הלכות לשון הרע: הלכה יומית
כ"ג אדר ב'
העונש לעתיד לבוא
הנה בימים הקודמים ביארנו את עונשו של בעל הלשון הרע בעולם הזה, ועתה נבאר את גודל עונשו לעתיד לבוא. הנה ביארו לנו חז"ל כי בעל לשון הרע הוא אחד מארבע כתות שאין מקבלין פני שכינה, כמבואר במסכת סוטה (מב.): אמר רבי ירמיה בר אבא, ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה, כת חנפים, כת שקרנים, כת ליצנים וכת מספרי לשון הרע…
כת מספרי לשון הרע, דכתיב: "כי לא א-ל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע". צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע, ופרשה זו מדברת בעוון של בעלי לשון הרע כמו שפירש רש"י שם.
כ"ד אדר ב'
גודל האיסור בקבלת לשון הרע
ודע עוד, כי מי שרוצה לזכות במידת השלום, צריך לשמור עצמו גם כן מענין קבלת לשון הרע ורכילות, שמלבד עצם העונש שיש על זה, כמו שאמרו חז"ל במסכת פסחים (קיב.): "כל המקבל לשון הרע, ראוי לזורקו לכלבים, שנאמר 'לא תשא שמע שווא', ונסמך לזה 'לכלב תשלכון אותו'.
עוד בא האדם על ידי זה לשנאת חינם וקטטות ומריבות, מאחר ומקבל את הדבר מתחילה לדבר אמת שפלוני דיבר עליו או עשה לו עניין פלוני ופלוני, כמעט אי אפשר לאדם שימנע עצמו מלצער אח"כ את חברו ולהתקוטט עמו על זה, ולבסוף נסבב הדבר שע"י זה נעשים שונאים גדולים, שכל אחד רוצה לבלוע את דמו של חברו ושמח לאידו.
וכל זה נעשה ע"י הקבלה שקיבל את הדבר לאמת גמור, ואילו היה הולך בדרך התורה לא היה בא לידי זה. כי כשבא אחד אצלו וסיפר לו כי איך פלוני דיבר עליו כך וכך, יש לו לחשוב בדעתו אולי הדבר שקר מעיקרו, או שהמספר הוסיף קצת שקר לסיפור, ועל ידי זה נשתנה הדבר בכולו, וממילא לא היה בא הדבר לידי קטטה ומריבה ולידי שנאת חינם.
כ"ה אדר ב'
המספר לשון הרע ממילא כבר חשוד
היצר הרע שרוצה שהאדם יקבל את הלשון הרע, בא אליו ומסיטו לאמר: איך אחשוד את המספר שיבוא ויספר לי דבר שלא היה והוא שקר מעיקרו, או יוסיף בה מעט מן השקר ויעבור על "מדבר שקר תרחק"!?
אף אתה השב לו: טוב לי לחשוד את המספר הזה שאמר לי דבר שקר על חברו, משאני יאמין לו על מה שסיפר! כי הלא אם היית רואה אדם הלובש שעטנז ומקיף את פאת ראשו וזקנו, ואחר כך היה בא אליך אותו הדבר ומספר לך על אחד מחבריך שדבר עליך איזה רעה, בודאי לא היית מקבל את הדבר לאמת, והיית משיב לו: לך ממני, אינני מאמינך על חברי הטוב! מאחר שהופקר אצלך שאר לאווין שבתורה, בודאי הותר לך גם איסור שקר!
והלא אף בעניינינו כן הדבר, שהאדם המספר, אפילו אם כדבריו כן הוא, הרי בעת הסיפור הוא עבר על לאו מהתורה "לא תלך רכיל בעמיך", שהוא איסור גדול עד מאד, והוא אפילו על אמת, כמבואר בכל הפוסקים. אם כן חשוד הוא גם לבדות שקר מעקרו מליבו, או על כל פנים לערב בתוך העניין מעט מן השקר, ועל ידי זה נשתנה הדבר מראשו לסופו.