מלאכת בורר

הגדרה

שני מינים המעורבים יחד זה בזה, בין שהם מיני אוכל בין שאינם מיני אוכל (ככלים ובגדים וכדומה), ובין שהמין האחד הוא אוכל והאחר הוא פסולת, אסור לברור ולהפריד ביניהם בדרך ברירה.

בכדי שלא יעבור על איסור בורר צריך שיתקיימו ג' התנאים הבאים: א. שיברור את האוכל מתוך הפסולת, ולא את הפסולת מתוך האוכל. ב. שהברירה תעשה ביד, ולא בכלי של ברִירה כנפה וכדומה. ג. שיברור את האוכל על דעת לאוכלו לאלתר [מיד] ולא לאחר זמן.

וסימנך אי"ל משולש = אוכל יד לאלתר.

 איסור בורר שייך אך ורק כאשר ב' המינים מעורבים זה בזה או מונחים סמוכים אחד ליד השני בלי סדר, אך כאשר כל מין מונח וניכר בפני עצמו אפילו כששניהם נמצאים באותו המגש או הצלחת (כגון רבעי עוף ושניצלים המונחים יחד במגש) מותר להסיר איזה מהם שירצה ואין כאן איסור בורר.

כמו כן, דבר גדול הניכר בפני עצמו בתוך התערובות, כגון בשר או ירק הנמצאים בתוך מרק צלול וכדומה, מותר להוציא את הבשר או הירקות מהמרק אף על פי שאינו רוצה לאכלם ואין כאן משום איסור בורר, כיון שהם ניכרים ובולטים במרק ואינם נחשבים כמעורבים בתוכו.

אין איסור ברירה אלא אם מתכוון לברור, כגון שמוציא פרי רקוב מתוך ארגז פירות כדי להשליכו לפח שבמקרה זה נחשב כבורר. אך אם לקח מהארגז פרי לאכלו והתברר לו שאותו הפרי רקוב, מותר להניחו בצד ואין כאן איסור בורר.

כמו כן, איסור בורר הוא רק כאשר האדם עושה את מעשה הברירה שמוציא פסולת מאוכל, אך כאשר הברירה נעשית מאליה – כגון כוס תה שמעורבים בו עלי התה והם שוקעים מאליהם לתחתית הכוס והתה נהיה צלול – אין בכך איסור בורר.

מותר לברור עבור אחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם ובלבד שיברור על פי כללי הברירה המותרים.

כמו כן, מותר לברור עבור בעלי חיים שברשותו שחייב במזונותיהם, ובמקרה זה שבורר עבור בעלי חיים מותר לברור את הפסולת מתוך האוכל כדי להאכיל את הפסולת לבעלי החיים שהרי בשבילם הפסולת נחשבת כאוכל ונחשב הדבר כבורר אוכל מפסולת.

אוכל מתוך פסולת

יש לברור את האוכל מתוך הפסולת אפילו כשיש יותר טורח בברירת האוכל. לדוגמא: צלוחית עם בוטנים ויש בתוכה כמה קליפות, בימות החול הדרך להוציא את הקליפות מהבוטנים ולהגיש בפני האורחים, אמנם בשבת יוציא את הבוטנים מהצלוחית ולא יוציא את הקליפות אע"פ שהקליפות מועטות.

גם בהוצאת קליפה אחת מתוך התערובת עוברים על איסור בורר, אף על פי שעדין נשארו עוד קליפות בתערובת.

נחלקו האחרונים האם בדרך אכילתו מותר להוציא פסולת מתוך האוכל או גם אז צריך להפריד האוכל מהפסולת.

ופוסקי זמננו נקטו להלכה: הספרדים מתירים להוציא את הפסולת מהאוכל תוך כדי האכילה, ולכן בשעה שאוכל דג או עוף מותר להוציא את העצמות מהבשר כדרכו בימות החול.

אמנם האשכנזים מחמירים אף בדרך אכילתו ולשיטתם הטוב ביותר להכניס לפה את חתיכת הדג או העוף עם העצם ומתוך פיו להוציא את העצם. או שיאחז בידו את העצם ולא יזיזנה ממקומה, וימשוך את הבשר מהעצם. וכשלא נוח לעשות כן יוציא את העצם מהבשר, ימצוץ את הלחות שעליה וישליכנה מידו.

אך לכל הדעות יש להזהר שלא להוציא מהצלחת את העצמות שנפרדו מהדג או העוף ומונחים בנפרד בצלחת, שאז אין להסירם כדין פסולת מתוך אוכל.

זבוב שנפל לתוך משקה ורוצה לסלקו כדי לשתות את המשקה, לדעת הספרדים יכול לסלק את הזבוב כדרכו, אמנם האשכנזים הקפידו להוציאו בכף עם מעט משקה, ובספר "שולחן ערוך הרב" (מנהג חב"ד) כתב שיש לשפוך בהטיית הכוס את הזבוב עם מעט מהמשקה ישירות מהכוס ולא להוציאו עם כף.

