איגרת קודש מכ"ק אדמו"ר מקראלי שליט"א בקריאה למיזם מחילה וסליחה למען החטופים

כידוע מה שהתחולל בשנה האחרונה בארץ ישראל, כשעם ישראל סבל בשנה האחרונה, ממחלוקת ושנאת חינם, והגדישו את הסאה, כשהפריעו ביום הכיפורים האחרון בראשית השנה, לתפילה ברוב עם, שגרמה לעגמת נפש רבה, בכל שדרות הציבור, וכל זאת פחות משלושים יום, קודם שפרצה המלחמה, בטבח הנורא בשמחת תורה, ואכמ"ל, שלא נבוא לקטרג ח"ו.

בחודש האחרון ישנה ב"ה אוירה של אהבה שלו' ורעות, ורצון לאחדות, ורוב רובם של המעורבים מביעים חרטה עמוקה על מה שנעשה. ואין לנו אלא לבדוק, האם זה מספיק בכדי לכפר על העבר, בכדי שנראה ניסים ונפלאות.

הנה במסכת יומא נאמר במשנה "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז, ל), עברות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שֶׁיְּרַצֶּה את חברו". ובמסכת בבא קמא תנן: "אע"פ שהוא נותן לו [דמי חבלתו], אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר (בראשית כ, ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ" .

והנה הרמב"ם כתב בתחילת הלכות תשובה (פ"א ה"א) "וכן החובל בחברו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר, עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר מכל חטאות האדם".

עוד כתב הרמב"ם הלכות חובל ומזיק) "אינו דומה מזיק חברו בגופו, למזיק ממונו. שהמזיק ממון חברו, כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם, נתכפר לו. אבל חבל בחברו, אע"פ שנתן לו חמשה דברים, אין מתכפר לו, ואפילו הקריב כל אילי נביות, אינו מתכפר לו ולא נמחל עוונו, עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו".

בסוגיית הגמרא ביומא (פו, א) הקשה רב סתירה בין הפסוק "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (תהלים לב, א), לפסוק "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ" (משלי כח, יג), ותירץ: "הא בחטא מפורסם [טוב לו שיודה ויתבייש, ולא יכפור בו] הא בחטא שאינו מפורסם" [לא יגלה חטאו, וכבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא]. ורב נחמן תירץ: "כאן בעבירות שבין אדם לחברו [יגלה לרבים, שיבקשו ממנו שימחול לו], כאן בעבירות שבין אדם למקום".

הרמב"ם (פ"ב ה"ה) פסק כרב נחמן, שיש להתוודות ברבים רק על עבירות שבין אדם לחברו, אך את העבירות שבין אדם למקום אין לפרסם. ואילו הראב"ד (שם) כתב "וכן בעבירות מפורסמות ומגולות אע"פ שאינם עם חברו, שכמו שנתפרסם החטא, כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים". ועי' בשו"ע (סי' תרז סע' ב) ובמשנה ברורה להלכה, על מה מתוודה בקול ובלחש,  וכתב בשער הציון (ס"ק ג) "ועוון שבין אדם לחברו, אם הוא מפורסם לרבים, לכו"ע מותר לאומרו בקול רם. ודעת הרמב"ם בזה דאפילו באינו מפורסם גם כן שרי, ונכון גם כן לעשות כן".

במשנה ברורה או"ח סי' תרו' סע"ק ב' כתב כי נכון לכתחילה שהפוגע ילך בעצמו אל הנפגע ויבקש את סליחתו, אך אם קשה לו לפוגע ללכת בעצמו, או שהוא יודע כי כדאי יותר לשלוח אדם אחר שישמש כשליח אשר יוכל לקרב את דבר הפיוס אל ליבו של הנפגע, אזי יכול הפוגע להסתייע באחר ולא ללכת בעצמו.

הנפגע יאמר בפה מלא "סלחתי" ע"פ חידושו של רבנו בחיי שעוון מכירת יוסף לא נמחל לשבטים, כי יוסף הצדיק לא אמר להם בפה מלא "מחלתי".

על כן יש לצאת במיזם "מחילה וסליחה" לעורר את כל איש ישראלי, באשר הוא כאיש אחד ובלב אחד, לכל עדותיו ולכל גווניו, ימין ושמאל, חרדים וחילונים, לבקש סליחה ולמחול אחד לשני, ולומר בפה מלא, שמוחלים וסולחים.

וכן כאו"א לפני קריאת שמע, יכוון בעת אמירת הרינו מוחל לכל מי שהכעיס והקניט, ולהקדיש זאת לזכות החטופים. ובוודאי אף יעורר רעש גדול בשמים, ויקויים בנו הפסוק (ישעיהו נד, ג) כִּֽי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ: בזכות זאת נזכה שהחטופים, ישתחררו וישובו כולם במהרה לביתם בריאים ושלימים.

המצפה לישועתן של ישראל
הק' יוסף מוזס
בהגה"ק מקראלי זצללה"ה