הלכות לשון הרע: הלכה יומית

י"ד שבט

רכילות
דברי שבח
כאשר באמת ובתמים משבחים את נדיבותו של פלוני באוזני אחרים, צריך להיזהר שלא לעשות זאת באופן שיעורר עליו תרעומת מצד בני משפחתו או שותפיו לעסקים הסבורים שאותה נדיבות באה על חשבונם. כשמשבחים נדיב בנוכחות אשתו או מישהו מצאצאיו על תרומה נדיבה במיוחד, עלול הדבר לעורר בהם את ההרגשה שהוא נוהג פזרנות בכספי המשפחה. אם כל כוונותיו של מקבל התרומה היו אך ורק לטובה, הרי הוא עובר על אבק רכילות.

ט"ו בשבט

רכילות
בקשת עזרה
כשאדם פונה לחברו בבקשת עזרה, כספית או מסוג אחר, עליו להיזהר ולא לציין שידוע לו שאחרים נעזרו על ידו, אלא אם כן אותו חבר ידוע כמי שמעריך פרסומה של עובדה זו.
כלל זה מבוסס על החשש שאנשים אולי אינם מעוניינים בפרסום מעשי הצדקה שלהם, היות ועל ידי כך עלול להתעורר זרם בלתי פוסק של פניות ובקשות עזרה. כשאדם מזכיר שפלוני קיבל תרומה מאותו אדם בכך הוא מגלה שפלוני סיפר על כך לאחרים וכתוצאה מכך עלולה להתעורר בלב התורם תרעומת כלפי פלוני.
כשמזכירים את העובדה שמישהו נעזר על ידי אותו אדם לצורך קידום בקשת התמיכה הנוכחית, ולא כדי לעורר טינה, הרי זה אבק רכילות.

ט"ז שבט

רכילות
רגישות
רכילות מעוררת שנאה גלויה בין יהודים. אבק רכילות גורם לתרעומת – אמנם פחותה יותר – בין יהודים. דוגמא לאיסור אבק רכילות הוא כאשר אדם מספר לשומע שפלוני דיבר עליו באופן שאמנם אין בו גנות ואין בו נזק אבל יש בדברים כדי לעורר בשומע תרעומת כלפי אותו פלוני. הדוגמא הידועה למקרה כזה היא בדברי הקב"ה לאברהם על שרה שלא האמינה לדברי המלאך בבשורתו כי תיפקד. "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי", אומר ה' לאברהם (בראשית י"ח, י"ג), אך לאמיתו של דבר אמרה שרה "ואדוני זקן" (פסוק י"ב).
בירושלמי (פאה א' ע"א) מובא שחזרה על דבריה של שרה, הייתה נחשבת לאבק רכילות.
והנה, לומר על אדם בן תשעים ותשע שהוא זקן הרי אין זה גנאי ולא דבר מזיק. בכל זאת, אין זה נעים לאדם קשיש לשמוע שאשתו מתבטאת עליו כ"אדם זקן " ודרך בני אדם להקפיד על כך, ולפיכך חזרה על ביטוי זה יש בזה משום אבק רכילות. על כן דיברו הכתובים "לשון בדאי" בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה.