
הלכות שבת -הלכות מבשל – כלי שני
כלי שני
כלי שני הוא הכלי שלתוכו העבירו את התבשיל או המים מהכלי שבו בושל על האש.
דעת האשכנזים: מכיון שישנם מאכלים המתבשלים בכלי שני ואיננו בקיאים לדעת מה הם, יש להחמיר ולאסור שלא לתת שום דבר שאיננו מבושל בכלי שני כל זמן שהוא חם בשיעור שהיד סולדת בו.
דעת הספרדים: כלי שני אינו מבשל אפילו כשחומו יד סולדת בו, ולכן אחר ששפך את המאכל או המים לכלי שני מותר לתת לתוכו אפילו דבר שלא נתבשל כלל בכדי לחממו, מלבד קלי הבישול
קלי הבישול
כלי ראשון מאחר ועמד על האש דפנותיו התחממו מחום האש, ואף כאשר הורידו את הקדירה מן האש דפנותיה ממשיכים לשמור את חום התבשיל זמן ממושך, ובכוחו לבשל מאכל חי שיונח בתוכו.
אמנם כלי שני הואיל ודפנותיו צוננות, התבשיל או המים שמעוברים לתוכו מצטננים בתוך זמן קצר, ואין בכוחם לבשל מאכל חי שניתן בהם.
יוצאים מהכלל "קלי הבישול" שדי להם בישול קל בכדי שיהיו ראויים לאכילה, ויש איסור בבישולם אף בכלי שני.
לדעת האשכנזים: מכיון שאיננו בקיאים מה נחשב ל"קלי הבישול", יש להחמיר ולא לתת בכלי שני שחם ביד סולדת כל דבר שאינו מבושל.
הוא הדין שאין לתת לחם, קקאו, קפה טחון, תבלינים טחונים, עלי תה בין בשקית ובין בכף המיועדת להם, דבש, נענע ופלח לימון – אפילו בכלי שני.
מים, שמן ושאר משקין מותר ליתנם בכלי שני גם כשאינם מבושלים ואין חוששים בהם ל"קלי הבישול".
סיכום "קלי הבישול"
לבני אשכנז: כיון שאין אנו בקיאים מה נכנס בהגדרת "קלי הבישול", אסור ליתן בכלי שני החם ביד סולדת דברים המתבשלים בקלות, וכן אסור ליתן לחם וכדומה, כיון שיש בישול אחר אפיה.
דעת החזון איש: שרק בפת וביצה חיה חוששים ל"קלי הבישול", אך בשאר המאכלים אין צורך לחוש בהם ל"קלי הבישול", ומותר ליתנם בכלי שני. (סי' נ"ב ס"ק י"ט)
דעת הספרדים: שרק בביצה חיה חוששים ל"קלי הבישול", ואין ליתנה בכלי שני החם ביד סולדת אך שאר המאכלים אפילו אינם מבושלים מותר ליתנם בכלי שני, מלבד עלי תה שלמדנו בעבר שאף הם נחשבים כ"קלי הבישול". והמחמיר שלא ליתן עלי נענע ופלח לימון בכוס תה (כלי שני) תבוא עליו הברכה.
כלי שני – נתינת מלח
מלח שולחן המצוי בשוק עובר תהליך זיקוק בשעת יצורו ונחשב כמבושל. ואף על פי כן בני אשכנז התירו ליתנו אך ורק בכלי שני, אך בכלי ראשון אסרו.
מלח גס (לבישול) או תחליפי מלח, וכן מלח סדום שאינם מזוקקים בני אשכנז נזהרו שלא ליתנם אפילו בכלי שני מחשש ל"קלי הבישול", ואילו בני ספרד התירו ליתנם אפילו בכלי ראשון לאחר שהורידוהו מהאש.
כלי שני – תבלינים
אסור ליתן תבלינים טחונים המצויים בימינו לתוך כלי ראשון אפילו לאחר שהסירו אותו מהאש. כמו כן אסור ליתנם בכלי שני ולשפוך (לערות) עליהם מכלי ראשון.
ובכלי שני: בני ספרד התירו מהטעם שכלי שני אינו מבשל, ובני אשכנז אוסרים מאחר והתבלין נידון כ"קלי הבישול" המתבשל אף בכלי שני כל זמן שהוא חם ביד סולדת.
כלי שני – לח
לדעת האשכנזים דבר לח המבושל כל צורכו והוא צונן [כגון חלב או תמצית תה שנתבשלה או שעירו מים רותחים על עלי התה מערב שבת], אף על פי שיש בו איסור בישול, מותר ליתנו בכלי שני, אך אין לערות עליו מכלי ראשון.
לדעת הספרדים אין דין קלי הבישול בלח, ולכן אף לח שלא נתבשל מערב שבת מותר ליתנו בכלי שני [וכגון שעשה תמצית תה בערב שבת על ידי מים קרים].
ערוי מכלי שני
א. עירוי (שפיכת נוזל חם) מכלי שני וכן מכלי שלישי לדעת הספרדים (וכן פסק החזון איש סי' נ"ב סוס"ק יט) לא שייך בהם דין בישול כלל, ומותר לשפוך מהם אפילו על גבי דבר שלא בושל מעולם.
ב. אמנם בני אשכנז החמירו שלא לערות מכלי שני על גבי דבר שלא בושל, ולא ליתן קלי הבישול אפילו בכלי שלישי כל זמן שחומו יד סולדת בו.
מאכל הבא כגוש
א. דעת האשכנזים שאע"פ שכלי שני ושלישי אינם מבשלים, היינו דווקא בדבר לח שדפנות הכלי מצננות את המאכל. אמנם דבר יבש הבא בגוש [כגון: תפוח אדמה, בשר, אורז דבוק וכדומה] יש להחמיר בו ככלי ראשון כל זמן שחם ביד סולדת, מכיון שאוצר בתוכו חום רב.
ב. אמנם הספרדים אינם מחלקים בין לח לדבר גוש, ולעולם מאכל הנמצא בכלי שני וכל שכן בכלי שלישי אינו מבשל.
גוש
לבני אשכנז אין לתת מרק קר על גבי גוש אורז הנמצא בצלחת. וכן אסור ליתן רוטב קר על גבי תפוח אדמה או בשר הנמצא כגוש בצלחת כל זמן שהם חמים בחום שהיד סולדת בו.
ב. הוא הדין שאין ליתן חמאה או תבלין על גבי תפוח אדמה רותח וכיוצא בזה. ויש שנזהרו אף שלא יגע המלפפון חמוץ בקוגל (פשטידה) כשהיא חמה יד סולדת מאחר ומתבשל כדי קליפה.
שטיפת ביצה חמה
א. לבני אשכנז אין ליתן ביצה רותחת לתוך כלי עם מים קרים בכדי לקררה.
ב. אמנם אף לשיטתם יהיה מותר לשטוף ביצה זו תחת זרם של מים קרים, ואין בכך משום איסור בישול של המים.