האדמו"ר מקראלי: בביאור הקשר של חנוכה לסוכות
בליל זאת חנוכה אחר הדלקת הנרות נשא כ"ק מרן אדמו"ר מקראלי שליט"א שיחת קודש, בהם ביאר את הקשר של חנוכה לסוכות, והקשר בין פרי החג לאופן הדלקת הנרות, ומה הטעם לשמונה ימי חנוכה, בעוד שהנס היה רק שבעה ימים.
מצאנו קשר בין חנוכה לסוכות. שבגמרא (שבת כא ב) מצאנו לאחד ההסברים בשיטת בית שמאי, שטעמם לפסוק פוחת והולך הוא כנגד פרי החג.
ונביא את לשון הגמרא (בבלי, שבת כא ע"ב) ..בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי — כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל — כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל — דמעלין בקודש ואין מורידין
ולכאורה קשה, מה שייך פרי החג לנרות חנוכה? המהרש"א בחידושי אגדות (ובדרך דומה כתב הפני יהושע שם) ביאר שהדימיון הוא 'טכני', היינו שכמו שמצינו בפרי החג שלמרות שיש דין של מעלין בקודש, כשיש סיבה וטעם לעשות אחרת עושים, כגון כנגד אומות העולם בפרים, הוא הדין בכל דבר אם יש טעם וסיבה לא לפעול באופן של מעלים בקודש משנים ועושים לפי הטעם, ובחנוכה:"איכא טעמא כמו שכתבו הבית יוסף והרא"ם בתירוץ א' שהיה הנס גם בליל ראשון לפי שהיה מעיקרא מתחלק לח' חלקים נמצא ח' חלקים שמן היו פוחתין והולכים מלילה ללילה. והכי קאמרי בית שמאי כנגד פרי החג, כיון דאיכא טעמא לית לן למיחש להא דמעלין בקודש הכי נמי הכא איכא האי טעמא".
קשר ישיר ומפורש בין חנוכה לסוכות עולה במקור מתקופת החשמונאים — ספר מכבים ב. בו מצוינת הסיבה לשמונה ימי החגיגה – לשם ציון חג הסוכות, אשר לא נחגג כראוי עקב המלחמה.
באיגרת שנשלחה לגולת מצרים על־ידי יהודי ירושלים, ועניינה קביעת חג החנוכה, מסופר: "ואנחנו התחננו לה' ונשמענו, והקרבנו קרבנות וסולת והדלקנו את הנרות וערכנו את ככרות הלחם. ועתה כתבנו אליכם כדי שתחגגו את ימי חג הסוכות של חודש כסלו של שנת 148" (מכבים ב א, ט; מהדורת דניאל שוורץ, עמ' 77)
ובהמשך: ובשמחה הם חגגו שמונה ימים באורח של (חג) הסוכות, בזכרם שלפני זמן קצר הם עשו את חג הסוכות כשהם רועים במערות כדרך החיות. לכן בהחזיקם מטות וענפים רעננים וגם (כפות) תמרים, הם העלו מזמורים למי שהצליח את דרכם לטיהור מקומו. והם קבעו בצו משותף והחלטה לכל עם היהודים, לחגוג את הימים האלה שנה בשנה
טעם נוסף מפני מה תקנו את החג שמונה ימים, הוא שיש קשר בין חנוכה לסוכות. בפירוש הר"י מלוניל על הרי"ף (שבת ט ב), כתוב שבגלל שיוון גזרה על קיום מצוות, מה שלא גזר אפילו פרעה, קבעו שהחג יהיה כמו החג הארוך ביותר, סוכות, שהוא שמונה ימים (יחד עם שמיני עצרת).
טעם אחר מביא יוסף בן מתתיהו: לדבריו, שמונת הימים שנקבעו לדורות, הם כנגד הזמן שארכו החגיגות המקוריות בירושלים לרגל חנוכת המקדש
מה מאד מתקו דברי האבודרהם: "חנוכה נוטריקון ח' נרות והלכה כבית הלל", שזוהי מהותו של חנוכה, בחיבור גשם ורוח, הנלמד ממזבח ומחג סוכות, והיינו חנוכה נוטריקון ח נרות, חנוכת המזבח וסוכות, באופן של העלאת ארץ לשמיים, במוסיף והולך והיינו והלכה כבית הלל.
ונסיים במה שכתב הפני יהושע (שבת כא ב) להקשות מה צורך בנס חנוכה, הרי טומאה הותרה בציבור והיו יכולים להדליק בטומאה. ותירץ שהנס היה להודיע חיבתן של ישראל, ולפי האמור היינו להודיע חיבתן של ישראל שבכוחם להפוך גשמיות לרוחניות וללמד את העולם כולו, שהכל ברא בדברו, והוא מושל בכח ובידו כח וגבורה לגדל ולחזק כל, והשגחתו נמצאת בעולם הזה גם בדברים הגשמיים, והכל מלא רוחניות. שמיים וארץ נשקי להדדי.