מדוע נקראת הברכה 'מעין שלוש' אע"פ שיש בה מעין ארבע? ומדוע מברכים גם על 'העץ' עצמו, ולא מספיק שאומר "על פרי העץ"?

ברכה אחרונה – מעין שלוש

"א"ר יעקב בן אידי א"ר חנינא, כל שהוא מחמשת המינין בתחילה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלושאמר רבה בר מרי אריב"ל כל שהוא משבעת המינים בתחילה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש…" (ברכות מד, א).

על מה מברכים מעין שלוש

מברכים על חמשה מינים שהם: גפן תאנה רימון זית ודבש [דבש של תורה הוא תמר].

והטעם: מפני חשיבותם שנשתבחה בהם ארץ ישראל, דכתיב: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה" וכו', קבעו להם ברכה חשובה בפני עצמם (ברכות מד, א, טור רח א). ואע"פ שז' מינים אלו גדלים גם בחו"ל, מ"מ בחו"ל לא נמצאים כל הז' מינים במדינה אחת משא"כ בא"י שנמצאים בה כל הז' מינים (לק"ט ח"ב נה).

מאכל מחמשת מיני דגן: מברך על מאכל שנעשה מאחד מחמשת מיני דגן – ואיננו לחם, והטעם: לפי שהם ג"כ חשובים שנשתבחה בהם א"י [ואע"פ שבפסוק של שבעת המינים (דברים ח', ח') כתוב "חיטה ושעורה" מבואר בגמרא (פסחים לה, א) שכוסמין הם ממין חיטים ושבולת שועל ושיפון היא ממין שעורים], ועוד לפי שיש להם מעלה שעליהם יחיה האדם (טור רח א).

הטעם שנקראת 'ברכה מעין שלוש' לפי שהיא מעין ג' ברכות של ברכת המזון, "על המחיה" או הגפן או העץ כעין "ברכת הזן", "על ארץ חמדה" כעין ברכת "הארץ", "רחם" מעין ברכת "בונה ירושלים", "כי אתה ה' טוב ומטיב" כעין ברכת "הטוב והמטיב" (טור רח ח).

הטעם שנקראת 'מעין שלוש' אע"פ שיש בה מעין ארבע: לפי שאין קוראים אותה אלא ע"ש ג' ברכות שמהתורה, וברכת הטוב והמטיב חכמים תיקנוה (רבינו יונה, טור רח ח).

ברכה זו מדאורייתא או מדרבנן

יש אומרים: דחיוב ברכה זו היא מדאורייתא כברכת המזון מדכתיב (דברים ח', י'): "ואכלת ושבעת וברכת", ופסוק זה מוסב על כל שבעת המינים האמורים למעלה (פסוק ח'): "ארץ חיטה ושעורה גפן וכו'" (ברכות מד, א, רשב"א כיצד מברכים לה, א ד"ה הרי, רא"ש כיצד מברכים סימן טז, משנ"ב רח ס"ק נ).

ויש אומרים: שאינו אלא מדרבנן, "וברכת" האמור בתורה אינו מוסב על הפסוק שלפניו אלא על הפסוק (דברים ח', ט'): "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (ברכות שם).

לדינא מי שאכל כדי שביעה מפרות או מתבשיל של ז' המינים, ונסתפק לו אם בירך אחריו, יאכל עוד מאותו המין שיעור כזית ויברך אחריו ויצא ידי הספק (משנ"ב רט ס"ק י).

בנוסח הברכה:

"על העץ ועל פרי העץ"

הטעם שמברכים גם על "העץ" עצמו, ולא מספיק שאומר 'על פרי העץ' כמו בברכה שלפניה, ועוד שהרי אילן סרק הוא גם עץ, כיון שבעץ עצמו יש כוח הפרי תמיד, ולכן מוציא פירות תמיד בלי זריעה מחדש בכל שנה כמו ירקות ותבואה, וזו תועלת לאדם שא"צ לעבדו ולשמרו בכל עת כתבואת השדה, לכן תיקנו לברך על 'העץ' עצמו ביחוד מחמת מעלתו.

ובחתימה סגי שאמר "על הארץ ועל הפירות", שזה עיקר הברכה ואין להאריך בחתימה כ"כ (סידור צילותא דאברהם ברכה מעין ג ויעשה אברהם).

"על הגפן ופרי הגפן"

על היין הוא אומר "על הגפן ופרי הגפן", והטעם: כיון שקבעו ברכה ליין לפני השתיה משום חביבותו, הוא קובע גם לאחריו (תוס ברכות מד, א ד"ה על העץ).

