הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ז אדר

רכילות ,  המסיח לפי תומו
כשאדם אומר דבר בתום לב, מבלי לדעת את התוצאות הצפויות ובלי כל רצון לעורר מדנים, אנשים נוטים לקבל את הדברים כעובדות. גם ההלכה, במקרים מסוימים, מקבלת דברים כאלו כעובדות. (כמה דוגמאות: בעדות על מותו של פלוני כדי להתיר את אשתו מעגינותה. בעניין קביעת כשרותם של מוצרי מזון, או במצבים שבהם ממילא יתגלו הדברים בסופו של דבר). מכל מקום, אסור לקבל דברי רכילות כעובדות אפילו כשהדברים נאמרו בתום לב.

כ"ח אדר

רכילות , דברים הניכרים
כמו בענין לשון הרע, במקרה היחיד שבו מותר להאמין לדברי רכילות כאילו היו עובדות הוא כאשר הדברים מאשרים חשדות משכבר אשר נתמכו בראיות שלא הספיקו כשלעצמן. לדוגמא, אם התנהגותו של פלוני מעידה בברור על כך שהוא עשה משהו רע, ומישהו לדבריו בא וטען שהיה עד למעשה, מותר להאמין לדבריו של אותו אדם. אולם אין זה אומר שמותר לספר זאת לאחרים, אלא אם כן יש כוונה לתועלת המתירה על פי דין לגלות זאת.
בסיכום, מותר לספר רכילות ולשמוע אותה כשמכוונים לתועלת, אבל אסור להאמין לה אלא רק באשר היא נתמכת בראיות ניכרות.

כ"ט אדר

רכילות , תשובה על רכילות
מי שעבר וסיפר רכילות, או שמע דברי רכילות ממישהו אחר, או האמין לדברים הנחשבים כרכילות, חייב לעשות תשובה על פי האופן שבו עבר את העבירה.
מי שסיפר רכילות, הטוב ביותר שיפנה לכל מי שהיה נוכח בעת דיבורו ויסביר לו שהדברים לא היו מדויקים. אם לא יעשה כן, הריהו חייב לפנות אל המדובר ולבקש ממנו מחילה על שדיבר עליו דברי רכילות.
מי ששמע דברי רכילות אינו צריך לבקש מחילה מהמדובר, אפילו כשהאמין לדברים. מכל מקום, אם קיבל את הדברים והאמין להם, עליו להוציא את הדברים מליבו ולשכנע את עצמו שיתכן שהדברים היו בלתי מדויקים לחלוטין והוצאו מהקשרם.
בכל המצבים שהזכרנו, חייב אדם להתוודות לפני ה' על שעבר עבירה מן התורה, ולהביע חרטה על מעשיו, ולקבל על עצמו להבא שלא לחזור על אותה עבירה בעתיד.