פרשת ויגש

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

"כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" [בראשית מו כז]

"בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" [דברים י כב]

נפש ולא נפשות, נקט הכתוב בלשון יחיד כדי לבאר לנו שכל בית יעקב היו כלולים בנפש אחת והיא הנפש של יעקב אבינו ע"ה. על פי החשבון שערכו מפרשי המקרא, היו רק שישים ותשע נפשות שהם "יוצאי ירכו" של יעקב כלשון הכתוב, ויישבו זאת בכך שיעקב הוא מכלל השבעים על אף שהוא לא "יוצא ירכו" כפשט הכתוב, עם כל זה הוא מנוי בכלל יוצאי ירכו כדי ללמד על העניין האחדותי בקרב בית יעקב הכולל את כולם בתוך נפש אחת.

המרכבה – על פי המסורת המקובלת בידינו ממדרשי חז"ל, יעקב היה חלק מהמרכבה המתוארת ביחזקאל.

"וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"

יעקב אבינו זכה שפניו יהיו חקוקים בכיסא הכבוד, מלאכי עליון עומדים משתאים, איך הוא, איש תם יושב אהלים, כלל אינו מכיר את רום ערכו, זכה יעקב ובחלומו נפתחו לו ארובות השמים וחזה למעשה מרכבה, ואחר חזיון זה אמר, "א'כ' ן' יש ה' במקום הזה", פי' שפני המרכבה הם אותיות אכן א'ריה כ'רוב נ'שר את זה ידעתי [אומר יעקב], אבל אנכי לא ידעתי, היינו א'ריה נ'שר כ'רוב י'עקב, וכדאיתא בחולין [צ"א ע"ב] דפני אדם החקוקים במרכבה העליונה – פני יעקב הן – וזה לא ידעתי.

"האבות הן הן המרכבה" [ובראשית רבה פרשה מז, סעיף וזוהר]

כשם שהמרכבה בטלה לרצונו של הרוכב, כך האבות ביטלו את רצונם מפני רצון הקב"ה שהוא רוכב שמים, ובכך הפכו להיות מרכבה לשכינה. אלא שיעקב הפך להיות בחיר האבות שביטא לא רק את שנים עשר השבטים שיצאו ממנו, אלא גם את עצמותה של המרכבה, וכה הם דברי הרמב"ם במורה חלק ג' פ"א וז"ל "ידוע כי יש מבני אדם אנשים אשר צורות פניהם דומים לצורת חי משאר בעלי החיים, עד שתראה אדם כאלו פניו דומים לפני אריה, ואחר כאלו פניו פני שור, וכיוצא בהם, ועל פי הדמויות הללו הנוטות לדמויות פני בעלי חיים מכנים את בני אדם. כך אמרו, פני שור ופני אריה ופני נשר, הם כולם פני אדם נוטים אל הצורות הללו של המינים הללו, יורוך על שתי ראיות, האחת אמרו בחיות באופן כללי וזה מראיהן דמות אדם להנה" עכ"ל.

אם נשים אל לב, הרמב"ם דייק לומר "צורות פניהם" ולא אמר תואר פניהם שהרי כבר ביאר לנו את שני המושגים הללו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח ושם כתב שתואר הוא המראה החיצוני של האדם ואילו צורה זוהי הנפש. כלומר הצורה היא זו שמגדירה את האדם ובעצם כל מה שנברא בעולמו של הקב"ה הוא חומר וצורה שלא ייתכנו זה בלעדי זה, אלא שלב האדם מבחין בהם לא יותר, וכפי שרבנו הרמב"ם כתב וביאר שם. נמצאנו למדים שכוונת הרמב"ם באומרו "צורות פניהם" של בני אדם, אין הכוונה רק לתואר או זיו פניהם של בני האדם, אלא בעיקר למהות הנפש שיש באדם. שכן יש בקרב בני אדם כאלו שמפגינים כושר מנהיגות וזה תואם לפני האריה המוזכר במרכבה, וכן ישנם כאלו שמראים יכולות וכישורים במלאכתם, ואף נהנים מיגיע כפם בשל כך, וזה תואם את השור המוזכר במרכבה, וכן תמצא כאלו שיש להם כושר לימודי נבחר ביותר והם מגביהים עוף משאר בני אדם וזה תואם לנשר המוזכר גם כן במרכבה שביחזקאל.

יעקב אבינו באישיותו, היווה  מרכבה מושלמת לשכינה, שהרי הוא הגביה עוף בלימודיו כשהיה יושב באוהלי שם ועבר ועוסק במושגי הא-לוהות עד לקבלת הנבואה מכוח התעופה כתעופת הנשר המגביה עוף יותר מכל עוף השמיים.

כמו כן, לא זנח יעקב אבינו את עניין המלאכה, והיה עמל ויגע אצל לבן חמיו ברעיית הצאן ושאר עבודות האדמה כדוגמת השור החורש בשדה, וכאן המקום לציין ולהזכיר שהשור במראות יחזקאל הוחלף שמו לכרוב, ולביאור מושג זה כתב הרמב"ם במורה ח"ב פ"ו שהכרוב הוא השכל יעויין שם. ובמקום אחר כתב שהכרובים הם מלאכים [שם ח"ג פ"ג] כלומר "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, ותורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה" וכל שעליך להצליח במלאכה, חייב אתה להתקשר עם השכל [כרוב]. ובין כל אלו הדמויות [צורות] שבמרכבה יש בהם גם דמות אדם שעליו דברו חז"ל וייחסו אותו ליעקב אבינו ע"ה. מפני שהיו בו את כל אותן התכונות בנפשו הטהורה הכוללת בתוכה את כלל בית ישראל.

יש בישראל מנהיגות אמיצה וגיבורה [אריה] ויש בהם בעלי מלאכה הדורשת חוכמה מופלאה לייצור ושיווק חומרי טכנולוגיה המשרתים את כלל האנושות בכל תחומי החיים, הן במישור הרפואי והן במישור הביטחוני והן במישור האומנותי ועוד…ובלעדי השכל שבו הצטיינו בני ישראל לא הייתה שום משמעות לאותו שור [היינו כוח העבודה] ויש את חכמי ישראל ההוגים בתורה ובמושכלות המגביהים עוף כדוגמת הנשר. כל אלו כלולים בנפש אחת, נפש יעקב אבינו. יוסף שנמשל לשור כמאמר הכתוב "בכור שורו הדר לו…" גם הוא חלק מהמרכבה הנרמז במרכבת המשנה שהוענקה לו ממלך מצרים, הוא אשר  חיבר וקישר את כל בית יעקב לנפש אחת, כי הוא ואביו מתאפיינים באחדות גורלם כפי שכבר אמרנו בפרשה הקודמת.

ככל שמשיחיות בית יוסף ובית דוד תדע ותשכיל להנהיג את בית ישראל כאותה מרכבה שעליה רכב יוסף, או אז תהיה לכלל בית ישראל נפש אחת מאוחדת הלא היא רוח ישראל סבא.