חתימת "על הארץ ועל הגפן": אין לומר 'על הגפן ועל פרי הגפן' משום שכמו שבחתימה על חמשת מיני דגן ובחתימת הפירות אומרים "על הארץ" ומוסיפים "על המחיה" או "על הפירות", כך ביין חותמים "על הארץ" ומוסיפים "על הגפן", ויש שינוי בין יין לפירות, שבפירות מזכירים את הפרי בכללות, וביין מזכירים את שם הפרי שמוציא יין (תלמידי רבינו יונה ברכות מד, א ד"ה וכן, ריטב"א שם ד"ה אלא).

"לאכול מפריה ולשבוע מטובה"

בטור (רח) כתב כן בשם הסמ"ג (סימן קנא) ובה"ג "ויש אומרים שאין לאמרו משום שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא כדי לקיים את המצוות התלויות בה", וסיים שהרא"ש לא היה אומרו.

הטעם שאנו אומרים זאת: כיון שקדושת הארץ משפיעה גם על הגידולים היונקים מאדמתה, וכשאנו אוכלים גידולים אלו אנו ניזונים מקדושתה וממילא כוונתנו היא שנזכה לאכול מפריה, כי על ידי זה נזכה להתקדש בקדושתה, וזה מה שאנו מבקשים בסיום הברכה: "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", דהיינו שעל ידי שנאכל מפריה נזכה לקדושה ולטהרה (ב"ח רח ד"ה וכתב בספר).

טעם אחר: "לאכול מפריה" הכוונה לפירות מעשר שני שנאכלים בירושלים [משום דקשה בנוסח הברכה שאומרים "ובנה ירושלים .. ונאכל מפריה" והרי קי"ל (מרובה פב, ב) שאין נוטעים גינות בירושלים מפני קדושתה ואיך יתכן לאכול מפריה, אלא הכוונה היא לאכילת פירות מעשר שני, שנאכלים רק בירושלים ונחשבים לפירות ירושלים, כיון ששם מקום אכילתם]. ולפי זה מובן שהכוונה בברכה "לאכול מטובה" אין כוונתנו לחמוד את הארץ בשביל הפירות, אלא הכוונה לזכות בבניין ירושלים ולאכול מפירות מעשר שני בירושלים (משמר הלוויים סימן מד בשם מרן הגרי"ז, הגדה של פסח מבית לוי).

"ועל מזבחך ועל היכלך"

הטעם שמזכירים את המקדש והמזבח: לפי שדוד ושלמה תקנו ברכת 'רחם נא', דוד תיקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול והקדוש", א"כ בקשת המקדש הוא מעיקר תקנת הברכה, ולכן צריך לאומרו במעין שלוש (סידור צלותא דאברהם מעין שלוש ויעש אברהם).

ושמחנו \ וזכרנו ביום חג פלוני הזה

הנוסח ברוב בסידורים הוא: "ושמחנו ביום חג פלוני" (טור רח, אבודרהם ברכת בורא מיני  מזונות) ובב"י הביא בשם התשב"ץ דהנוסח הוא "וזכרנו לטובה ביום חג פלוני" (וכ"כ המג"א רח ס"ק יח משנ"ב שם ס"ק נח).

ביאור שינוי הנוסחאות, שנחלקו אם הזכרת מעין המאורע בברכת מעין שלוש היא כנגד הזכרת מעין המאורע שבברכת המזון, או דהזכרה במעין ג' היא כנגד הברכה שתקנו אחר "ובנה ירושלים" [למי ששכח להזכיר מעין שלוש], דברכה מעין שלוש  נתקנה כנגד ברכות ולא כנגד הזכרה גרידא.

לפ"ז הטעם לנוסח "וזכרנו", לפי שבנוסח של "יעלה ויבוא" לא מובא כלל נוסח של שמחה, ונמצא דנוסח "ושמחנו" אינו תואם ליעלה ויבוא, ורק נוסח "וזכרנו לטובה" תואם לנוסח שאומרים "זכרנו בו לטובה".

ביאור הטעם לשיטות שאומרים "ושמחנו": משום שהזכרה זו היא כנגד נוסח הברכה כששכח ולא אמר יעלה ויבוא [ולכן היא נאמרת אחר 'ובנה ירושלים'] ולא כנגד "יעלה ויבוא" כמו שיתבאר בהמשך, ובנוסח הברכה כששכח "יעלה ויבוא" אומרים "אשר נתן ימים טובים… לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה" הרי שמזכירים "שמחה". וא"ש נוסח הטור "ושמחנו ביום חג פלוני הז"ה (הגרשז"א הליכות שלמה מועדים פסח, מנחת יצחק או"ח הלכות ברכות סימן רח).

