הלכות לשון הרע: הלכה יומית

ז' ניסן

לשון הרע : דברי גנאי סובייקטיביים, על תוכן ועל כוונה
ראינו לעיל שאסור לומר דבר גנאי אפילו אם אין המדבר מתייחס לו כדבר שלילי, מצד שני, אסור לומר דברים שאמנם על פי מהותם אין הם דברי גנאי אם המדבר, או השומע, יפרשו זאת כדברי גנאי.
נמחיש זאת בדוגמא של דיבור על הופעתו החיצונית ודרך לבושו של פלוני. אף כי יתכן שאין כל רע באופן לבושו של אותו אדם, בכל זאת אסור לומר שהוא מתלבש באופן זה, אם המדבר, או השומע, אינם רואים בעין יפה אנשים המתלבשים באותו אופן.

ח' ניסן

לשון הרע דברי גנאי סובייקטיביים, דיבורים על טעם
נראה לכאורה שאין כל גנאי בציון עניינים של טעם אישי. כשאדם אומר "אינני אוהב יין יבש" זהו תאור העדפותיו של המדבר ואין כאן מתיחת ביקורת על היין.
למראית עין נדמה, איפוא, שמותר לאדם לומר שאין הוא אוהב את סגנונו של נואם או מרצה מסוים.
אבל למעשה אסור בדרך כלל לומר דברים כאלו, כי משתמע מתוכם שהנואם איננו מוצלח.

ט' ניסן

לשון הרע: דברי גנאי סובייקטיביים, מעשים ראשונים
תחום נוסף של לשון הרע שאיננו גנאי מבחינה אובייקטיבית, הוא הזכרת העבר. אסור לספר משהו על עברו של אדם אשר המדבר או השומע, רואים בכך גנות, גם אם למעשה אין כאן כל גנות.
חז"ל אומרים ש"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות ל"ד ע"ב). כך יוצא שאין כל גנאי בהיותו של אדם בעל תשובה. בכל זאת, אסור לספר שפלוני הוא בעל תשובה אם המדבר או השומע מזלזלים בבעלי תשובה.