
תמונה : פאדוני
תפארת הקריאה בפרשת בלק
ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק כ"ב
ג: מִפְּנֵי – ה'פ' בדגש חזק, השוא נע.
ג: וַיָּגָר – ההטעמה ב'י' מלעיל. 'ג' בקמץ קטן ורפויה.
ג: וַיָּקָץ – ההטעמה ב'י' מלעיל, ה'ק' בקמץ קטן.
ו: אָרָה–לִּי – יש אומרים שה'א' בקמץ גדול (ויש אומרים בקמץ קטן?).
צלו"ל. (צ'דדים ל'כאן ו'צדדים ל'כאן) נלע"ד: קמץ גדול.
י"א: קָבָה–לִּי – הטעמה קלה ב'ק'. ה'ל' בדגש חזק. ראה הערה לעיל פסוק ו'. וכן להלן פס' י"ז.
י"א: לְהִלָּחֶם – ההטעמה ב'לָ', מלעיל.
ט"ז: וַיֹּאמְרוּ לוֹ – טעם נסוג אחור ל'י' מלעיל.
י"ז: אֲכַבֶּדְךָ – ה'ב' בסגול ובדגש חזק. ה'ד' בשוא נח.
י"ז: אֶעֱשֶׂה – הטעמה משנית על ה'א'. יש להתאמץ להגות גם את ה'א' גם את ה'ע'.
כ"ב: לְשָׂטָן לוֹ – הטעם ב'ט' והיא מלרע.
כ"ד: הַכְּרָמִים – ה'כ' בדגש חזק והשוא נע.
כ"ח: מֶה–עָשִׂיתִי – ה'מ' בסגול ( כדין המילה 'מָה' לפני אותיות עָ. הָ. חָ. קמוצות).
ל"ב: עַל-מָה הִכִּיתָ – ה'מ' בקמץ (כדין המילה 'מה' לפני אותיות אה"ר).
ל"ד: אָשׁוּבָה לִּי – מלעיל, דגש ב'ל'.
פרק כ"ג
ז: מֵהַרְרֵי-קֶדֶם – מתג ב'מ' וב'ה'. ה'ר' הראשונה בשוא נע, יש אומרים בשוא נח.
צלו"ל. נ"ל: שוא נח.
ח: מָה אֶקֹּב… וּמָה אֶזְעֹם – המילה 'מָה' בקמץ בגלל שהיא לפני האות 'א'.
ט: הֶן-עָם – ה'ה' בסגול מפני המקף (המחבר) שאחריו.
י"א: מֶה עָשִׂיתָ – המילה 'מֶה' מנוקדת בסגול לפני אות 'עָ'.
י"ג: וְקָבְנוֹ–לִי – ה'ק' בקמץ קטן. ה'ל' אינו בדגש.
ט"ו: אִקָּרֶה כֹּה – טעם נסוג אחור ל'ק' מלעיל, ה'ק' וה'כ' בדגש חזק.
ט"ז: וַיִּקָּר – 'ק' בדגש חזק. מלרע.
י"ח: וּשֲׁמַע – 'ו' בשורוק, ה'ש' בחטף פתח לתפארת הקריאה.
כ"א: וּתְרוּעַת מֶלֶךְ – המילה 'ותרועת' מלרע.
כ"ג: לֹא-נַחַשׁ – הטעם ב'נ' מלעיל.
כ"ה: תִקֳּבֶנּוּ – ה'ק' בחטף קמץ קטן ובדגש חזק. ההטעמה ב'ב' מלעיל.
כ"ז: וְקַבֹּתוֹ לִי – מלעיל. 'ל' רפויה.
כ"ז: אֶקָּחֲךָ – הטעמה קלה ב'ק' ובדגש חזק. המילה מלרע.
כ"ז: וְקַבֹּתוֹ – ההטעמה ב'ב' ובדגש חזק, מלעיל.
פרק כ"ד
ג: שְׁתֻם – ה'ש' ימנית.
ד: מַחֲזֵה-שַׁדַּי – יש להדגיש בדגש חזק את ה'ד'.
ה: מַה–טֹּבוּ – ה'ט' דגושה בדגש חזק מדין דחיק, ההטעמה ב'ט'.
ו: כַּאֲהָלִים – ה'כ' בפתח. (פירוש: עשב בושם) אין הכוונה ל'אֹהָלִים'. ה'א' בחטף פתח.
(מעטים טועים כאן. טעות, לעולם – חוזר. קריאה צריכה הבנה).
ז: מִדָּלְיָו – הטעמה משנית ב'ד' ובדגש חזק. ה'ד' בקמץ גדול, ה'ל' בשוא נע. נקרא: מִדָּ-לְיָו
יש הסוברים כי השוא ב'ל' הוא נח, ונקרא: מִדּוֹלְ-יָו. (והבוחר יבחר).
ז: וְיָרֹם – ה'ו' בשוא נע לעתיד, מלרע.
ז: וְתִנַּשֵּׂא – 'נ' ו'ש' בדגש חזק.
ט: כַּאֲרִי – ה'כ' בפתח.
י: וַיִּחַר–אַף – מתג ב'י' מלעיל. יש להגות את האות 'א'.
י"ז: וְלֹא עַתָּה – הטעם מלרע ב'ת'.
י"ח: עֹשֶׂה חָיִל – נסוג לאחור ל'ע' מלעיל.
י"ט: וְיֵּרְדְּ – ה'ו' בשוא נע. ה'ר' וה'ד' בשוא נח (כדין שני שואים בסוף מילה – שניהם נחים).
יש דיעה שהשוא השני הוא שוא נע, ומתחבר עם ראש המילה הסמוכה הבאה.
כ"ב: לְבָעֵר קָיִן – תיבת 'לבער' מלעיל.
כ"ג: מִשֻּׂמוֹ – 'ש' שמאלית, ההטעמה ב'מ', מלרע.
יש המטעימים את ה'ש' מלעיל. צלו"ל. נלע"ד: מלרע.
פרק כ"ה
ב: וַיֹּאכַל הָעָם – המילה 'וַיֹּאכַל', הטעמה באות 'י' – מלעיל.
ג: וַיִּצָּמֶד – ה'י' וה'צ' בדגש חזק, ההטעמה ב'צ' מלעיל.
ז: פִּינְחָס – ה'נ' בשוא נע. נקרא: פִּי-נְחָס. (מעטים טועים).