הלכות לשון הרע: הלכה יומית
א' אייר
לשון הרע , הוצאת שם רע
כל אופני לשון הרע אסורים הם אפילו כשהדברים נכונים ומדויקים. העובדה שדבר מסוים הוא נכון איננה פוטרת מן האיסור לדבר דברי גנאי או דברים העלולים להזיק. (רק בתנאים מיוחדים ומפורשים מותר לומר דבר שאילולי כן היה נחשב כלשון הרע, ועל כך ידובר בהמשך).
הוצאת שם רע – דהיינו סיפור דברים שאינם אמת – עוונה גדול יותר והיא גרועה מלשון הרע, שהיא אמנם גנאי אך היא אמיתית.
סיפור דברי גנאי שביסודם הם נכונים אך נוספה להם הגזמה או אפילו שינוי קל של העובדות – גם הוא בגדר הוצאת שם רע.
ב' אייר
הלכות לשון הרע , שחוק וקלות ראש אסורים
אסור לספר דברים לשם שחוק וקלות ראש בלבד, אם יש בהם דברי גנאי או נזק אפשרי.
אם מספרים משהו משעשע העלול להביך מישהו מבין המעורבים בו כאשר יסופר בנוכחותו, הרי זה לשון הרע. הרבה מצבים מבדחים הם בעצם מקור לכאב למעורבים בהם.
ג' אייר
לשון הרע , בעלי לשון הרע
האיסור העיקרי של לשון הרע הוא "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט, ט"ז) אך החפץ חיים מבאר על כמה לאוין ועשין וארורין עובר אדם כשאינו נזהר מאיסורי לשון הרע ורכילות. בעל לשון הרע, הרגיל בתמידות לדבר לשון הרע, עלול בקלות לצבור לעצמו הרבה מאוד עבירות יותר מכל חטא אחר, ועל כן אומרים חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ואילו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן.
יתר על כן, אין בעלי לשון הרע יכולים לפייס את כל מי שנפגע מכל דיבורי לשון הרע שדיברו ולבקש את מחילתו ולפיכך יהיה זה בלתי אפשרי עבורם לחזור בתשובה שלמה על חטאיהם, כי בודאי לא יזכרו את כל הנפגעים, וגם אם יזכרו לא יוכלו להגיע אל כל הנפגעים ואל הדורות הבאים שנפגעו ולא תגיע אליהם מחילה על זה.
חז"ל מזהירים אותנו שלא להתחבר עם בעלי לשון הרע ולא לדור בשכנותם.