לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ג ניסן תש"פ

מסכת שבת דף ל"ב

דף ל"ב ע"א

על שלש עבירות נשים מתות נדה: א) שקלקלה בחדרי בטנה תלקה בחדרי בטנה. ב) רביעית דם נתתי בכם (חיי אדם תלויין בה) על עסקי דם הזהרתי אתכם. חלה: ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. נר: נשמה קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם מקיימים מוטב ואם לאו אני נוטל נשמתכם (תאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשיתכם).

מאי שנא בשעת לידתן א) כשור שנפל לפני השחיטה הכל אומרים חדדו סכין שלא יקום. ב) כשפחה שתלקה בחבטה אחת על כל פשעיה, שעומדת לייסורי לידה על עונשה של חוה ומצרפין לה עונשין הרבה. ג) כשיכור שא"צ להפילו ונופל מאליו, כך העומדת לילד צריכה לבקש מהקב"ה לפתוח רחמה והוא נמנע ומתה מאליה. ד) כרועה חיגר והעזים קלים לרוץ, כך האשה בבריאותה פעמים שזכותיה תולין ואין כח למקטרג להזכיר עוונה, אבל משהגיעה לפתח סכנה וצריכה לנסים מזכירין עוונותיה ומעשיה אם ראויה לנס. ה) במקום בזיוני (הפסד ועוני) אין אחים ורעים, כך בשעת סכנה הורע מזלה וחשיבותה וחדלו פרקליטין שלה.

אנשים מעשיהם נבדקים בשעה שעוברים במקום סכנה.

רב לא עבר נהר בספינה שיש בה גוי שמא יתפס עמו בדינו. שמואל עבר רק כשיש בה שהשטן אינו שולט בשתי אומות ביחד.

לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. שנאמר כי יפול הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה.

מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכל המומתין מתוודין.

יוצא לשוק ידמה בעיניו כמי שמוליכין אותו לפני שופט. חש בראשו (מיחוש קל) ידמה בעיניו כמי שנתנוהו לקולר. עלה למיטה ונפל (שחלה הרבה) ידמה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון (להריגה), אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול. פרקליטין של אדם תשובה ומעש"ט. ואפילו תשע מאות תשעים ותשעה מלאכים מלמדים עליו חובה ואחד זכות ניצול. ולר"א בן רבי יוסי הגלילי אפילו תשע מאות תשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול.

לת"ק על שלש עבירות (דמתניתין) נשים מתות יולדות ולר"א מתות בחורות (אפילו שלא בשעת לידה). לרב אחא ילדות מתות על שמכבסות צואת בניהם בשבת וי"א על שקורין לארון הקודש ארון.

עמי הארצות מתים על שקורין לארון הקודש ארון ולבית הכנסת בית עם.

הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ שהתורה האמינתן.

דף ל"ב ע"ב

בעון נדרים מתה אשה של אדם. ולרבי בנים מתים כשהם קטנים.

בנים מתים: א) בעון נדרים. ב) ביטול תורה. ג) מזוזה. ד) ציצית. (י"א שנאת חנם ראה להלן בסמוך)

הזהיר בציצית משמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים. עשרה מכל שבעים לשון (700) בכל כנף מארבע הכנפות.

בעון שנאת חנם (שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו) מריבה רבה בביתו, אשתו מפלת, בניו ובנותיו מתים קטנים.

בעון חלה אין ברכה באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים (נמכר ביוקר), וזורעין זרעים ואחרים אוכלין. ואם נותנין מתברכין.

בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר ומתוך כך היוקר הווה והשכר אבד, בני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין. ואם נותנין מתברכין. שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

בעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה, ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהן. כנשי מחוזא שאוכלות ואין עובדות (וגוזלות בעליהם. ועוד שמלומדות במאכל ומשתה וגורמות לבעליהן לגזול).

***************

יום רביעי י"ד ניסן תש"פ

מסכת שבת דף ל"ג

דף ל"ג ע"א

בעון עינוי הדין (שמאחרין לדון לאחר שהוברר הדין) ועיוות הדין (שמעוותין במזיד) וקלקול הדין (שלא עיינו כל צרכן ונתקלקל מאליו) וביטול תורה, חרב וביזה רבה, ודבר ובצורות בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל.

בעון שבועת שוא ושבועת שקר, וחילול השם (אדם גדול שאינו נזהר במעשיו ולמדים ממנו) וחילול שבת, חיה רעה רבה, ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין.

בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל.

בעון גילוי עריות וע"ז והשמטת שמיטין ויובלות, גלות בא לעולם ומגלין אותן ובאין אחרין ויושבין במקומן.

בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין.

כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גז"ד על שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה, מעמיקין לו גיהינום. ולר"נ בר יצחק גם השומע אותו ושותק.

כל הממרק עצמו לעבירה (ממרק עצמו משאר עסקים ומפנה לבו להתעסק בעבירות) חבורות ופצעין יוצאין בו. וגם נדון בהדרוקן. סימן לעבירה הדרוקן.

שלשה מיני הדרוקן. של עבירה עבה (בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי). של רעב תפוח רש"י (עורו נפוח על בשרו ומים בינתיים). של כשפים דק (בשרו דק וכחוש).

שמואל הקטן נחלה בהדרוקן, רבוש"ע אמר מי יודיע שלא בא מחמת עבירה ונרפא. אביי נחלה בו, אמר רבא יודע אני שבא משום שמרעיב עצמו וא"צ לחושדו. רבא נחלה בו משום שתלמידיו אנסו אותו להשהות נקביו.

ארבע סימנים הן. לעבירה, הדרוקן. לשנאת חינם, ירקון. לגסות רוח, עניות. ללשון הרע, אסכרה.

דף ל"ג ע"ב

אסכרה באה לעולם על המעשר (האוכל טבל שהוא במיתה בידי שמים) לר"א ב"ר יוסי גם על לשון הרע. ולרבי שמעון בעון ביטול תורה. ונשים מתות בה שמבטלין בעליהן, תינוקות שמבטלים אביהם, ונכרים שמבטלים ישראל. ותינוקות של בית רבן (שאינן בטלים ולא מבטלין) משום שבזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תשב"ר נתפסים על הדור.

אסכרה מתחיל במעיים וגומרת בפה לרבי יהודה בר אלעאי דהלב מבין לספר לה"ר ובודה דברים בלבו והפה גומר. לרבי אלעזר בר"י משום שאוכלים טבל (מדה במדה, דדרך גרונו נכנס במעיו) לרבי שמעון משום ביטול תורה.

רבי יהודה אמר כמה נאים מעשיהם של רומיים שתקנו שווקים ומרחצאות ועשו אותו ראש המדברים בכל מקום. רבי יוסי שתק והגלוהו לציפורי. רשב"י אמר הכל תקנו לצורך עצמן וגזרו עליו מיתה. הטמין עצמו בבהמ"ד ולאחר מכן במערה, נברא שם עץ חרובין ומעיין. בתפילתם לבשו בגדיהם ובלימודם פשטו והטמינו עצמם בחול שלא יבלו. לאחר י"ב שנה הודיעם אליהו שמת הקיסר, יצאו וראו בנ"א עוסקים בחרישה וזריעה אמרו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ונשרף כ"מ ששמו עיניהם, יצאה ב"ק להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם, ישבו שם י"ב חודש כמשפט רשעים בגיהנום, יצאה בת קול שיצאו, כל מקום שהכה ר"א הרפא רשב"י, אמר די לעולם אני ואתה. ראו חביבות המצוות של ישראל באחד שלקח שני הדסים לכבוד שבת. רבי פנחס בן יאיר בכה כשראה סדקים בבשרו ואמר אוי לי שראיתיך בכך ואמר ליה אשריך שהראיתני בכך. מתחילה היה רשב"י מקשה ורבי פינחס בן יאיר השיב י"ב תירוצים לאחר מכן היה ר"פ ב"י מקשה ורשב"י השיב כ"ד תירוצים.

