
הלכות שבת – הלכות מוקצה – מדיני מוקצה ועוד – מיגו דאיתקצאי
מדיני מוקצה
אולר שיש בו חלקים שונים, וביניהם מספרים או פצירה לציפורנים וכדומה, מותר לטלטלו בשביל להשתמש בסכין שבו, ובתנאי שלא יפתח את החלקים האסורים בשימוש.
צרור מפתחות שמחובר בהם דבר מוקצה, כמפתח של רכב או של המעלית וכדומה, מותר לטלטל את הצרור בשביל להשתמש במפתחות שאינם מוקצה, וטוב יעשה אם יסיר מערב שבת את המפתחות האסורים בטלטול מן הצרור.
מותר להשתמש בשבת במזרון או סדין חשמליים המחוברים לחשמל מערב שבת, או שכוונו לפני השבת עם שעון שבת שיחממו בשבת, והם אינם נחשבים כבסיס לדבר האסור. ומותר אף לטלטלם, אך יש להזהר שלא יצא התקע מהשקע על ידי טלטולם.
טוב לעשות מערב שבת איזה היכר [כגון פתק שכתוב עליו "שבת" או כיסוי כלשהו] במקום הכפתורים המיועדים להגביר ולהנמיך את החום, בכדי שלא יבוא בטעות לשנות את מצב החימום בשבת.
מיגו דאיתקצאי
הגדרה: כל דבר שהוא אסור בטלטול בבין השמשות של ערב שבת [בין השמשות = משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים] , בין מצד האיסור בגופו (כגון שלא היה ראוי לאכילה, ונעשה ראוי בשבת), ובין מצד מוקצה שהיה מונח על גבי דבר היתר בבין השמשות, הרי הוא מוקצה לכל השבת, אף על פי שסיבת האיסור הוסרה ממנו במשך השבת.
וטעם לדין זה, משום שחז"ל קבעו "מיגו דאתקצאי לבין השמשות, אתקצאי לכולא יומא" דהיינו: כיון שהיה מוקצה ואסור בטלטול בבין השמשות, נשאר באיסורו לכל השבת כולה.
דין מיגו דאתקצאי יהיה רק בחפץ שהאדם דחה את השימוש בו בידיים בבין השמשות. לדוגמא: שמן שנותר בנר שהדליקו מערב שבת, אסור לטלטלו אף לאחר שכבתה הלהבה בשבת, משום שבשעה שהדליק את נר השבת דחה בידיו את כל השמן שבנר שלא להשתמש בו בשבת.
דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של האדם ולא כתוצאה ממעשיו – כגון: אדם שהניח דבר מוקצה על חפץ היתר של חברו בלי ידיעתו ורשותו – לא הוקצה דבר ההיתר לכל השבת, ומותר לטלטלו בשבת במידה ודבר המוקצה נסתלק ממנו.
בגדים שתלה אותם לייבוש בערב שבת:
לדעת האשכנזים: אם היו רטובים טופח על מנת להטפיח [דהיינו: שכשנוגע בהם נרטבות ידיו מחמת רטיבות הבגד] אסור להורידם בשבת מהחבל אף לאחר שנתיבשו, מאחר ובכניסת השבת לא היו ראויים ללבישה. ומכיון שהוקצו מערב שבת כל בין השמשות, נאסרו לכל השבת, ובבגדי תינוקות כשאין לו בגד אחר, הקלו להשתמש בבגדים אלו בשבת. (שש"כ פט"ו הי"ט)
לדעת הספרדים: במקום שאפשר לתלות שהבגדים יתייבשו במהלך השבת ויהיו ראויים ללבישה בשבת, מותר להורידם מהחבל בשבת לצורך לבישתם בשבת, אף אם בשעת בין השמשות הבגדים היו רטובים קצת, והיה בהם טופח על מנת להטפיח, ולא אמרינן מגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. ואין הבדל בזה בין ימות החורף לקיץ, כיון שהאדם לא מקצה אותם מדעתו. (ילק"י סי' ש"ב ס"ק צז).
גמרו בידי אדם
הגדרה: כל דבר שאינו ראוי לשימוש בכניסת השבת, אבל ברור לנו שבמשך השבת יהיה ראוי לשימוש, ובעליו אינו רוצה את המצב הנוכחי אלא אדרבה הבעלים מחכים שיהיה ראוי לשימוש, זהו הנקרא "גמרו בידי אדם" ומותר לטלטלו.
אמנם, אם בבין השמשות לא היה ראוי לשימוש, ורצון הבעלים שלא להשתמש בו בשבת, במקרה זה אף שברור לנו שיהיה ראוי לשימוש בשבת, הרי זה מוקצה ואין לטלטלו במשך השבת.
