הלכות לשון הרע: הלכה יומית

א' ניסן

שכר השומר את פיו
כל השומר פיו ולשונו זוכה שיתלבש עליו רוח של קדושה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת חוקת (דף קפג ע"ב): "כל מאן דנטיר פומא ולשנא, זכי להתלבשא ברוחא דקדושא". [כל מי ששומר פיו ולשונו, זוכה להתלבש ברוח דקדושא].
כמו כן ניצל מדינא של גהינום, כמובא במדרש תהילים (נב, ב): "אמר הקב"ה אם רוצנכם להמלט מן הגהינום הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא".
גם מביא על ידי זה לידי השפעה בעולם הזה, כמובא במכילתא פרשת משפטים (פרשה כ') על הפסוק (שמות כב ל): "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אותו – ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו', והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאינו מפקח שכרו".

 ב' ניסן

לשון הרע לא מדבר אלי מהו איסור לשון הרע!!!
הגדרת לשון הרע היא דיבור בגנותו של אדם או דיבור העלול לגרום נזק לזולת. אם דיבר אדם בגנות חברו, הרי זה בגדר לשון הרע, אף אם ברור שלא ייגרם על ידי כך כל נזק לחברו. עצם העיסוק בחסרונותיו של הזולת הוא איסור בפני עצמו.
סיפור דבר העלול לגרום נזק למישהו – ויהי זה מבחינה כספית, גופנית או נפשית או כל נזק אחר – הוא לשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים אינם שליליים.

ג' ניסן

לשון הרע: דברי גנאי אובייקטיביים מי שעבר עבירה
אסור לספר על אדם שעבר על מצוה כלשהי – בין אם זו מצוה דאורייתא ובין אם היא מדרבנן, ואפילו סייג שתקנו חכמים או מנהג מקובל. מעשים כאלו הם שליליים בעיני התורה ועל כן הסיפור עליהם הוא סיפור בגנות האחראים להם.
לפיכך, אסור לספר על אירוע שבו עבר פלוני על ההלכה, אפילו כשהמדובר בהלכה שהרבה מהמוני ישראל אינם נזהרים בה.