הלכות לשון הרע: הלכה יומית

ד' אדר ב'

טוהר הבל פיהם של תשב"ר
הגמרא בשבת (קיט:), אומרת: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי: דדי ודידך מהו? (מה עם התורה שלי ושלך?) אמר ליה: אינו דומה הבל פיו שיש בו חטא להבל פיו שאין בו חטא". על אף שהתמדתם וקדושת תורתם היה נעלה ונשגב עד מאוד, עם כל זה מאחר ולפעמים נתערבו דברים שלא כהוגן בתוך דיבורם, נפל כוח הדיבור ממדרגה הראויה לו, ואינו דומה להבל פיהם של תינוקות של בית רבן – כך השיבו אביי.

ה' אדר ב'

השכר על שמירת הלשון
כל השומר פיו ולשונו זוכה שתתלבש עליו רוח הקודש. וכמו שכתב בזוהר הקדוש פרשת חוקת (דף קפ"ג:): [תרגום] "כל השומר פיו ולשונו, זוכה להתלבש ברוח הקודש".
גם הוא ניצל ע"י זה מגיהינום, כמו שכתוב במדרש תנחומא (תהילים נב, ב): "אמר הקב"ה, אם רצונכם להימלט מן הגהינום, הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא".

ו' אדר ב'

אהבת השלום
אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם לומר לו שלום מעולם, ואפי' נכרי בשוק (ברכות יז.). ואמרו חז"ל: "והוי מקדים בשלום כל אדם. מה בשלום כל אדם? אפי' אתה רואה שליבו עליך (כועס עליך), הוי מקדימו לשלום, שאם אתה עושה כן, תגרום לו שיאהבך. ולא עוד אלא אפי' אינו נכנע להשלים עמך, הקב"ה מוסרו ומכניעו תחתיך".
וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שהיה רודף שלום של שאול, כענין שנאמר (תהילים קכ, ז): "אני שלום, וכי אדבר המה למלחמה". ושאול – לא די שלא נתפייס לו, אלא שהיה רודפו כדי להרע לו, ומסרו הקב"ה ביד דוד במערה ובמעגל, ואף על פי כן לא עלתה בליבו של דוד להרע, לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום.