מאת רבינו גאב"ד ב"ב הגאון רבי שלמה ב"ר יחיא קורח זצ"ל 

 

גדולי הדור – כל העולם נשען עליהם

איתא בתנא דבי אליהו זוטא (סוף פרק ה'), וכן כל הצדיקים שהם עומדים בעולם הם דומים לגפנים שעומדים בתוך הכרם, וכל העולם נשען עליהם, לכך נאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". מצוקי ארץ – זה זקני הדור. וישת עליהם תבל – כל העולם נשען עליהם. ע"כ. [וראה בחזון איש בקובץ אגרות חלק א' אגרת קע"ז כתב וז"ל, כי ארץ פולין אשר הישיבות קבועות בה, והחסיד החפץ חיים שליט"א שוכן בה, ושאר גדולי התורה והיראה דינה כארץ ישראל, ושאר מדינות כחוץ לארץ. ע"כ].

במדרש (שמות ג, טז), על הפסוק "לך ואספת את זקני ישראל", לעולם זקנים מעמידים את ישראל. וכן הוא אומר, 'כל ישראל וזקניו ושוטריו עומדים מזה ולזה לארון' – אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים, למה, כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וכו'. ע"כ.

תלמידי חכמים כמקדש וכמזבח

רבינו ה'מסילת ישרים' (פרק כ"ו) כותב, תלמידי החכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם, הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהייתה שורה במקדש ממש. ע"כ. ומובא בשם החתם סופר ורבינו ירוחם (נדפס בסוף ספרו דעת תורה דברים, פרק גלויי דעת), כי אין קצבה כמה שנים גדולי ישראל יחיו, אלא שכל זמן שכלל ישראל מבינים ומרגישים שצריך את גדולי הדור, הקב"ה נותן להם חיים. (וכעין זה איתא במדרש בפרשת וילך, ע"ש).

חז"ל אומרים, אמר רבי עקיבא, מפני מה ישראל נמשלו לעוף, מה עוף אינו יכול לעוף ללא כנפיו אף ישראל אינם יכולים בלא זקניהם. ע"כ.

מצות עשה לזעוק ולהריע

כתב הרמב"ם (ריש הלכות תענית), מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על צרה שתבוא על הציבור. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב עוונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. ע"כ.

תלמיד חכם צריך שיחלה עצמו עליו

בברכות (יב, א) איתא, אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש, נקרא חוטא. שנאמר "גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם". אמר רבא, אם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא, אילימא משום דכתיב "ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני", דילמא מלך שאני. אלא מהכא "ואני בחלותם לבושי שק". ע"כ. וידוע בשם מרן בעל 'חתם סופר' זצ"ל שפירש כוונת הגמ', שעל האדם להרגיש כאילו הוא החולה ממש… (עיין שו"ת חתם סופר או"ח סימן קס"ו).

אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים

בברכות (י, א) אמרו, בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו, כה אמר ה' (צבאות), צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה, מאי כולי האיי. אמר ליה, משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה, משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. אמר ליה, השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה, כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה, בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר) דאמרי תרווייהו, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (איוב יג, טו) הן יקטלני לו אייחל וכו'. "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'". מאי קיר, אמר רשב"ל מקירות לבו, שנאמר (ירמיה ד, יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וכו'. ע"כ.

כח התפילה – לשנות גזירה

רבינו בחיי על התורה (דברים יא, יג) כותב, וצריך אתה לדעת, כי כח התפילה גדול אפילו לשנות הטבע ולהינצל מן הסכנה ולבטל הנגזר. לבטל הנגזר מחזקיהו, שהוסיף לו הקב"ה ט"ו שנה בכח התפילה, שנאמר "שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה" (ישעיה לח, ה). ומילת 'יוסיף' היא לאות שהיה זמנו קצוב ונגזר, והועילה לו תפילתו לבטל הנגזר. ואפילו מה שגזר עליו הש"י, אפשר לו להתבטל בכח התפילה, שכן אמר לו חזקיה לישעיה, בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר "הן יקטלני לו אייחל". הודיענו בכאן, כי התפילה למעלה מן הנבואה, כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה לנביאים. ע"כ. (וראה עוד במדרש תנחומא פרשת ואתחנן אות ד').

כתב הרמב"ן (שמות ב, כה) על הפסוק " ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם וכו', ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי". 'האריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אל-הים את נאקתם, ויזכור א-להים את בריתו, וירא א-להים, וידע א-להים, כי ידעתי את מכאוביו. כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם, לא היו ראויים להיגאל. וכמו שמפורש ע"י יחזקאל (כ, ח), אלא מפני הצעקה קיבל תפילתם ברחמיו'. ע"כ. וראה עוד בפירוש רש"י במשלי (כה, טו) על הפסוק "ולשון רכה תשבר גרם" – בתפילה ובתחנונים תשבור גרם עצם קושי הגזירה, ע"ש. ובילקוט שמעוני (משלי י"ד) איתא, "גם כי תרבו תפילה", מכאן שהמרבה תפילה, נענה. ע"כ.

כותב החפץ חיים בספרו ליקוטי אמרים (פרק י'), היוצא מדברינו, שכל הצרות הרבות הבאות עלינו שאיננו ניצלים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהם, כי לוּ התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם. ולא יסתפק האדם במה שמתפלל השמונה עשרה שלש פעמים ביום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו, מעומקא דלבא. כי השלש תפילות הן אצלו כבר שגורות בפיו ואינו נותן לב להן כל כך, מה שאין כן אם יתבונן בינו לבין עצמו ויעשה חשבון הנפש על מצבו ומעמדו, גודל עניותו וטרדותיו הרבות, ועל כולם הוא משֹתכר רק לחם צר ומים לחץ, אזי ישפוך לבו כמים נגד ה' יתברך, והתפילה תצא אז בכוונה עמוקה ובלב נשבר ורוח עמוקה. תפילה כזו ודאי לא תשוב ריקם.

 

מכון שפתי מלך