
הלכות בישול
תולדת האש
א. כשם שאסור לבשל בשבת באש עצמה כך חל איסור לבשל בתולדת האש (=דבר שהתחמם מכח האש). ומדין זה למדנו את האיסור להכניס דבר שאינו מבושל לתוך סיר החם בחום שהיד סולדת בו אף לאחר שהורידוהו מן האש, שהמבשל בו דינו כמבשל על גבי האש עצמה.
ב. המבשל בשבת על ידי חשמל, דינו כמבשל על גבי האש וחייב משום מבשל גם כאשר התנור או הפלאטה היו דולקים מערב שבת.
תולדת האש (מיקרו-גל)
א. אסור לבשל בשבת במיקרוגל אף על פי שאין התבשיל נחשב כמבושל מבחינה הלכתית (כפי שנראה בהלכה הבאה) גם אם הופעל על ידי שעון שבת.
ב. דבר יבש אפילו שנתבשל לגמרי מערב שבת במיקרוגל, אסור לחזור ולחממו בשבת על גבי הפלאטה, ולא אומרים בזה את הדין "אין בישול אחר בישול".
כלי ראשון
א. כלי ראשון "העומד על גבי האש", אפילו כשהאש מכוסה (בבלעך או על גבי פלאטה של שבת וכדומה), אסור ליתן "בתוכו" בין דבר לח ובין יבש בין מבושל ובין שאינו מבושל (כיון שהוא על גבי האש יש לחוש יותר ולחשוש לבישול אחר בישול).
ב. כמו כן, אסור ליתן בתוכו כלי אחר עם מאכל כדי לחמם את המאכל. (דוגמה: אסור להכניס בקבוק עם דיסה של תינוק לתוך מיחם של מים העומד על גבי הפלאטה או לקומקום חשמלי – כדי לחמם את המאכל, אלא ישפוך מן המים לכלי אחר ולתוכו יכניס את בקבוק התינוק).
כלי ראשון
א. אף אם העבירו את הכלי שבו בישולו (כלי ראשון) מעל האש, כל זמן שעדין חם בחום שהיד סולדת בו אסור להכניס לתוכו דבר חי שלא נתבשל כלל או שלא נתבשל כל צורכו.
ב. וכן אסור ליתן מים צוננים לתוך מיחם שיש בו מים חמים שהיד סולדת בו, אפילו כשהסירוהו מעל גבי האש, כדי לחמם את המים הצוננים. אמנם אם נותן כמות גדולה של מים צוננים בבת אחת שעל ידי זה המים החמים מצטננים ונעשים יחד למים פושרים (שאין היד סולדת בהם!) מותר.
עירוי מכלי ראשון
א. עירוי (שפיכה) מכלי ראשון מבשל כדי קליפה, ועל כן אסור לשפוך מים חמים מהמיחם (כלי ראשון) על גבי דבר מאכל יבש שאיננו מבושל. [כגון: שטיפת פרי במים חמים מהמיחם כשהיד סולדת בהם, אסורה בשבת. כמו כן אסור לתת מים חמים מהמיחם לתוך כוס שיש בתוכה מעט מי תמצית תה או סוכרזית נוזלית, שעל ידי העירוי מבשלם, אלא יתן תחילה את המים החמים ועליהם יוסיף את התמצית, ובהמשך נלמד בעזרת ה' כיצד להכין תה בשבת כהלכה].
ב. אמנם, מותר לערות מים רותחים מכלי ראשון, אפילו כשהם חמים בחום שהיד סולדת בהם, על גבי בקבוק של תינוק שיש בתוכו מאכל צונן ואפילו כשהמאכל לא מבושל כלל, מאחר ואין המים באים במגע עם האוכל ואינם מבשלים בו בכדי קליפה.
עירוי מכלי ראשון
א. דעת הספרדים (ילק"י) שמעיקר הדין מותר לערות מים חמים מכלי ראשון שחומם בדרגת יד סולדת לתוך כוס או צלחת שהודחו בצונן ונשאר בהם טיפות מים מן הרחיצה ואין צריך לנגבם, וכל שכן שאין לחוש לטיפות משיורי המאכל שאכל או שתה קודם, אך צריך לנער את הכוס או הצלחת כדי להוריד שיורי המים עד כמה שאפשר, והמחמיר לנגבם קודם שמערה מכלי ראשון תבוא עליו ברכה.
ולדעת האשכנזים צריך לנגב מעיקר הדין ואין לשפוך מכלי ראשון על צלחת או לכוס שאינם מנוגבים ויבשים לגמרי.
ב. אותה המחלוקת נמצאת גם לגביי מילוי בקבוק טרמוס או בקבוק גומי המיועד לחימום, שלבני אשכנז צריך להיות יבש לגמרי לפני שנותן בו מים מן המיחם, ולבני ספרד מספיק שינערנו היטב ויכול למלאותו במים מכלי ראשון.
מצקת
א. המצקת שבה מוציאים את האוכל מתוך "כלי ראשון" לבני אשכנז צריך להקפיד שלא תהיה רטובה כשמכניסה להוציא את המאכל. אמנם לאחר שכבר הוציא איתה מן המאכל, צריך רק להקפיד ששיורי המאכל לא יתקררו לגמרי, ולבני ספרד אין צורך לחשוש כלל.
ב. דין המצקת כדין כלי שני. אמנם אם שהתה המצקת בתוך הכלי ראשון זמן מה (שלא הכניס והוציאה עם המאכל תכף ומיד), יש לה דין של כלי ראשון, ויש להזהר שלא ליתן בתוכה דבר שיש בו משום בישול, וכן להזהר בעירוי מתוכה על גבי מאכל שיש בו איסור בישול כפי שלמדנו בדיני כלי ראשון.