דוגמאות: קדירה ובה תבשיל לא מבושל שהניחוהו על גבי האש סמוך לכניסת השבת (בתנאי ההיתר שאין בעיה של איסור שהייה: כגון שהתבשיל חי, או שכבר בושל לפחות חצי מבישולו, או במקום גרוף וקטום כפי שלמדנו בעבר), אף על פי שהתבשיל בבין השמשות לא ראוי למאכל, מותר לאוכלו לאחר שיגמר בישולו בשבת.
הוא הדין בדוד מים העומד על גבי האש, והמים שבו לא רתחו לפני כניסת שבת – שלמדנו בהלכות בישול שאסור להוציא ממנו מים כל זמן שלא רתחו, כיון שעל ידי שמוריד מכמות המים ממהר את בישול המים הנותרים – מכל מקום מותר להוציא מברז הדוד מים בשבת לאחר שרתחו.
מוקצה לחצי שבת
דבר שבבין השמשות היה מותר בשימוש ובטלטול, ובאמצע השבת בא עליו שם מוקצה, אם הסתלק שם המוקצה ממנו בשבת, יהיה מותר לטלטלו לאחר שהסתלק סיבת המוקצה ממנו – משום שאין מוקצה לחצי שבת.
לדוגמא: כביסה שהייתה יבשה מערב שבת בבין השמשות, ובמשך השבת נרטבה, וחזרה והתיישבה, מותר ללבוש את הבגדים לאחר שהתיבשו, לכל הדעות.
דוגמאות נוספות:
הונח בשוגג או על ידי קטן וכדומה חפץ מוקצה על גבי מיטה או שולחן, אין השולחן נעשה בסיס לדבר האסור (שהרי הונח שלא ברצון ודעת הבעלים), ומותר לנער את המוקצה ממנו אם צריך למקומו, ולאחר שהוסר המוקצה חוזר דבר ההיתר להיתרו הראשון.
חפץ שהחליט עליו בשבת שיהיה עומד למכירה, מרגע זה נעשה החפץ מוקצה מחמת חסרון כיס מכיון שבעליו מקפיד שלא להשתמש בו שמא יפגם ואין כל היתר לטלטלו בשבת. אם בהמשך השבת חזר בו מדעתו ושוב אינו רוצה למכור אותו, וכעת רוצה להשתמש בו לצורכו, מותר להשתמש בחפץ בשבת.
חסרון ידיעה
מוקצה בטעות אינו מוקצה. ולכן, חפץ שהסיח דעתו ממנו בבין השמשות מתוך מחשבה שהוא מוקצה, ובתוך השבת התבררה לו טעותו, מותר לטלטלו או לאכלו.
לכן, מי שחשב שפירות אסורים מחמת שהם טבל (לא הופשרו תרומות ומעשרות) או ערלה וכדומה, ובשבת נודע לו שהם מותרים באכילה, אין בפירות אלו דין מוקצה ומותרים באכילה.
מי שהתעורר אצלו בערב שבת ספק לגבי כשרותו של תבשיל (כבשר בחלב וכדומה) באופן שצריך לשאול שאלת רב, ובשבת הורה לו הרב להיתר, התבשיל מותר בטלטול ובאכילה.
חשב שחפץ מסוים הוא מוקצה, ובשבת נודע לו שטעה, מותר בטלטול.
מחמת מצוה
כל דבר שבימות החול אסור ליהנות ממנו מחמת המצווה שמקימים בו, אסור לטלטלו בשבת, וזהו הנקרא "מוקצה מחמת מצוה". לדוגמא- סכך או נוי הסוכה, כיון שהאדם ייעד אותו לצורך הסוכה, אם נפל מהסוכה ביו"ט של סוכות או בחול המועד סוכות אסור לטלטלו.
ארבעת המינים של סוכות (לולב, הדס, ערבה ואתרוג) המיועדים למצווה, אסור להנאות מהם כל ימי חג הסוכות בדברים שלהם הם מיועדים (כגון: הרחת עלי ההדס), ועל כן בשבת שחל להיות בימי חג הסוכות אסור לטלטלם. [ולגבי האתרוג כיון שמעיקר הדין מותר להריח אותו (אע"פ שראוי שלא להריח אותו כל ימי החג) מותר לטלטלו בשבת].
שופר של ראש השנה, מותר להשתמש בו רק לצורך התקיעה בו. ואף על פי כן מכיון שיש עליו שם "כלי שמלאכתו לאיסור" (שהרי מיועד להשמעת קול האסור בשבת) יהיה מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו.