תמונה באדיבות "דרשו"
עמדתי על הגג ובניתי את הפרגולה, ותוך כדי כך עברו אנשים ברחוב והתפעלו מעבודתי. 'עבודה נפלאה. אתה יכול לעשות גם לנו?'. 'כן', השבתי להם והחלפנו מספרי טלפון. לא שיערתי מי הם…
סיפר רבי שלמה לוונשטיין שליט"א: (באדיבות "דרשו")
ביקרתי בסוכה של יהודי יקר המתפרנס מעשיית פרגולות וסוכות. מנהג עשה לו אותו יהודי, שאינו עובד ביום שישי, אלא מקדיש את היום ללימוד ולקניות עבור שבת. לפני כשנתיים, הגיע אליו שכן מהרחוב הסמוך ואמר לו שהוא צריך בדחיפות סוכה.
'עד סוכות אין לי טיפת זמן. אני עמוס מאד'.
'אתה לא מתכוון להשאיר אותי בלי סוכה… בוא אלי בערב שבת'.
'בערב שבת שובה אני לא עובד'.
אבל השכן לא התכוון לוותר. הוא ניסה מכל כיוון אפשרי, לחץ ופרט על המצפון, עד שבסופו של דבר הוא נכנע ובא.
עמדתי על הגג ובניתי את הפרגולה – סיפר לי היהודי – ותוך כדי כך עברו אנשים ברחוב והתפעלו מעבודתי. 'עבודה נפלאה. אתה יכול לעשות גם לנו?'. 'כן', השבתי להם, 'אבל רק אחרי סוכות'. הם לא היו זקוקים לסוכה אלא לפרגולה, ומיד החלפנו מספרי טלפון.
הייתי מרוצה. בחלומות השחורים ביותר שלי, לא שיערתי שהם חוקרים של מס הכנסה…
לא חלף זמן רב וקיבלתי זימון למשרדי מס הכנסה. הגעתי עם הפנקסים שלי. הם חיפשו את הקבלה על העבודה המסוימת שראו שאני עושה, אבל לא היתה שם קבלה כזו… בסופו של דבר הודיעו לי כי בעוד עשרה ימים יש לי חקירה.
היו אלו עשרה ימים נוראים. לא אכלתי, לא דיברתי והרגליים לא נשאו אותי. פחד פחדים. בינתיים החל הענין להתפרסם. השכן שאצלו עבדתי צלצל אליי: 'למה אתה מפחד? יש לי מישהו ביפו, שמקבל ממך את הפנקסים ועושה את אותם פנקסים בדיוק עם עוד קבלה אחת. אתה מגיע לחקירה, והם לא מבינים מה היתה הבעיה'. 'אתה גאון וצדיק' – אמרתי לו – 'תדבר איתו שיעשה לי את זה'. מישהו אחר ניגש ואמר לי: 'אל תהיה בלחץ. חכם שמעון הכהן שמתפלל אצלנו בבית הכנסת היה עובד במס הכנסה, יש לו שם קשרים, תן כמה לירות והכל יסתדר'. הגיע שלישי ואמר: 'אח שלי עובד במס הכנסה. לא תהיינה לך בעיות'.
אחרי ששילמתי לכולם וסידרתי את הענין בשלוש מאות אחוז, ישבתי עם עצמי וחשבתי: ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני בסיפור הזה? אתה הרי יודע שהפנקסים האמיתיים שלי מסודרים לגמרי. לא קרה לי בחיי שהרווחתי פרוטה בלי לעשר אותה כדת וכדין. לא מזמן חיתנתי את בתי עם חתן תלמיד חכם ששילמתי עליו טבין ותקילין, הכנסתי תלמיד חכם הביתה ושילמתי על כך במיטב כספי ודמי – מה רוצה ממני ריבון העולם? עשיתי משהו לא בסדר?
פתאום חשבתי לעצמי: כמה חצוף אני… הנה, היתה לי בעיה, ולמי פניתי? ליפו, לחכם שמעון, לאח של… ומה איתו? איפה 'הוא' בעסק הזה?!
באותו רגע קמתי ממקומי, נטלתי את הטלפון וחייגתי לכולם – לפלוני מיפו, לחכם שמעון הכהן, ולעובד הבכיר במס הכנסה. אמרתי להם: 'תעצרו את הטיפול. הסתדרתי כבר. אשלם לכם על מה שכבר עשיתם'. לאחר ש'פיניתי את השטח' חזרתי חזרה לבורא עולם: 'רבונו של עולם, עכשיו אני אצלך!'
הגיע יום החקירה שלי. נסעתי עם אשתי לתל אביב, עלינו לקומה תשע עשרה. ישבה שם פקידה צעירה, קיווינו שנוכל להסתדר איתה, הרי אין לה יותר מדי נסיון, אך כששמעה לאיזה ענין הוזמנו היא הורתה לנו מיד: 'גשו למנהל'.
למנהל… לפני שלושים שנה הוא גמר לאכול את המדינה לארוחת בוקר… רעדתי מפחד וכמעט לא הצלחתי להתקדם לעבר הדלת שעליה היא הצביעה. בסופו של דבר נכנסנו פנימה. התיישבנו, הוא נתן בנו מבט חד ואמר: 'למה לא היתה קבלה על העבודה שעשית?' הזרתי לו: 'למה אתה אומר שאין קבלה? יש קבלה. כשקראתם לי אז עוד לא נגמרה העבודה והוא לא שילם. עכשיו הכל נגמר והוא שילם. הנה הקבלה'.
הוא סימן בעינו שאינו מאמין לאף מילה היוצאת מפי.
'נעבור הלאה' – המשיך – 'למה אין לך פנקס הזמנות?'
– 'לא ידעתי שצריך לכתוב' – עניתי.
– 'כמה ילדים יש לך בבית?'
– 'חמישה'.
– 'תגיד לי, לא חבל עליהם?'
כל מילה שאמר כאילו קברה אותי מטר אחד עמוק יותר באדמה.
לאחר ההקדמה הארוכה הזו, אמר לי המנהל: 'אני לא יודע למה, אבל אני לא מסוגל לעשות לך כלום. אני מסתכל עליך וכאילו רשום לך על המצח 'אל תיגע בו'. אני כותב כרגע דו"ח על מה שעשינו עכשיו, אני מכניס אותו לתיק וסוגר אותו. אבל אתה בוודאי מבין שכמו שזה נסגר כעת, זה גם עלול להיפתח באחד הימים. אתה אדם מאמין, יש לך כובע על הראש, תתפלל לאלוקים שאף אחד לא יפתח את זה. וכעת' – המשיך באותו טון – 'לך תקנה לאשתך גלידה. היא לא נראית כל כך טוב'…
זהו 'אשר בך ירוחם יתום' – כשאדם חש עצמו יתום מכל אשר לו, הוא מוצא את ישועתו ואת הצלתו תחת כנפי השכינה.
(ומתוק האור – סוכות)