סיום הברכה (שו"ע רח י)

האוכל מפירות א"י: חותם "על הארץ ועל פירותיה", ועל הגפן "על הארץ ופרי גפנה", והטעם: לפי שמשבח לה' יתברך על שנתן לנו את הארץ שמוציאה אותן פירות (ברכות מד, א, משנ"ב רח ס"ק נג). והיכן אומר זאת – קודם שאומר "כי אתה ה' טוב ומיטיב".

פירות חו"ל חותם "על הארץ ועל הפירות" ועל יין מסיים "על הארץ ופרי הגפן" (שו"ע רח י), והטעם: לפי שלא יכול לומר ופירותיה כיון שאינם מפירות ארץ ישראל (ברכות שם, משנ"ב רח ס"ק נב). אוכל בחו"ל פירות א"ימסיים ג"כ "על פרותיה" (שו"ע רח י).

סיום הברכה: "ונודה לך על הארץ"

כשאוכל פירות מסיים "ועל הפירות", ועל היין מסיים "על הארץ ועל היין", והטעם: כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה (טור רח ח).

חתימת הברכה

בדיניו: אכל פירות משבעת המינים, ואכל מיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויקדים קודם "על המחיה" ואחר כך "על הגפן" ולבסוף "על פרותיה" (טושו"ע רח יב).

הטעם שמקדים 'מזונות', לפי שברכת 'מזונות' היא חשובה ומבוארת, וגם קודמת בפסוקים, ואחר כן יין לפי שיש לו גם ברכה פרטית (משנ"ב רח ס"ק ס).

הטעם שאינו נחשב שמסיים בשתיים "על הארץ ועל פירותיה" וקי"ל שאין חותמים בשתיים: לפי שמשבח את ה' על שנתן לנו את הארץ שמוציאה את המחיה והפירות (טור רח יב, משנ"ב שם ס"ק נג).

הטעם שברכה אחרונה חותמים בב' מינים, וברכה ראשונה אין מברכים על שני מינים: לפי שברכה ראשונה מחמת קיצורה נחשבת כחתימה, ואין חותמים בשתיים, ועוד שאם עושים כן יהיה הפסק בין הברכה לטעימה, אבל בברכה אחרונה לא שייך הפסק, ואף שיכול לטעום משניהם יחד [ולא יהיה הפסק] מ"מ תקנת חכמים שיתחלקו בברכה (חזו"א או"ח סימן לד ס"ק ז).

"כי אתה ה' טוב ומיטיב ונודה לך על הארץ"

הטעם שמסיים "על הארץ" ולא מסיים "על האדמה" [כברכת הירקות 'בורא פרי האדמה'], משום ד'אדמה' משמע על הקרקע ו'ארץ' משמע ארץ ישראל, ובברכת מעין שלוש מדברים על א"י ולכן מסיימים "על הארץ" (ערוה"ש רג א).

בדיניו: שכח ולא הזכיר ארץ בדיעבד יצא (משנ"ב רח ס"ק נא).

הטעם שאין חותמים "ועל ירושלים": כיון שאין חותמים בשתיים (חזו"א לד ס"ק יח).

"על המחיה ועל הכלכלה": במשנ"ב ובשעה"צ (רח ס"ק י, ב"י רח ) לא מובא שאומרים "ועל הכלכלה", והטעם: לפי שאין חותמים בשתיים (חיי אדם כלל נ אות ג). וכן מובא שהחזו"א לא היה מסיים "ועל הכלכלה" (אורחות רבינו או"ח ח"ב צב, דינים והנהגות להחזו"א).

ויש אומרים: שמסיימים על הכלכלה (רשב"א ברכות מד, א ד"ה רב חסדא, טור רח, האגור סימן רעח, קשו"ע נא ח). והטעם שאינו נחשב כמסיים בשתיים: כי 'מחיה' ו'כלכלה' ענין אחד הוא (רבי יוסף שאול נאטנזון בהגהתיו).

עצה לצאת ידי ב' השיטות: בכדי לצאת ידי שתי השיטות יש שאומרים: "על המחיה ועל הכלכלה מחלוקת", ויש אומרים בשונה "ועל הכלכלה יש דעות שלא לומר" (מנהג ישראל תורה ר"ח ב).

ומובא באורחות רבינו, שאחד חתם לפני החזו"א בהאי לישנא "ועל הכלכלה לא צריך לומר", ואמר לו אם לא צריך לומר למה אתה אומר? (או"ח ח"ב צב)

יש שאומרים שאין לומר כן, דא"כ הווי הפסק לאמן שעל הברכה (תרד סו"ס לז).