הלכות לשון הרע הלכה יומית

י"ז תשרי

לשון הרע , סדר התשובה
ראינו שסיפור לשון הרע על הזולת משמעותו פגיעה במעמדו כנברא בצלם אלוקים.
מי שנכשל בלשון הרע יעשה תשובה כמתחייב בכל העבירות שבין אדם למקום: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד ששוב לא יחזור לדבר לשון הרע לעולם.
אין הוא מצווה לדבר על כך עם האדם שעליו דיבר לשון הרע ולבקש את מחילתו ,אלא אם כן גרם לו נזק של ממש. (על סדר התשובה כאשר נגרם נזק על ידי לשון הרע ידובר בהמשך).

י"ח תשרי

לשון הרע: דיבור מזיק , דיבור העלול להזיק: הגדרה
עד כה עסקנו בדברים שהם מטבעם דברי גנות. הסוג השני של לשון הרע הוא כשמספרים דבר שאם יתפרסם עלול לגרום היזק לחברו בגופו, או בממונו או אפילו להצר לו או להפחידו.
הגמרא אומרת שגרמא בנזיקין אסור – אסור לספר דבר שאם יתפרסם יכול לסבב רעה לחברו, גם באופן עקיף. לפיכך, כל דיבור שהוא, ואפילו אין הוא דיבור של גנאי, שעלול לגרום נזק למישהו, הריהו בגדר לשון הרע ואסור לספרו.

י"ט  תשרי

לשון הרע , האיסור לבייש ולבזות את הזולת
כל המספר דברים לאחרים, אין לו שליטה על הנאמר ואינו יכול לדעת באילו נסיבות יסופרו שוב הדברים. מה שאדם אומר על חברו עלול להגיע לאוזני החבר ואף יתכן שיסופר בפניו.
לפיכך אסור לספר כל דבר על הזולת שעלול לביישו או לצערו אם יסופר בפניו, אף אם אין בדברים הללו כל גנאי.
אסור לספר על פלוני שהוא בעל תשובה אם אותו אדם רגיש לכך. הוא הדין גם בציבור שבו זוכים בעל תשובה להערכה רבה.

כ' תשרי

לשון הרע , בעלי תשובה
למדנו לפני כמה ימים (ח' ניסן) שאסור להזכיר שמישהו בעל תשובה, אם המדבר או השומע חושבים זאת לגנאי (בעוד שלמעשה אין זה כך). על יסוד האיסור לספר בגנותו של אדם או לספר דבר העלול להזיקו או לפגוע בו, מותר לספר שפלוני בעל תשובה אך ורק אם בנוסף לכך שהמדבר והשומע אינם רואים בכך גנאי גם בעל התשובה עצמו מדבר בגלוי על עברו ואם עובדה זו תצוין בנוכחותו הוא לא ייפגע מכך. או (כאשר בעל התשובה רגיש בנוגע לעברו) כשידוע שהשומע מיטיב לשמור סוד ולא יגלה זאת לעולם באזני אחרים.