סדר העולים לס"ת – הרב יעקב חזן שליט"א

איתא בגיטין נט. במשנה: אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום- כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. ובגמרא מהנא הני מילי? אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא,ט) "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי", אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי (פרש"י שיקראו בה כהנים ואח"כ כך לויים). רבי יצחק נפחא אמר מהכא (דברים כא,ה) "ונגשו הכהנים בני לוי" אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי. רב אשי אמר מהכא )דברי הימים א, כג-יג) "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו" קדש קדשים. ר' חייא בר אבא אמר מהכא (ויקרא כא,ח) "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה. תנא דבי רבי ישמעאל "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום, דאורייתא היא!? א"ל דאורייתא ומפני דרכי שלום (פרש"י התורה אמרה כן מפני דרכי שלום), כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתי' (משלי ג,יז) "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

אמר רב מתנא בשבתות וימים טובים אינו רשאי לחלוק כבוד לרבו (פרש"י לעניין לקרות בתורה בבית הכנסת, אין כהן חולק כבוד לרבו הלוי, ולוי לרבו הישראלי, שלא יבואו שאר המתפללים לריב וירצו גם לקרוא ברישא) משום דשכיחי רבים, אבל בשני וחמישי (דלא שכיחי רבים בבית הכנסת) מותר לחלוק כבוד לרבו. מקשים על רב מתנא שהרי רב הונא קרא (בתורה ראשון והוא לא כהן) בשבתות ויו"ט? שאני רב הונא שאפילו כהנים חשובים של א"י כמו רב אמי ורב אסי היו כפופים לו.

איתא במגילה כח. א"ר פרידא מימי לא ברכתי (בתורה) לפני כהן. והקשו עליו מרב יוחנן שאמר שכל תלמיד חכם שמברך לפניו (כהן), אפילו כהן גדול עם הארץ, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר "כל משנאי אהבו מות" (משלי ח) (פרש"י שגורמים לבני אדם לשנאותו שהרואה לתלמיד חכם שפל לפני עם הארץ (שהכהן קורא תורה לפני הרב), אומר אין נחת רוח בתורה). ומתרצים בשווים (כלומר רב פרידא לא קרא לפני כהן ת"ח).

התוס' (ד"ה דאפילו בגיטין נט:) מחדש שרב פרידא קרא אחרי הכהן ת"ח, אין בזה חידוש, אלא מדובר שכולם (כולל כהנים) היו כפופים לרב פרידא, ולמרות זאת הוא לא קרא לפני כהן ת"ח. תשובה נוספת רב פרידא לא קרא לפני כהן ת"ח אפילו בשני וחמישי.

הרא"ש מסביר שאם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחוכמה שיקרא ראשון בבית הכנסת בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים בבית הכנסת אין הרשות בידו, דלא ליתו לאינצויי. ורב הונא קרא ראשון כיוון שרבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל כייפי ליה.

הטור בסי' קלה מחדש ע"י דיוק מלשונו של הרא"ש שאם הרב גדול ומופלג מצד חוכמתו[1] שאז יכול לקרוא לפני הכהן (הבנת הטור בס' קלה).

רבינו הגדול אבוהב מפרש את הרא"ש שצריך שהרב יהיה מופלג בחוכמתו באותו מקום ובמקומות אחרים (אבל הטור הסיק שלדעת הרא"ש שמספיק שהרב יהיה גדול רק באותו מקום, והגמרא הביאה את רב כהנא להפליג בחוכמתו ולדעת הטור רב שמופלג בחוכמתו קורא ראשון אפילו אם יש רב דומה לו במקום אחר).

האגור בשם הרשב"א כתב שתלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ. הבית יוסף הביא את תשובה הרשב"א (ח"א סי' קיט) ובה כתוב שאם הכהן ת"ח אפילו יש ישראל אחר חכם ממנו, ראוי להקדים את הכהן.

רב עמרם ורב נטרונאי כתבו שתמיד הכהן קודם לנשיא וגם לתלמיד חכם. הבית יוסף אומר שדבריהם תמוהים שהרי רב כהנא קרא בכהני ? הבית יוסף מסביר שרב עמרם ורב נטרונאי דברו כאשר הכהנים מקפידים שאז הם קודמים, וברב כהנא הכהנים מחלו על כבודם כיוון שאפילו כהני ארץ ישראל היו כפופים לו, וכיוון שגדול ומופלג הוא אין אחרים מתקנאים בו בשביל שקרא ראשון וליכא למיחש לדרכי שלום. אבל אם בא הכהן למחול על כבודו לאיש שאין כל הכהנים כפופים לו, אינו רשאי בשבתות ויו"ט, ואפילו אם האיש ההוא רבו של כהן זה.

הרמב"ם (בפרוש המשנה בגיטין) כתב מפני דרכי שלום כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, זה כאשר שאין שם חכם גדול ממנו, כגון שיהיה שם כהן, לוי וישראל והיו כולם במדרגה אחת בחכמה ולא יהיו קצתם חכמים מקצתם. אבל אם היה ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ, ממזר ת"ח קודם בכל ענין (הוריות יג.). (הרמב"ם תמהה על המנהג שתמיד כהן קור ראשון) והדבר המפורסם בכל המקומות שיהיה כהן קורא בתורה ראשון בין שיהיה ת"ח או עם הארץ, בין שיהיה שם מי שיודע יותר ממנו, הנה זה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל ולא נזכר בתלמוד…ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד. אבל בהלכות תפילה (פ"יב ה"יח) כתב הרמב"ם ומנהג פשוט היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול בישראל (כלומר המנהג פשוט היום הוא זה ואע"פ שאינו מן הדין כמו שביאר בפרוש המשנה).

הבית יוסף מסביר שאע"פ שהרמב"ם תמה על המנהג ולא יישבו, על כל פנים צריך לתת טעם למנהג זה שהוא פשוט בכל מקום ואין ראוי לומר שבטעות נתפשט. ולכן רב יוחנן שאמר שכל ת"ח מברך לפניו כהן עם הארץ חייב מיתה, הכוונה בברכת המזון וכיוצא בזה, אבל קריאת התורה כיוון שהתקינו שכהן יקרא ראשון מפני דרכי שלום ואפילו בפני גדולים ממנו ליכא זילותא לחכם כלל. וכן רב פרידא שאמר שמימי לא ברכתי לפני כהן בברכת המזון היא, וכן בהוריות שממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ, היינו לכל שאר הדברים חוץ מקריאת התורה, שתקנה קבועה תקנו כי היכי דלא לאינצויי. ואם בא לחלוק כבוד לרב גדול ומופלג, דכולהו כהני כייפי ליה, לעלות ראשון הוא רשאי כדאשכחן דרב ורב הונא הוו קרו בכהני, אלא שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים, וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים, ולעולם גדול שבציבור עולה בסוף. וע"י כך לא הוצרכו הכהנים למחול על כבודם לגדולי הדור.

ובשו"ע כתב בסי' קלה בס' ד הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שאפילוּ כֹּהֵן עַם הָאֶרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גְּדוֹל יִשְׂרָאֵל (כמו רב רב עמרם ורב נטרונאי והרמב"ם בהלכות) .

כתב ילקוט יוסף שאם ירצה הכהן לצאת לחוץ, כדי שיקראו לגדול בתורה לעלות ראשון, רשאי לעשות כן.

[1] הבית יוסף מסביר את הטור לפי ממסכת מגילה כב. שרב קרא ראשון מצד חוכמתו ולא בגלל שהכוהנים כפופים לו.

 

מתוך הספר "מורשה קהילת יעקב"