הלכות שבת – דוד שמש
דוד שמש
דוד השמש המצוי, פועל בצורה זו: מים קרים נכנסים לדוד דרך צינור הנמצא בתחתיתו, ומשם יורדים בצינור אל הקולטים. ברגע שהמים מתחממים בקולט הם חוזרים ועולים אל חלקו העליון של הדוד (מים חמים עולים תמיד למעלה), וברגע שנפתח ברז המים החמים שבבית, יוצאים המים מהדוד דרך צינור הנמצא בחלקו העליון.
פולמוס הלכתי נרחב נסוב סביב איסור או היתר בשימוש במים חמים שהוחמו בקולטים מחום השמש, ואין כאן המקום להאריך.
להלכה: הספרדים הקילו להשתמש במים אלו לשטיפת כלים ולרחיצת פניו ידיו ורגליו [אך לא כל גופו], ולאשכנזים טוב להימנע משימוש במים חמים היוצאים מדוד שמש.
במקום שניתן למנוע מהמים הקרים להכנס אל דוד השמש על ידי סגירת ברז הצינור המוביל את המים לדוד וכדומה, לכל הדעות מותר להשתמש במים החמים היוצאים מדוד השמש.
אף למתירים להשתמש במים חמים הבאים מדוד השמש לרחיצת כלים או פניו ידיו ורגליו, אסור ליתן ביצה שאינה מבושלת וכדומה במים אלו, גזרה שמא יבוא לבשל אף במים שהוחמו באש.
אף המקילים להשתמש במים חמים הבאים מדוד השמש, אם הדליקו את הגוף החשמלי (בוילר) בערב שבת אפילו לשעה קלה, נידונים המים כמים שהוחמו בדוד חשמל ואסור להשתמש במים החמים.
מטעם חשש זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (פ"א הנ"א) שבימות החורף המעוננים, אין להשתמש במים הבאים מהדוד אפילו כשהוחם רק מחום השמש, שמא יטעה ויחליף בין מים שהוחמו בחשמל למים שנתחממו מן השמש, כיון שבימים אלו מצוי לחמם את המים על ידי החשמל.