הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ז טבת

לשון הרע: קבלת לשון הרע , עשיית תשובה
סדר התשובה הרגיל למי שעבר על עבירות שבין אדם למקום הוא: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד שלא לחזור על אותו החטא לעולם. מי ששמע וקבל לשון הרע שסופר על ידי מישהו אחר, צריך לעשות תשובה כסדר הזה .
אם מישהו האמין וקיבל את דברי הלשון הרע, כי אז עליו להקדים לשלבי התשובה הנ"ל השתדלות אמיתית לעקור מליבו את הדברים ולשכנע את עצמו שאין הם נכונים. הדברים תקפים גם כאשר ההלכה מתירה לשמוע גנות לתועלת, אבל אינה מתירה להאמין בה כעובדה.
באופן כללי, עבירות שבין אדם לחברו אין להן כפרה עד שיבקש החוטא מחילה מהאדם שחטא לו, אולם דברים אלו אינם אמורים במי שקיבל לשון הרע.
כל עוד השומע לא פעל על יסוד הדברים ששמע באופן שיזיק למדובר, אין צורך לפנות אליו ולבקש מחילתו. למעשה, אסור לספר לו שדיברו עליו לשון הרע, כי לא תצמח מכך שום תועלת פרט לפגיעה ברגשותיו ואולי גם עיסוק ברכילות, המעוררת שנאה.

כ"ח טבת

רכילות , הרכילות מהי?
הפסוק "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט, ט"ז)  אוסר את כל אופני לשון הרע, אך המושג "רכיל" מתייחס במיוחד לרכילות, סיפור דברים המרבים שנאה בקרב יהודים. בעוד לשון הרע שיש בו דברי גנאי יכול לגרום למדובר כי יתבזה בעיני אחרים, יכולה הרכילות להזיק ליחסים שבין המדובר לבין אחיו היהודים.
אסור לספר למישהו שפלוני עשה משהו כדי להזיק לו, דיבר עליו לשון הרע, אינו מחבב אותו או אינו מעריך אותו, היות ורבים הסיכויים שדברים כאלו יעוררו בלב השומע רגש שלילי כלפי פלוני.

כ"ט טבת

רכילות , כשיש הצדקה למעשה
אסור לספר רכילות אפילו כשברור שהייתה הצדקה מלאה למעשה הנדון. לפיכך אסור לספר לאדם שמישהו דיבר בגנותו לתועלת. יתרה מזו, אסור לספר לאדם שמישהו דיבר נגדו בעצת פוסק. אנשים נוטים לחוש טינה כלפי מי שמדבר נגדם אפילו כאשר ברור שהייתה למספר הצדקה לעשות זאת.

א' שבט

רכילות , ועדות – קבלה ובתי דין
חשוב מאוד לזכור את האיסור לספר כילות כאשר ועדת קבלה מתכנסת לדון במועמדים להתקבל כתלמידים, במועמדים למשרה או למינוי לתפקיד קהילתי או ארגוני. בין אם תהיה התוצאה הסופית בעד אותו מעומד ובין אם לאו, אסור לגלות את זהותו של כל מי שהתנגד למועמדותו. אסור לחבר הועדה לומר למעומד "אני הייתי בעדך, אבל חברי הכריעו נגדך".
הוא הדין כאשר בית דין פוסק נגד אחד הצדדים המתדיינים, אסור לאחד הדיינים לספר שכולם הסכימו פה אחד נגדו, או אלו דיינים צידדו עם איזה צד, או אפילו לומר "אני פסקתי לטובתך אבל החלטת הרוב הייתה נגדך,מפני שטבעי שאנשים יחושו טינה כלפי מי שפסקו נגדם.