הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ד טבת

לשון הרע: קבלת לשון הרע , הערות "תמימות"
יש פעמים שההלכה מקבלת הערות "תמימות" כעובדות. לדוגמא: כשהן נאמרות מפי מסיח לפי תומו שאינו מודע לתוצאות דבריו. ככלל, אנשים אינם משקרים שלא לצורך, כך שכאשר אדם אינו מודע לכך שהוא אומר דברים בעלי משמעות יש להניח שהוא דובר אמת.
ההלכה מעניקה לאמירות כאלו תוקף של עדות בשני מצבים :
א.כאשר בטוח שבסופו של דבר תתגלה האמת לכל. אנשים אינם ממציאים סיפורים כאשר ברור להם שדברי השקר שלהם יתגלו במלואם.
ב. כדי לקבוע שפלוני אינו בחיים.
לעומת זאת, אין תוקף להערות שליליות "תמימות", הרי הן לשון הרע ואסור להאמין להן.

כ"ה טבת

לשון הרע: קבלת לשון הרע , אימות חשדות
התורה אינה מקבלת ראיה נסיבתית כהוכחה לאשמתו של אדם. לפיכך, כאשר מישהו חושד שפלוני התנהג שלא כראוי, אסור לו להחליט שחשדותיו נכונים על יסוד תגובותיו של פלוני להאשמות נגדו או על יסוד כל התנהגות חריגה אחרת המצביעה על אשמתו .
בכל זאת אם – בנוסף לראיה הנסיבתית – החשדות הללו נתמכים על ידי מישהו אחר, הטוען שהיה עד לדברים וראה בעצמו את פלוני בעשותו את המעשה, ניתן להאמין שחשדותיו נכונים.
מכל מקום, השומע עדיין חייב במידת האפשר לדון את המואשם לכף זכות, עליו להשתדל להבין את מניעיו ואל ימהר לגנות אותו.
יתר על כן, אסור לספר את הדברים מבלי שנתקיימו התנאים המאפשרים סיפור גנאי כשמכוונים לתועלת.

כ"ו טבת

לשון הרע: קבלת לשון הרע , החוטא בקביעות
איסור קבלת לשון הרע אינו חל כשהמדובר ידוע כמי שעובר כקביעות ובשאט נפש על איסור ידוע. לפיכך, אם ראה פלוני במו עיניו את אותו אדם שב ועובר על אותו איסור מספר פעמים, מותר לו להאמין שהלה עבר על אותו איסור פעם נוספת, מתוך דברי החפץ חיים עולה שיהיה לו אפילו מותר להאמין שהלה עבר על חטא אחר. כאשר אדם ידוע ומוחזק כרשע גמור שאינו שומר כלל תורה ומצוות, מותר לקבל עליו שעבר כל עבירה שהיא.
אם אדם ידוע כחוטא בשוגג בקביעות העובר על איסור מסוים בגלל עצת היצר, מותר להאמין שעבר שוב על אותו איסור, אבל יש לדחות את הטענה שהפעם היה זה במזיד.