הלכות לשון הרע הלכה יומית

י"ט שבט

רכילות , במטרה להביא תועלת
אנשים המספרים רכילות, בדרך כלל מיחסים זאת למניע הנחשב בעיניהם כחיובי. אולם, על פי השקפת התורה, אין כאן אלא הליכת רכיל, ודיבורים כאלו אסורים בהחלט אלא אם כן ברור בתכלית שהמניע הוא לתועלת.
המניעים לתועלת השכיחים ביותר שבגינם אפשר יהיה להתיר סיפור דברים שבדרך כלל אסור לספרם, שלושה הם :
1) להזהיר אדם מפני כוונתו של מישהו אחר להזיק לו, כך שאותו אדם יוכל להתגונן מפני הנזק הצפוי.
2) להודיע לאדם שמישהו גורם לו נזק עכשיו, כדי שיוכל לשים קץ למצב זה. או
3) לספר לאדם שמישהו כבר גרם לו נזק, כך שיוכל לקבל פיצוי על הנזק )אם המדובר בהפסד כספי) או לפחות למנוע נזקים נוספים.

כ' שבט

רכילות , עובדות ולא שמועות
כדי שדברים לא ייחשבו כסיפור רכילות ויוגדרו כתועלתיים, חייבים להתמלא מספר תנאים.
החשוב מכל הוא לוודא שהמידע אכן נכון ומדויק לגמרי. לשם כך צריך הן לאמת את העובדות והן להבין בברור את המצב (כפי שהדברים נדונו לעיל בעניין סיפור דברים שיש בהם גנות כדי להועיל).
* תנאי ראשון: נפעל אך ורק על יסוד מידע מכלי ראשון.
הציווי "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא י"ט , ט"ז) מחייב אותנו למסור מידע מועיל אם הוא ידוע לנו ממקור ראשון. אם אדם מחליט לספר על מעשה שעליו שמע ואשר הוא עצמו לא היה עד לכך, כדי למנוע מזולתו הפסד או נזק צפוי, עליו לומר בפירוש ובצורה ברורה שהידיעות שברשותו מבוססות על שמועות ואין לקבל אותן כעובדות.

כ"א שבט

רכילות , הבנה יסודית
*תנאי שני: ניתוח זהיר של הנסיבות:
אפילו כאשר אדם היה בעצמו עד להתרחשות, עליו להימנע ממסקנה נמהרת שאחד הצדדים הזיק, או עומד להזיק לצד השני. לעיתים קרובות אי אפשר להבין עד תום את גישתו ואת התנהגותו של אדם אחד כלפי רעהו מבלי להכיר באופן יסודי את מערכת היחסים ביניהם. מה שנראה לכאורה כמזימה עשוי להיות בעצם תכנית להגנה עצמית של אותו אדם. חשיפת ה"זומם" במקרה זה עלולה להותיר אותו כקרבן האמיתי, כשהוא חשוף לפגיעות וחסר הגנה.

כ"ב שבט

רכילות , מציאות או דמיון?
דיבורים הנשמעים לכאורה כתכנון מזימה שיש לחשוף אותה בטרם תצא אל הפועל, עלולים לפעמים להיות לא יותר מאשר דיבורים חסרי משמעות גרידא. אם מגיעה לאוזני אדם שמועה על אחרים המתכננים להזיק למישהו אחר, אסור לו לספר על כך לקרבן המיועד אלא אם כן יש בסיס מוצק להנחה שכוונותיהם של הזוממים אכן רציניות.
מפעם לפעם קורה שאנשים מתמודדים עם כעס ותסכול באמצעות דמיונות, אשליות, תכנונים ואיומים בשעה שאין להם כל כוונה ממשית להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. במצבים כאלו, השומע בעל הכוונות הטובות ההולך ומספר את הדברים עובר על איסור לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע.