ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
שביעי של פסח
מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו (יד, טו)
אמר המקום למשה, משה, בני נתונים בצרה, הים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומאריך בתפילה שנא' מה תצעק אלי, אמר משה לפני הקב"ה ומה עלי לעשות, אמר לו ואתה הרם את מטך (ילקו"ש רלג). נראה לבאר מה טעם אמר לו הקב"ה למשה שיבקע את הים במטהו ולא יאריך בתפילה. דהנה כתיב (תהלים קיט, פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, והיינו דדיבור שיצא מפי הקב"ה הוא נצחי ואי אפשר לשנותו, וכל בריאת העולם הוי ע"י דיבור ה' כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו, ומאותו דיבור יש קיום לעולם, כי דבר ה' קיים לעולם. והנה משה רבינו היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, ולפיכך אילו היה משה פועל את ישועתם של ישראל ע"י שהיה מתפלל בפיו שיהא הים נבקע, לא היה באפשרי שהים יחזור לקדמותו, באשר הדיבור היוצא מפיו הוא דבר ה' וקיים לעד. והלא אי אפשר לים שלא יחזור לקדמותו, ויבטלו מעשה בראשית, לפיכך אמר לו הקב"ה שיבקע הים במטהו, שזה הוי מעשה בשר ודם, ומעשה בו"ד אינו נצחי, וממילא יוכל הים לשוב לאיתנו.
(כ"ק אדמו"ר מנדבורנא)
ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו (יד, טו)
פירש רש"י לא עת עתה להאריך.
כששאלו את הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע, עצה בענין שידוך אם להמתין או למהר הדבר, השיב, הנה אמרו חכמים (סנהדרין כב.) וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, נחזי אנן מה נאמר בקריעת ים סוף, 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו' ופירש רש"י לא עת אתה להאריך, כן גם בשידוך.
(משירי אהודנו)
ויבקעו המים (יד, כא)
איתא בגמרא פסחים (קח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. פירש ה"חידושי הרי"ם זי"ע, שכמו שבקריעת ים סוף חשבו היהודים על כל מיני אפשריות שהקב"ה יעשה להם, אך על האפשרות של קריעת ים סוף לא חשבו, ובסוף נס זה עשה להם הקב"ה, כמו כן במזונותיו של אדם, אדם חושב שהפרנסה תבא לו מן המקום הזה או אחר וכדומה, אך לבסוף הפרנסה יכולה לבא ממקום בלתי צפוי כלל. וכן יש לפרש במה שאמרו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.
ישם את הים לחרבה ויבקעו המים (יד, כא)
איתא במדרש "הים ראה וינס", מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש של מצרים בידם. יש לפרש משראה הים את הדבר המופלא הזה "ישראל באים ורכוש של מצרים בידם" שבני ישראל נעשו עשירים כל כך בכסף ובזהב, ואף על פי כן הם צועקים אל ד', ולא שכחו את היושב במרומים, נתפעל מכך מאוד, ונתמלא דרך ארץ בפניהם, "ויבקעו המים".
(דברי בינה)
אז ישׁיר משׁה ובני ישׂראל את השּירה הזּאת לה' ויּאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה ביּם (טו, א)
השירה הזאת, שירת הים, התרוננה לאחר שים סוף נבקע לשניים: "ויט משה את ידו על הים… וישם את הים לחורבה – וייבקעו המים" (יד, כא). מדוע צריך להתפעל מהנס של קריעת ים סוף כדי שבני ישראל יעברו בו ויינצלו מהמצרים שרדפו אחריהם – הרי גם ים רגיל, לא קרוע, מעורר התפעלות וגם עליו יש לומר "מה רבו מעשיך ה' "? על השאלה הזאת ניתן להשיב במשל על פסל נפלא, אמן מיוחד, שפיסל סוס הנראה אמיתי לגמרי, כאילו הוא חי ונושם. הציב הפסל את הסוס בכיכר העיר והמתין להתפעלותם של התושבים. אבל האנשים שחלפו על פני הפסל היו אדישים לגמרי. חזר הפסל לביתו וסיפר על אכזבתו לאשתו. אמרה לו: היצירה המושלמת שלך נראית כל כך אמיתית ולכן אנשים לא נותנים את דעתם כי ישנם עוד סוסים ברחובות העיר, והסוס המפוסל שלך נראה כאחד מהם. זאת עשה: בקע את הסוס לשניים ותציב בכיכר את שני חלקי הפסל – ואז תראה שכל העוברים ושבים יעצרו ויתפעלו מעבודת האמנות הנפלאה שלך.
כך זקוק האדם להתערבות השמיימית של קריעת ים סוף לשניים כדי להתפעל מכוחו של הקב"ה וממעשיו בניהול העולם.
במסכת סנהדרין בגמרא מסופר: "באותה שעה (של קריעת ים סוף) ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה. אמר להם: מעשי ידי טובעים בים – ואתם אומרים שירה לפני?" יש מפרשים שבמילים "מעשי ידי" התכוון הקב"ה לבני ישראל שעמדו לטבוע בים סוף, אבל יש הסבורים כי הכוונה היא לחיילים המצרים ש"צללו כעופרת במים אדירים", והדברים תואמים את הפסוק במגילת משלי: "בנפול אויבך אל תשמח".
זו גם הסיבה שבתפילה בשביעי של פסח לא אומרים בשלמותה את תפילת הלל, שהיא תפילת הודיה ושמחה, אלא רק "חצי הלל". במדרש הסבירו זאת: "בשביל שמתו בו המצרים".