הלכות לשון הרע: הלכה יומית

ד' ניסן

לשון הרע: דברי גנאי אובייקטיביים , רשלנות בקיום מצוות
אסור לומר על אדם שהוא מתרשל בקיום מצוות מסוימות. על כן אסור לומר שמישהו מקדיש אך זמן מועט מיומו ללימוד תורה או שהוא אינו משתדל להיטיב עם זולתו.
הדברים תקפים גם אם הדובר והשומע עצמם ממעטים ללמוד תורה או אינם ידועים בנדיבותם לזולת והם מודים בזאת ללא כל מבוכה. היות והתורה מעידה בראש סולם עדיפויותינו את לימוד התורה וגמילות החסדים, אסור לומר על אדם אחר שהוא מתרשל בתחומים אלו.

ה' ניסן

לשון הרע: דברי גנאי אובייקטיביים, הכל לפי מדרגת האדם
ישנם דברים הנחשבים לשון הרע כשהם נאמרים על אדם אחד, בעוד שהם נחשבים אפילו כשבח לגבי אדם אחר. לדוגמא, אם אומרים על איש עסקים שהוא לומד תורה חמש שעות ביום הרי זה בודאי שבח. מאידך, אם אומרים זאת על אברך בכולל האמור להקדיש את כל שעות היום לעמל התורה – הרי זה גנאי עבורו. כך גם אסור לספר על סכום כסף שנתן פלוני לצדקה, אם סכום זה נחשב מקובל רק בקרב אנשים הדחוקים בממונם.
עלולות להיות נסיבות שבהן אסור לספר דברים גם אם ברור שהם דברי שבח. לדוגמא, אנשים המרבים במתן צדקה לרוב אינם מעוניינים שהדבר יפורסם ברבים.

ו' ניסן

לשון הרע: דברי גנאי אובייקטיביים, דיבורים על מידותיו של הזולת
דוגמא שכיחה לאמירה אובייקטיבית שיש בה משום דיבור בגנאי של אדם, היא האמירה שפלוני הוא בעל מידות רעות. לדוגמא, אסור לומר על מישהו שהוא נוח לכעוס, וכחן, קמצן, יהיר וכדומה.
כשאומרים שפלוני הוא רע, הרי אלו דברי גנאי. אולם, אין זה לשון הרע ויתכן שאפילו מותר לרמוז על מישהו שמידותיו ממוצעות (כגון שאין הוא מתעלם מרעה שנגרמה לו) אף אם אין זה לשבחו.
במצבים נפוצים שבהם יש לביטוי "ממוצע" משמעות שלילית, תחשב גם אמירה כזו בגדר לשון הרע.
על פי הכלל הקודם – שהובא לעיל ביום הקודם – שהכל יחסי לפי מדרגת האדם שעליו מדובר, לומר על פלוני הידוע בצדקותו שלאמיתו של דבר אין הוא למעלה מן הממוצע, הרי זה בהחלט לשון הרע.