הלכות שבת סימן שי"ח – הלכות מבשל

הלכות מבשל

הקדמה

א.    אחד המבשל ואחד הצולה והמטגן והאופה וכל המכשיר דבר שיהיה ראוי לאכילה על ידי האש או תולדותיה עובר על איסור בישול

ב.     גם בדברים שאינם מיני מאכל יש בהם משום מבשל, כגון הממיס מיני מתכות או שעווה וכדומה, וכן יבוש עצים וכביסה על ידי חום האש יש בהם משום מבשל

ולפי שדיני מבשל ופרטיהם צריכים דיוק נשתדל בימים הקרובים ובתוך כדי סדר הלימוד להביא בעזרת ה' כמה הגדרות אשר נצטרך להם למשך לימוד ההלכה, וכדאי ללומדם ולשננם היטב בכדי שנבין את ההלכות בהמשך.

באיסור בישול יש להבדיל ולחלק בין כלים שונים בהם נמצא המאכל ופעולות שונות הנעשות, וכן יש להבדיל בין סוגי תבשילים שונים (לח, יבש או גוש) כפי שנלמד בעזרת ה'

כלי ראשון – הינו הכלי בו התבשל התבשיל, אפילו לאחר שהורידוהו מהאש עדין נחשב ככלי ראשון.

כלי שני – הוא הכלי שאליו הועבר התבשיל מהכלי שבו הוא בושל.

עירוי (=שפיכה) מכלי ראשון – הוא שפיכת התבשיל מהכלי בו הוא בושל על גבי מאכל או משקה אחר.

עירוי מכלי שני – הוא שפיכת התבשיל מכלי שני על גבי מאכל או משקה הנמצאים בכלי אחר.

גם בין סוגי התבשילים ישנו הבדל הלכתי כפי שנלמד בעזרת ה' בהמשך.

א.    דבר לח (נוזל) שעדין לא התבשל כל צורכו.

ב.     דבר לח שנתבשל כל צורכו והתחיל להצטנן, אך עדין הוא חם מחמת חמימותו הראשונה.

ג.      דבר לח שנתבשל, ונצטנן לגמרי.

ד.     דבר יבש (מוצק) שהתחיל להתבשל ועדין לא התבשל כל צורכו.

ה.    יבש המבושל כל צורכו ועדין חם מחמת בישולו או שנצטנן לחלוטין.

בכל אחד מהמקרים הנ"ל נלמד בעזרת ה' בהמשך מה דינו לענין בישול ו\או שהייה על גבי אש דולקת או פלאטה של שבת וכדומה.

כהכנה להלכות בישול אנו ממשיכים בלימוד ההגדרות הנחוצות ללימוד ההלכה.

מאכל בן דרוסאי – בן דרוסאי היה שודד בזמן התלמוד שמחמת "מלאכתו" לא היה ממתין עד שהאוכל יהיה מוכן כיאות.

לדעת רש"י היה אוכל לאחר בישול המאכל שליש מבישולו הראוי לו, ולדעת הרמב"ם לאחר חצי מבישולו הראוי.

שו"ע בסימן רנ"ד פסק כדעת הרמב"ם.

חום שהיד סולדת בו – כשחז"ל רצו להגדיר לנו לאיזו רמת חום צריך להגיע תבשיל לח בכדי שיחשב כמבשל כתובת הגמרא במסכת שבת (מ:) "חום שהיד סולדת בו".

כאשר מגיע התבשיל לרמת חום כזו שאם יכניס האדם את אצבעו יבריח אותה בתגובת רפלקס מחמת החום, יעבור על איסור בישול. גם לגבי חזרת תבשיל לפלטה בשבת ובעוד מקומות נתקל במושג זה.

פוסקי זמנינו ניסו לתת להגדרה זו ביטוי לפי הטמפרטורות בהם מחשבים רמת חום בימינו והדעות נעות בין 40-52 מעלות צלזיוס. אמנם רוב הפוסקים נקטו ש45 מעלות צלזיוס נחשבים כחום שהיד סולדת לענין הלכות שבת ובשר בחלב.

המושג אש אליו נדבר בעזרת ה' בהלכות כולל בתוכו את האש שבכיריים של גז, ואף חום המגיע על ידי חשמל (ככיריים חשמליות לסוגיהם), פלאטה חשמלית או סירי קיטור וכן רדיאטור לחימום ביתי, ואין הבדל לענין הבישול בין אם האש מכוסה לאיננה מכוסה שבשניהם יש איסור בישול אלא אם כן נציין בהלכה אחרת.

גם תולדת האש אסורה, ולכן דבר שנתחמם מחמת האש אף על פי שכעת כבר איננו מחובר למקור האש, אך עדין חם מחמת חום האש יש איסור לבשל בחומו.

כללים

א.    איסור בישול בדבר לח בשבת הוא אפילו כשאינו מבשלו כל צרכו (בישול מושלם), אלא ברגע שהגיע לחום שהיד סולדת בו, עובר על איסור מבשל.

ב.     בדבר יבש מתחייב מהתורה על איסור בישול כשמניח את התבשיל על האש ברגע שהמאכל מתבשל "כמאכל בן דורסאי", (לדעת האשכנזים כשליש בישול, ולספרדים כחצי בישולו). ומכל מקום אף בישול פחות ממאכל בן דורסאי אסור בשבת.

בהמשך נלמד בעזרת ה' שאף במאכל שנתבשל כמאכל בן דורסאי, אם מוסיף ומבשל יש בו משום איסור בישול.

ג.    אין קשר בין מלאכת מבשל לאיסור הבערת אש בשבת, וכל אחת היא מלאכה בפני עצמה, ועל כן יש איסור בישול גם באש הבוערת מערב שבת, וכן אסור להוסיף מים צוננים כדי לחממן לתוך קומקום (כלי ראשון) שיש בתוכו מים רותחים.

ד.     אף על פי שאין הדרך לבשל בימות החול על גבי פלאטה של שבת, אם הניח בשבת על גבה תבשיל ובשלו חייב משום מבשל, ולא כאותם שחושבים שמהטעם הנ"ל אין איסור בישול בפלאטה של שבת.

ה.    מאכל שאיננו מבושל כל צורכו בין לח ובין יבש (ואפילו שהאוכל חם), שהניחו אותו בכלי ראשון כשהכלי עדין חם בחום שהיד סולדת בו, גם אם הכלי אינו עומד על גבי האש, עובר משום איסור בישול.

ו.     דבר לח (אפילו שמבושל כל צורכו) שהחל להצטנן, לדעת בני אשכנז כל זמן שלא נצטנן לגמרי מחום בישולו – אין בו משום איסור מבשל (ואף על פי כן אסור להניחו על גבי האש או הפלאטה מצד איסור חזרה בשבת כפי שנלמד בהרחבה בהמשך בענין חזרת תבשיל בשבת), ולבני ספרד ברגע שהמאכל נצטנן מתחת לחום שיד סולדת בו, אם יחזור ויחממו יעבור משום מבשל.

ז.    עבר ונתן בשבת קדירה עם תבשיל שלא נתבשל כל צורכו או בכל אופן אחר שיש בו איסור בישול על גבי האש או הפלאטה, חייב לסלקו בהקדם האפשרי בכדי שלא יבוא לידי חיוב איסור בישול בשבת.

ח.     אף אדם אחר הרואה את חברו שהניח תבשיל כנ"ל, צריך להסירו מעל גבי האש ולהציל את חברו מאיסור בישול בשבת.

ט.    אסור להניח מים וכדומה כדי להפשירם על גבי הפלאטה ואף לא על גבי כלי העומד על גבה והוא הדין שאסור להניח בסמוך לפלאטה או לאש אם יוכלו המים להגיע לידי חום שהיד סולדת בו.

י.     ואף אם עומד על המשמר על מנת להסירם עוד בטרם יגיעו לידי חום שהיד סולדת בהם, אסור להניחם במקום זה, שמא ישכח ויעבור על איסור מבשל בשבת.

יא.    המבשל בשבת פירות או ירקות הנאכלים כמות שהן חיים, חייב משום מבשל.

יב.      ואף אם הפירות או ירקות אינם משתבחים על ידי הבישול, אסור לבשלם בשבת.