תפארת הקריאה בפרשת מסעי

הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק ל"ג

ג: מֵרַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח. ה'מ' השניה בשוא נע. נקרא: 'מֵ-רַעְ-מְסֵס', הקורא 'מֵרַעַמְסֵס' יכול להיות שגרם לשינוי משמעות. לפי אבן עזרא אלו שני מקומות שונים.

ג: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח – 'ר' בפתח.

כלל: כאשר המילה 'ממחרת' סמוכה לאות 'ה', ה'ר' תנוקד בפתח.

ד: וּבֵאלֹהֵיהֶם – ה'א' נחה. הטעמה משנית ב'ל'. נקרא: "וּבֵ-לֹ-הֵיהֶם".

ה: מֵרַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח. ה'מ' השניה בשוא נע.

ז: וַיַּחֲנוּ – כל תיבת 'ויחנו' הבאה בטעם מעמיד או מפסיק יבואו בה שתי געיות.

גם ב'ו' וגם ב'י'.

י"ב: בְּדָפְקָה – ה'ד' בקמץ קטן, ה'פ' בשוא נח וכן הוא להלן פסוק י"ג.

כ"ב: בִּקְהֵלָתָה – ה'ק' בשוא נח, (אין דגש ב'ק'). הטעמה ב'ל' מלעיל.

כ"ג: מִקְּהֵלָתָה – וכאן…ה'ק' בדגש חזק ובשוא נע, הטעמה ב'ל' מלעיל.

כ"ט: בְּחַשְׁמֹנָה – מלרע.

ל"ג בְּיָטְבָתָה – ה'י' בקמץ קטן, ההטעמה ב'ב' מלעיל.

ל"ד: בְּעַבְרֹנָה – מלרע.

מ"א: בְּצַלְמֹנָה – מלרע.

מ"ו: דִּבְלָתָיְמָה – ה'י' בשוא נח, מלעיל.

מ"ח: בְּעַרְבֹת – ה'ר' בשוא נח, ויש סוברים שהוא בשוא נע וכן הוא להלן. צלו"ל. נ"ל: בשוא נע.

מ"ט: הַיְשִׁימֹת – ה'י' בשוא נח.

נ"ד: יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה – 'יֵצֵא' מלעיל. 'לוֹ' רפוי, 'שָׁמָּה' 'מ' דגושה.

נ"ה : וְצָרְרוּ – 'ר' ראשונה בשוא נע.

 

פרק ל"ד

ד: וְעָבַר צִנָה – 'וְעָבַר' ההטעמה ב'ע' מלעיל.

'צִנָה' ההטעמה באות 'צ'. נסוג לאחור. אין דגש ב'נ'.

ה: נַחְלָה מִצְרָיִם – המילה 'נחלה' מלעיל. 'ח' בשוא נח.

האות 'ה' תוספת למילה 'נחל', כמו "נחלה עבר על נפשנו…".

ו: זֶה יִּהְיֶה – 'י' ראשונה דגושה מדין דחיק.

ז: וְזֶה יִּהְיֶה – 'י' ראשונה דגושה מדין דחיק.

ז-ח: תְּתָאוּ – הטעמה מלרע ב'א'.

י: שְׁפָמָה – 'ש' ימנית, הטעמה ב'פ' מלעיל.

י"ב: יָם-כִּנֶרֶת – 'י' בקמץ.

י"ד: הָראוּבֵנִי – ה'א' נחה. נקרא: "הָ-רוּ-בֵנִי".

כ"ב: בֶּן–יָגְלִי – ה'י' בקמץ קטן.

כ"ח: פְּדַהְאֵל – ה'ה' בשוא נח. להתייחס לשוא כמפיק 'ה'.

 

פרק ל"ה

א: בְּעַרְבֹת מוֹאָב – מתג מתחת ל'ע'. 'ר' בשוא נע.

ב: אַרְצָה כְּנָעַן – 'כ' בדגש חזק מדין דחיק.

ג: וְהָיוּ הֶעָרִים – המילה 'והיו' מלרע. הטעמה ב'י'.

ד: וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים – ה'ר' בשוא נע בגלל הסמיכות.

ד: אַמָּה – ה'א' בפתח, ה'מ' בדגש חזק. הקורא ללא דגש ('אָמָה') משנה משמעות לשפחה.

ב-ד-ו-ז-ח: תִּתְּנוּ – 'ת' שניה בדגש חזק, שוא נע.

ו: שָׁמָּה – ההטעמה ב'ש' מלעיל. ה'מ' בדגש חזק.

ז: אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר – 'נ' בסגול כי 'עיר' היא נקבה.

י"ב: עָמְדוֹ – ה'ע' בקמץ קטן.

י"ד: שְׁלשׁ – ה'ש' בשוא נע ואין לקרוא 'שָׁלשׁ'.

כ: יֶהְדֳּפֶנּוּ – ה'ה' בשוא נח, כדין מפיק 'ה'. ה'ד' בדגש קל ובחטף קמץ קטן.

כ"ה: וְיָשַׁב בָּהּ – תיבת 'וישב' מלעיל.

ל"ג: יַחֲנִיף – ה'ח' בחטף פתח. נקרא: 'יַ-חֲ-נִיף'. אין לקרוא "יַחְ-נִיף".

ל"ג: שֹׁפְכוֹ – ה'פ' בשוא נע.

 

פרק ל"ו:

ב: וַאדֹנִי – ה'א' נחה. נקרא: "וַ-דֹנִי"

ח: יִירְשׁוּ – ה'ר' בשוא נע.

ט: מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר – המילה 'למטה' יש המנקדים אותה בסגול ויש בצירי. נ"ל: 'לְמַטֶּה' בסגול. כי הכוונה היא 'מטה שהוא אחר' ולא 'מטה' השייך לאחר כביכול 'של אחר', כמו 'וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אחר' השייך לאחר.

י"ג: יְרֵחוֹ – ה'ר' בצירי ולא בחיריק.