הלכות לשון הרע הלכה יומית

ב' אדר

רכילות , דיוק בעובדות לעומת הצדקת המעשה
מובן שהדרישה לבדוק את אמיתות העובדות ולדייק בהן חלה על כל המקרים שבהם צריך לספר לשון הרע  או רכילות כשמכוונים לתועלת. אולם, יש בכל זאת צד אחר לדרישה זו אשר אינו חל בכל המקרים.
התורה דורשת מאיתנו לדון את זולתנו לכף זכות ולהימנע מהמסקנה שהוא חטא כל עוד אפשר למצוא דרך אחרת שבה ניתן להסביר את התנהגותו. כאמור, גם כאשר ברור שפלוני חטא, צריך קודם לכל להביא בחשבון את האפשרות שאולי היה הדבר כתוצאה מאי ידיעה או בשל נסיבות מיוחדות ובתנאים בלתי רגילים.
אף כי התורה מורה לנו לדון את האחרים לכף זכות, הרי אין לעשות זאת על חשבונו של הזולת. לפי זה, אם היה אדם עד למעשה שבו הזיק פלוני לרעהו, או ניסה להזיקו, הצורך לדייק באמיתות הדברים אינו מחייב ניסיון להצדיק את פעולות המזיק. גם אם היה זה מעשה שאינו אופייני למזיק והוא חורג מהתנהגותו הרגילה, הדבר טעון תיקון ולפיכך מותר לספר על כך לצדדים הנוגעים בדבר.

ג' אדר

רכילות , אל תוכח לץ פן ישנאך
לפעמים התוכחה אינה מועילה ואף עלולה להזיק ולפיכך אין היא רצויה. יש עוד מספר גורמים שחייבים להביאם בחשבון בטרם מחליטים אם לפנות אל פלוני ולדבר איתו ביחידות לפני שמספרים דברים נגדו.
במקרה שבו רגיל היחיד לעבור דרך קבע על מצווה מסוימת ומחפשים דרכים להשיבו מחטאו ולמנוע אחרים ממלכת בעקבותיו – מובן וברור שהצעד הראשון הוא הצורך להוכיחו. אין כל הצדקה לפרסום התנהגותו השלילית של אדם אם שיחה רצינית איתו עשויה לשכנעו להיטיב את דרכיו. גם כאשר ברור שאותו אדם לא יושפע מן התוכחה, חייבים לפנות אליו ולדבר איתו. אם לא ייגשו אליו ישירות לפני סיפור הדברים עלול הדבר להתפרש שלא כהלכה על ידי אחרים כחנופה שקרית.
אולם, אם האדם המדובר הזיק למישהו, ומטרת פרסום מעשיו היא לתקן את המצב, אין לחשוש מהמצב שיש כאן אי הגינות. במקרה כזה לא תהיה התוכחה תנאי מוקדם לסיפור הדברים אלא אם כן יש סיבה להאמין שהיא תשא פרי.
במקרה של הצעת שידוך או שיתוף בעסקים, כשדברים מסוימים בעברו של המדובר מטילים ספק בהתאמת ההצעה, אין בכוח התוכחה להשפיע על העניינים ועל כן היא בלתי נחוצה. גם אם יתחייב האדם להיטיב את דרכיו, יש להזהיר את הצד השני שכנגד שהוא עשוי לחזור לסורו. מכל מקום, יש לנסות לשכנע את האדם כי יספר לצד השני על עברו ובכך יפחת הצורך לערב בעניין צד שלישי.

ד' אדר

רכילות , הגזמות
הכלל שאין הצדקה להוצאת שם רע אפילו כשמכוונים לתועלת נראה ככלל מוחלט ללא יוצא מן הכלל. אולם החפץ חיים מעלה את האפשרות שאם אי אפשר להגיע לתוצאה החיובית ללא הגזמות, כי אז אולי יהיה מותר להיעזר בכך. הדוגמא שהוא מביא היא כאשר אדם מנסה להפריד בין שני ילדים, שאחד מהם משפיע לרעה על חברו. אם השני מסרב להינתק ממנו, אלא אם כן יגזימו בהשפעת השליליות של חברו, כי אז יתכן שמותר לעשות זאת.
הקו המבדיל בין הכלל הזה לבין היוצא מן הכלל הוא דק מאוד ורגיש מאוד. אין להסתמך עליו מבלי להתייעץ תחילה עם בעל סמכות הלכתית.