הלכות לשון הרע הלכה יומית

ב' אלול

רכילות , ידיעות שאינן ממקור ראשון
למדנו לפני כמה ימים שידיעות מכלי שני אשר באופן רגיל נחשבות כרכילות עשויות להיחשב כדברים שמותר לאומרם כשמכוונים לתועלת ובתנאי שאין מציגים אותן כעובדות. אולם, באשר ללשון הרע, ברוב המקרים אסור לספר דברים הידועים מכלי שני אף כשמכוונים לתועלת.
החפץ חיים מסביר שאף כי השגת תוצאה חיובית על יסוד מידע מכלי ראשון מוצדקת אפילו כשסיכויי ההצלחה מזעריים, הרי מותר להשתמש במידע מכלי שני רק כשיש מקום להניח שכמעט בטוח שהתוצאה הרצויה אכן תושג. על פי זה מותר לספר לאחד הצדדים בהצעת שידוך או בהצעת שותפות עסקית על אפשרות קיומן של בעיות רציניות אצל הצד השני על סמך שמועה, היות ומידע כזה בודאי יילקח בחשבון ברצינות מרבית.
מאותה סיבה מותר להזהיר אדם מפני נזק הצפוי לו על יסוד מידע מכלי שני. לעומת זאת, אסור לפרסם התנהגות בלתי נאותה של פלוני שמקורה בשמועות במטרה שלחץ חברתי ישכנעו להיטיב את דרכיו או לפצות את קורבנותיו על הנזק שנגרם להם. הדבר יהיה מותר רק כשהמספר עצמו נכח באירוע והיה עד להתרחשותה של אותה התנהגות. יעילותו של לחץ חברתי בשכנוע אנשים להיטיב את דרכיהם מוגבלת מכדי להצדיק סיפור דברי גנאי מכלי שני – אפילו כשמציינים במפורש שאין אישור לאמיתותן של הידיעות.

ג' אלול

רכילות , דיוק בעובדות לעומת הצדקת המעשה
מובן שהדרישה לבדוק את אמיתות העובדות ולדייק בהן חלה על כל המקרים שבהם צריך לספר לשון הרע או רכילות כשמכוונים לתועלת. אולם, יש בכל זאת צד אחר לדרישה זו אשר אינו חל בכל המקרים.
ראינו בימים הקודמים שהתורה דורשת מאיתנו לדון את זולתנו לכף זכות ולהימנע מהמסקנה שהוא חטא כל עוד אפשר למצוא דרך אחרת שבה ניתן להסביר את התנהגותו. כאמור, גם כאשר ברור שפלוני חטא, צריך קודם לכל להביא בחשבון את האפשרות שאולי היה הדבר כתוצאה מאי ידיעה או בשל נסיבות מיוחדות ובתנאים בלתי רגילים.
אף כי התורה מורה לנו לדון את האחרים לכף זכות, הרי אין לעשות זאת על חשבונו של הזולת. לפי זה, אם היה אדם עד למעשה שבו הזיק פלוני לרעהו, או ניסה להזיקו, הצורך לדייק באמיתות הדברים אינו מחייב ניסיון להצדיק את פעולת המזיק. גם אם היה זה מעשה שאינו אופייני למזיק והוא חורג מהתנהגותו הרגילה, הדבר טעון תיקון ולפיכך מותר לספר על כך לצדדים הנוגעים בדבר.

ד' אלול

רכילות , אל תוכח לץ פן ישנאך
ראינו לעיל שלפעמים התוכחה אינה מועילה ואף עלולה להזיק ולפיכך אין היא רצויה. יש עוד מספר גורמים שחייבים להביאם בחשבון בטרם מחליטים אם לפנות אל פלוני ולדבר איתו ביחידות לפנישמספרים דברים נגדו.
במקרה שבו רגיל היחיד לעבור דרך קבע על מצווה מסוימת ומחפשים דרכים להשיבו מחטאו ולמנוע אחרים מללכת בעקבותיו – מובן וברור שהצעד הראשון הוא הצורך להוכיחו. אין כל הצדקה לפרסום התנהגותו השלילית של אדם אם שיחה רצינית איתו עשויה לשכנעו להיטיב את דרכיו. גם כאשר ברור שאותו אדם לא יושפע מן התוכחה ,חייבים לפנות אליו ולדבר איתו. אם לא ייגשו אליו ישירות לפני סיפור הדברים עלול הדבר להתפרש שלא כהלכה על ידי אחרים כחנופה שיקרית.
אולם, אם האדם המדובר הזיק למישהו, ומטרת פרסום מעשיו היא לתקן את המצב, אין לחשוש מהמצב שיש כאן אי הגינות. במקרה כזה לא תהיה התוכחה תנאי מוקדם לסיפור הדברים אלא אם כן יש סיבה להאמין שהיא תשא פרי.
במקרה של הצעת שידוך או שיתוף בעסקים, כשדברים מסוימים בעברו של המדובר מטילים ספק בהתאמת ההצעה, אין בכח התוכחה להשפיע על העניינים ועל כן היא בלתי נחוצה. גם אם יתחייב האדם להיטיב את דרכיו, יש להזהיר את הצד השני שכנגד שהוא עלול לחזור לסורו. מכל מקום, יש לנסות לשכנע את האדם כי יספר לצד השני על עברו ובכך יפחת הצורך לערב בעניין צד שלישי.