ויבא יעקב שלם בגופו בממונו ובתורתו. ויחן את פני העיר לרב תיקן מטבע, לשמואל שווקים, ולרבי יוחנן מרחצאות.

***************

יום חמישי ט"ו ניסן תש"פ

מסכת שבת דף ל"ד

דף ל"ד ע"א

לאחר שקרה נס לרשב"יטיהר מקום שהיה בו ספק טומאה. והקפיד על זקן שהיה ונמנה עמהם שאמר בן יוחאי טיהר בית הקברות ונתן בו עיניו ומת. וכן נתן עיניו ביהודה בן גרים ונעשה גל של עצמות.

משנה שלשה דברים צריך לומר בביתו ע"ש עם חשיכה. עשרתם (שאכילת עראי של שבת קובעת), ערבתם, הדליקו את הנר. ספק חשיכה אין מעשרין ודאי, ואין מטבילין כלים (דגזרו על שבות בין השמשות), ואין מדליקין את הנרות. אבל מעשרין דמאי (לא דמי למתקן דרוב ע"ה מעשרין) ומערבין (עי' בגמרא) וטומנין החמין.

ג' דברים צ"ל בניחותא כי היכי דלקבלינהו מיניה.

ערובי תחומין תיקון מעליא הוא דאסמכוהו אקרא ולכן מערבין רק מבעוד יום. ערובי חצירות מערבין בבין השמשות דחומרא בעלמא הוא ולא מקרי שביתה מעליא.

אמרו לו שניים צא וערב עלינו (תחומין) לאחד עירב מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות, ולאחד עירב בין השמשות ונאכל משחשיכה. שניהם קנו עירוב דספיקא דרבנן לקולא.

אין טומנין משחשיכה בדבר שאינו מוסיף הבל גזירה שמא ירתיח. ובבין השמשות אין גוזרין שסתם קדירות רותחות הן.

דף ל"ד ע"ב

אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים.

בין השמשות ספק כולו יום, ספק כולו לילה, ספק יש בו משניהם. ולכך מטילין עליו חומר שני הימים (לענין טומאה ראה בסמוך).

איזהו בין השמשות לרבה אליבא דרבי יהודה משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין וכן כשהכסיף (השחיר) תחתון (של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ) ולא העליון בין השמשות. לרב יוסף אליבא דרבי יהודה משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף תחתון בין השמשות. (ואם הכסיף עליון והשוה לתחתון זהו לילה). לרבי נחמיה כדי שיהלך אדם מהשקיעה חצי מיל. לרבי יוסי כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.

זב מטמא בשתי ראיות ביום אחד או בשתי ימים רצופים או בראיה אחת בשתי ימים לטומאת ז' ולא לקרבן. שלש ראיות חייב בקרבן. ראה ב' ימים בין השמשות ספק אם טמא או טהור (מטומאת ז' אלא כבעל קרי) וספק אם חייב קרבן עם הטומאה או לא. אם שניהם היו ביום אחד או בשתי ימים רצופים טמא בלא קרבן, אם היו בשתי ימים שאין רצופים שראיה א' היה ביום וראיה ב' בלילה טהור מטומאת ז', אם היו בשלשה ימים (שראיה א' היתה ביום ובלילה ושניה בלילה, או שהא' היתה ביום ושניה ביום ובלילה או שתיהם ביום ובלילה) חייב בקרבן.

ראה יום אחד בין השמשות ספק טמא שמא מקצתה ביום מקצתה בלילה ספק טהור שמא היה רק ביום או רק בלילה וראיה אחת היא.

שיעור בין השמשות לרבה אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת רבעי מיל, ולרב יוסף אריא"ש שני שלישי מיל. נפק"מ ביניהם שיעור א' מי"ב במיל.

***************