הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ו אב

רכילות , טוהר הכוונה
*תנאי חמישי: כוונת המספר חייבת להיות אך ורק לתועלת.
התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט ט"ז) ובכך מלמדת אותנו שהתענגות על הפצת רכילות עומדת בניגוד מוחלט לגישה הבוגרת ולהתנהגות המכובדת הנדרשות מאיתנו. וכך, מי שנהנה מהפצת רכילות עובר על מצווה זו אפילו כשדבריו מביאים לידי תוצאה מועילה.
סיפור דברי גנאי לשם תועלת, שאחרת היו נחשבים לרכילות, מותר רק אם כוונתו של המספר היא אך ורק לשם השגת אותה תועלת. הסיפוק מ"להיות בעניינים " או מסיכול תכניותיו של מישהו בלתי אהוד עלינו, אסור בהחלט.
מכל מקום, כוונה בלתי ראויה אינה פוטרת אותנו מהחובה לספר דברים לשם תועלת. התורה מצווה עלינו שלא לעמוד מנגד אלא לפתח את הגישה הנכונה לדברים ולהיחלץ לעזרת זולתנו מתוך דאגה אמיתית וכנה.

כ"ז אב

רכילות , תוצאה מועילה
למדנו אתמול שמותר לספר רכילות לתועלת אך ורק כשכוונת המספר טהורה לגמרי ואין לו כל מניעים אישיים בדבר. אכן, הכוונה לתועלת היא זו המבדילה בין אדם אחראי ודואג לזולתו לבין ההולך רכיל.
יחד עם זאת, אין די בטוהר הכוונה כדי להתיר סיפור דברי רכילות. אם אין סיכוי סביר להשגת המטרה הרצויה יעבור כאן המספר – למרות כוונותיו הטובות – על איסור רכילות.
מפעם לפעם אנו מוצאים את עצמנו נותנים עצות לידידים שנפלו קרבן להתעללות גופנית או רגשית, במסגרת המשפחה, החברה או העבודה. לפעמים אין הניזוק מודע לחומרת הבעיה, או שאין הוא יודע מיהו האחראי לזנק. מסתבר שהבהרת הדברים לניזוק ויעוץ כיצד לטפל בצד שפגע בו הם בגדר של מעשה חסד ומצווה אמיתית.
אולם, במקרים רבים מסוג זה אין לניזוק את האומץ הדרוש להגנה עצמית והוא יפעל אך מעט, אם בכלל, כדי לשפר את מצבו. כשמדובר באדם כזה, אסור להראות לו כיצד מישהו אחר מצער אותו, שהרי לא תהיה כאן אלא רכילות בעלמא ללא שום תועלת. למרבה הצער, אסור לעורר אדם להגברת המודעות למצבו אם ידוע שהלה לא ינקוט בצעדים לשיפור המצב אלא רק יצטער יותר בעקבות ההבהרות והעצות הנ"ל.

כ"ח אב

רכילות , באין תועלת
במצב שבו נגרם נזק לאדם, אסור לגלות לו את זהותו של המזיק, אלא אם כן יש סיכוי סביר שהדבר יהיה לתועלת. העובדה שמישהו היה עד להתנהגות בלתי נאותה אינה מצדיקה אוטומטית את סיפור הדברים לניזוק. אם אין סיכוי סביר לפיצויים ואין מקום לחשוש שהניזוק צפוי לנזקים נוספים ,הרי שלא יושג שום הישג חיובי על ידי גילוי זהות האחראי לנזק. גילוי זהותו של המזיק ייחשב כסיפור רכילות.