הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ט אב

רכילות , זה לעומת זה
 *תנאי ששי: כשיש דרך אחרת, אסור לספר את הגנאי.
כמו באיסור לשון הרע, אסור לספר רכילות אפילו כשמכוונים לתועלת אם אפשר להשיג מטרה זו באמצעים אחרים.
כמובן, שהגישה הישירה היא הקלה לביצוע ביותר, כאשר מודיעים לקרבן המיועד על התכנית הנרקמת נגדו ומאפשרים לו להתגונן מפניה, אך התורה רואה זאת כמוצא אחרון בלבד. במידת האפשר חייבים להגן על הקרבן מבלי שהלה אפילו יחשוד שמשיהו מתכונן להרע לו. (אפשרות זו אינה מעשית כאשר חשוב שהקרבן המיועד ידע לעמוד על המשמר מפני נזק הצפוי לו מיריבו כעבור זמן.)
מובן שיש גבול למאמצים הנדרשים מאיתנו כדי להגן על זולתנו מפני נזק  כאשר הוא מסוגל להגן על עצמו בכוחו – הוא. אם נדרש מאיתנו – כדי למנוע את מעורבותו של הקרבן המיועד – להקדיש זמן בלתי סביר וכוחות בלתי נלאים, יהיה מותר להודיע לו על העניין כדי שהוא יוכל להתגונן מפניו.

ל' אב – א' דראש חודש אלול

רכילות , בלי נקמות
 *תנאי שביעי: להימנע מנזק מוגזם ,
התנאי האחרון הנחוץ להתרת סיפור דברים, שאחרת היו נחשבים לרכילות, כשמכוונים לתועלת הוא בתנאי שהדברים המסופרים לא יזיקו יותר מדי לאדם שעליו מדובר. כוונה לתועלת אינה מצדיקה גרימת נזק לאדם אחר.
לפיכך, אין לספר לאדם שפלוני עומד להרע לו אם אותו אדם עלול להגיב בגרימת נזק לפלוני. דבר זה חל לא רק על נקמה פיסית או כספית אלא אפילו גם על נקמה בצורה של דיבור לשון הרע באופן האסור על פי הדין.

א' אלול – ב' דראש חודש

רכילות , רכילות ולשון הרע
התנאים שעל פיהם דיבור ייחשב כדיבור מותר לתועלת ולא יוגדר כרכילות אסורה כמעט זהים לאלו המתירים סיפור דברים באופן שלא ייחשבו כלשון הרע (דהיינו דברים שיש בהם גנאי או נזק). למעשה התעמקות באופנים המתירים רכילות לתועלת מגלה שכמעט בכל אחד מהם כרוך גם דיבור לשון הרע.
כפי שהובא לעיל, בין הסיבות המאפשרות סיפור רכילות לתועלת נמנות מניעת נזק או הפסקתו, או השגת פיצוי על הנזק שנגרם על ידי האדם שעליו מדובר. אמירות כאלו על המדובר בהכרח מפלילות אותו ועל כן הן נחשבות כלשון הרע. לפיכך, כדי להתיר רכילות לתועלת, חייבים להתמלא גם כאן כל התנאים המתירים לשון הרע לתועלת.
לעומת זאת, לא כל האופנים המאפשרים לספר גנות לתועלת מתאימים לסיפור רכילות לתועלת. מותר לפרסם את מעשיו הרעים של פלוני אם לחץ חברתי יכול להניעו להיטיב את דרכיו, אבל אי אפשר לעשות זאת אם הקרבן עדין לא יודע את זהותו של המזיק. הרעה שבהצתת שנאה בין הקרבן למזיק עולה על האפשרות שלחץ חברתי יביא לתוצאות מועילות של ממש.