של יום ראשון כשהולך לדרכו נותנים לו סעודה נוספת.

קערות שאכל בהן בשבת עד זמן מנחה – מדיחין אותם, משום שצריך להן בשבת. ממנחה ואילך שאין צריך להם לשבת, אסור להדיחן לצורך חול. כוסות קיתוניות וצלוחית מדיח כל היום שאין קבע לשתיה.

המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות – חבלו של משיח, דינה של גיהנום, ומלחמת גוג ומגוג.

דף קי"ח ע"ב

המענג את השבת – נותנים לו נחלה בלי מצרים, ניצול משיעבוד גלויות, ונותנים לו משאלת לבו. במה מענגו? במאכלים חשובים (כל מקום לפי מנהגו). י"א אפילו דבר מועט שעשאו לכבוד שבת, כגון דגים קטנים מטוגנים, נחשב עונג.

השומר שבת כהלכתו – אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו.

אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, ואילו משמרין שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים.

ר' יוסי היה רצה שיהיה חלקו: א. מאוכלי שלש סעודות בשבת. ב. מאומרי פסוקי דזמרה – הללו את ה' מן השמים והללו א-ל בקדשו – בכל יום (אבל הגומר הלל בכל יום מחרף ומגדף). ב. ממתפללים עם דמדומי חמה – שחרית מיד אחר הנץ ומנחה סמוך לשקיעה. ג. מהמתים בחולי מעיים, שמתייסרין בייסורים ומתמרקין עוונותיהם. ד. מהמתים בדרך מצוה. ה. ממכניסי שבת בטבריה – שעמוקה ומחשכת מבעוד יום, וממוציאי שבת בציפורי – שהיא בהר ומאחרין לצאת. ו. ממושיבי בהמ"ד – המאספים את התלמידים לבוא, ולא ממעמידי בהמ"ד – הממונים לומר הגיע זמן אכילה. ז. מגבאי צדקה, ולא מהמחלקים – הצריכים לבדוק כמה צריך כל אחד. ח. ממי שחושדין אותו ואין בו.

ר' יוסי מימיו לא קרא לאשתו 'אשתי' אלא 'ביתי' (שהיא עיקר הבית), ולשורו קרא 'שדי' (שהוא עיקר השדה), ולא נסתכל במילתו, ולא ראו קורות ביתו אמרי חלוקו, ולא עבר על דברי חביריו, שאם אמרו לו עלה לדוכן עלה אע"פ שאינו כהן. ולא אמר דבר על אחר, וחזר לומר שלא אמר כששאלו אם אמר כן עליו (וסובר שאין זה נחשב ללשון הרע). רבי לא הכניס ידו תחת אבנטו.

אמוראים שאמרו על עצמם 'תבוא עלי שכרי' משום קיום מצוה מיוחדת. ר"נ – שלש סעודות בשבת, ולא הלך ארבע אמות בלא ציצית. רב יהודה – עיון תפילה. רב הונא בריה דר"י – לא הלך ד' אמות בגילוי הראש. רב ששת – לא הלך ד' אמות בלא תפילין. אביי – עשה יו"ט לתלמידים כאשר 'צורבא מרבנן' סיים מסכת.

***************