תפארת הקריאה בפרשת תזריע

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,

לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק י"ב

ב: וְיָלְדָה – ה'ל' בשוא נע. הקורא בשוא נח משנה משמעות.

ב: וְטָמְאָה – ה'מ' בשוא נע, ה'א' צריכה להישמע.

ד: בִּדְמֵי טָהֲרָה – אין מפיק ב'ה' (פירוש: דם טהור), יש אומרים שה'ט' בקמץ קטן ויש אומרים בקמץ גדול. נ"ל: בקמץ גדול. וכן כל המילים להלן בלשון 'טהרה'.

ד: יְמֵי טָהֳרָהּ – מפיק ב'ה', (ימי טהרה של האשה) והא לך כלל: כל 'טהרה' הסמוכה לדמים אין מפיק 'ה', וכל 'טהרה' הסמוכה לימים – כן מפיק 'ה'. גם להלן.

והסימן: 'יהודה' האות 'ה' הסמוכה ל'י' – ימים, הוגים את האות 'ה' כמו שהוגים את האות 'ה' השניה במילה 'יהודה', והאות 'ה' הסמוכה לאות 'ד' – דמים, אין הוגים אותה, כמו בסוף המילה 'יהודה' שאינה נהגית.

רמז אחר: 'וכסינו את דמו' כאשר מדובר על 'דמים', 'מכסים' את האות 'ה' ואין הוגים אותה.

ו: יְמֵי טָהֳרָהּ – מפיק 'ה'.

 

פרק י"ג

ד: וּשְׂעָרָה – לא מפיק 'ה'.

ט: בְּאָדָם – 'ב' בשוא נע. ולא בקמץ.

י: הָפְכָה – ה'פ' בשוא נע.

י: בַּשְׂאֵת – ה'ש' שמאלית בשוא נח ורפויה.

ט"ז: וְנֶהְפַּךְ – ה'ה' בשוא נח, להשתדל להתאמץ להגות את האות 'ה'. ה'פ' בדגש קל.

י"ח: יִהְיֶה בוֹ – 'ב' רפויה. אין כאן דין דחיק וכן כל ביטוי 'יִהְיֶה בוֹ' בפרשה זו ה'ב' תהיה רפויה.

כ: וּשְׂעָרָהּ –  ה'ה' במפיק.

כ"ט: בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן – ה'ב' בשתי המילים, בשוא נע. לא לקרוא בפתח.

ל"ב: וְלֹא-הָיָה בוֹ – הטעמה ב'ה' הראשונה, מלעיל. 'ב' רפויה.

מ"ד: הוּא טָמֵא הוּא, טַמֵּא… – המילה 'טמא' הראשונה ה'ט' בקמץ וה'מ' רפויה, המילה 'טמא' השניה ה'ט' בפתח וה'מ' בדגש חזק.

מ"ה: פְרֻמִים פָרוּעַ – ה'פ' בשתיהן רפויות.

מ"ה: יַעְטֶה – ה'ע' בשוא נח, חובה להגות אותה כראוי. להתאמץ להשתדל.

מ"ה: וְטָמֵא I טָמֵא יִקְרָא – יש להפריד בקריאת שתי המילים 'וטמא I טמא'

מ"ח: בִשְׁתִי – ה'ב' במתג. יש להסתפק אם ה'ש' בשוא נח או נע. נלע"ד: נע.

מ"ט: אֲדַמְדָּם – למבחינים בין פתח לקמץ, ה'ד' השניה בקמץ ובדגש.

(אדמדם =אדום כהה חזק ולא אדום חלש)

מ"ט: וְהָרְאָה – ה'ה' בקמץ קטן.

מ"ט: צָרַעַת הוּא – 'הוּא' (הנגע) ולא 'הִוא'.

נ"א: אֲשֶׁר–יֵעָשֶׂה – ה'י' בצירי.

נ"ו: וְקָרַע אֹתוֹ – להקפיד ולהתאמץ לקרוא ולהגות נכון את האותיות 'ע' ו'א'