תפארת הקריאה בפרשת  שלח לך

תפארת הקריאה בפרשת  שלח לך

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

פרק י"ג

י"ד: בֶּן-וָפְסִי – ה'ו' בקמץ קטן.

י"ז: עֲלוּ – ה'ע' בחטף פתח, לשון ציווי, אלה ההוגים פתח וקמץ כמעט בשווה יקפידו לקרוא כאן את ה'ע' בקצרה שלא יישמע 'עָלוּ' לשון עבר.

י"ח: מַה-הִוא – להפריד בין המילים, כשתי מילים ברורות ולא יישמע כמילה אחת: 'מַהִי'.

י"ח: הַמְעַט – כאן 'ה' השאלה. במקום שתנוקד בחטף פתח מנוקדת בפתח בגלל שהמילה 'מעט' מתחילה בשוא ולעולם לא יבואו שני שואים בתחילת מילה.

ה'מ' בשוא נח.

י"ט: הֲטוֹבָה – 'ט' רפויה.

י"ט: הַבְּמַחֲנִים – 'ה' השאלה בפתח ('ה' השאלה תנוקד בפתח, ואחריה דגש, ולא בחטף פתח אם לפניה יש מילה המתחילה בשוא נע) ראה גם להלן פסוק כ.

כ: הַשְּׁמֵנָה – 'ש' בדגש. מלרע. ראה הערה לעיל פסוק י"ט.

כ: הֲיֵשׁ-בָּהּ – 'ה' השאלה. ההטעמה ב'ב' מלרע.

כ"ב: אֲחִימַן – יש המנקדים מילה זו בקמץ ויש בפתח. נלע"ד: בפתח.

ל"ב: תָּרוּ – ההטעמה ב'ר' מלרע.

 

פרק י"ד

ג: וְלָמָה – ההטעמה ב'מ', מלרע. ה'מ' רפויה.

ט: אַל תִּירְאוּ – ה'ר' בשוא נע, לשון פחד ויראה.

י"ג: כִּי-הֶעֱלִיתָ – ה'ל' בחיריק ומוטעמת מלעיל.

י"ד: וַעֲנָנְךָ – הטעמה משנית ב'ו'. ה'נ' השניה בשוא נע.

י"ט: סְלַח-נָא – ה'ס' בשוא נע.

כ"א: וְיִמָּלֵא – ה'מ' בדגש חזק, ה'ל' רפויה.

כ"ד: וַיְמַלֵּא – ה'ו' בפתח לשון עבר, ה'מ' רפויה, ה'ל' בדגש חזק.

כ"ז: מַלִּינִים – ה'ל' בדגש חזק מלשון תלונה. ולא מלשון שינה.

וכן המילה 'וְיַלִּינוּ' בהמשך בפסוק ל"ו.

ל"ח: חָיוּ – ההטעמה בּ'יוּ' מלרע.

י"ג: שַׁבְתֶּם – הטעם מלרע ב'ת'.

מ: הִנֶּנּוּ – שני ה'ננ' בדגש חזק.

מ"ד: וַיַּעְפִּלוּ – ה'ע' בשוא נח, ה'פ' בדגש קל. ה'ל' רפויה.

מ"ד: לֹא-מָשׁוּ – הטעמה ב'מ' מלעיל.

 

פרק ט"ו

י"א: יֵעָשֶׂה – ה'י' בצירי, הטעמה משנית ב'י'.

י"ג: יַעֲשֶׂה–כָּכָה – ה'י' בפתח, הטעמה משנית ב'י'. ה'כ' בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

י"ד: לְדֹרֹתֵיכֶם – הטעמה קלה ב'ר'.

י"ט: בַּאֲכָלְכֶם – ה'כ' בקמץ קטן.

כ"ג: וָהָלְאָה – ה'ל' בשוא נח.

כ"ה: עַל–שִׁגְגָתָם – 'ג' ראשונה, יש הסוברים בשוא נע ויש הסוברים בשוא נח. נ"ל: שוא נח.

כ"ח: בְּחֶטְאָה – לא מפיק 'ה'.

ל: בְּיָד רָמָה  – למבחינים בין פתח לקמץ, כאן המילה 'ביד' בקמץ.

ל"א: הִכָּרֵת I תִּכָּרֵת – יש להפסיק בין שתי מילים אלו. (ת-ת)

ל"א: עֲוֹנָה בָהּ – במילה 'עֲוֹנָה' הטעמה ב'נ', אין מפיק ב'ה'.

במילה 'בָהּ' ה'ב' רפויה. ויש מפיק ב'ה'.

ל"ד: וַיַּנִּיחוּ – ה'י' בפתח וה'נ' בדגש חזק לשון עזיבה ולא לשון מנוחה.

מ: תִּזְכְּרוּ – יש להתיז את ה'ז'. שלא יישמע "תִּשְׂכְּרוּ" לשון שָׂכָר. או שלא יישמע "תִּסְכָּרוּ" לשון 'וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם' ועוד דעות רבות נוספות בין הראשונים.

מ: וִהְיִיתֶם – ה'ה' בשוא נח כמו מפיק 'ה'.

מ"א: אֲנִי I ה' אֱ'לֹהֵיכֶם – יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון ולא להחליף.

המחליף את הטעמים משנה משמעות.