הוא הדין לגביי אכילת אבטיח עם גרעינים, לספרדים יכול להסירם כדרכו בחול, לאשכנזים לכתחילה יכניס חתיכה לפיו ויוציא מפיו את הגרעינים, ובדיעבד הנוהג להסיר את הגרעינים בידו סמוך לאכילה יש לו על מי לסמוך.

גביע לבן או גבינה לבנה שיש בחלקו העליון מעט נוזל, אם הלבן או הגבינה דלילים והמים מעורבים בהם, צריך להזהר שלא לשפוך את המים לבד אלא ישפוך את המים עם מעט מהאוכל.

אך אם המאכל קשה והמים צפים על גביו, הספרדים מקילים לשפוך את הנוזל לבדו כדי לאכול המאכל מיד, שהרי המים נחשבים כמופרדים ועומדים בפני עצמם, אמנם האשכנזים מחמירים אף בזה שלא לשפוך את המים לבדם אלא אך ורק עם מעט מהאוכל.

קופסאות שימורים שהמאכל שבתוכם גדול וניכר (כמלפפונים חמוצים ודומיהם) מותר לשפוך את המים מהקופסה ולהשאיר את המאכל במקומו, כי בדברים הניכרים כגון אלו אין כאן תערובת.

אמנם קופסאות שימורים שבהם המאכל קטן (כגרעיני תירס, זיתים ודומיהם), יש להוציא את המאכל מהנוזל, ויזהר שלא לעשות זאת עם מצקת מחוררת המיועדת לברירה.

קופסת שימורים שיש בתוכה סרדנים או טונה מרוסקים, והשמן מעורב בהם, צריך להזהר שלא לשפוך מהשמן המעורב עם הדגים לבדו, אלא ישפוך עם מעט מהדגים.

אמנם בדגים שלמים שהשמן צף מעליהם, דעת הספרדים להקל ולשפוך את השמן מהדגים, שמאחר והוא צף מעליהם ואינו מעורב בתוכם אינם נחשבים כתערובת, אך האשכנזים מחמירים אף בזה שלא להוציא את השמן מהדגים אלא יקח את הדגים וישאיר את השמן במקומו.

חתיכות קרח גדולות, אין איסור בורר בהוצאתם מהמשקה כיון שאינם מעורבים בו, אמנם חתיכות קטנות או קרח מרוסק שבמשקה אין להוציאם אלא אם בדעתו לאוכלם מיד.

מותר לשפוך משקין שמעורבים בהם קוביות קרח מתוך קנקן המותקנת בפתח זרבוביתו מסננת.

מלחיה שיש בה גושי מלח, מותר להשתמש בה ולהוציא את המלח דרך המכסה המנוקב, אע"פ שגושי המלח נשארים במלחיה.

 מלחיה שנתנו בה אורז מערב שבת (בשבת דין אורז שאינו מבושל כמוקצה) כדי שיספוג את לחות המלח, מותר להשתמש בה בשבת, והמחמיר שלא להשתמש בה בשבת תבוא עליו ברכת טוב.

ברירה בשני מיני אוכלים

הביאו לפניו שני מיני אוכלים המעורבים זה בזה, כגון אורז ואפונה מעורבבים יחד, או גרעינים שחורים ולבנים מעורבים באותה הצלחת, מה שרוצה לאכול כעת נחשב כ"אוכל" והמין השני נחשב כ"פסולת", ולכן צריך לברור את המין שרוצה לאכול כעת כדי שיחשב ל"אוכל מתוך פסולת".

סלט ירקות המעורב בו בצל, אסור למי שאינו אוהב את הבצל להוציאו מהסלט – ואפילו סמוך לסעודה, שהרי אצלו הבצל נחשב כפסולת – אלא יקח את ירקות הסלט וישאיר את הבצל במקומו. אמנם יכול להסיר את הבצל מהסלט על מנת שחברו יאכל אותו לאלתר.

אף על פי שהבורר אוכל מאוכל צריך לברור את הסוג שרוצה לאכול כעת, מכל מקום אם הכל מין אחד – כגון דגים מאותו המין, שבישלו חתיכות גדולות וקטנות באותה הקדירה ובאותו הטיבול, מותר להוציא אפילו את החתיכות שאינו רוצה לאוכלם כעת, ואפילו שלוקח את הקטנות מהגדולות או להיפך ומניחם בצד מותר, מכיון שלא שייך בורר במין אחד.

אמנם, אם ישנם ב' סוגי דגים בתבשיל, אפילו בושלו בקדירה אחת ובטיבול אחד, יש איסור בורר בהפרדת מין אחד מחברו, וצריך לברור המין שרוצה לאכול כעת.

קדירה שיש בה חתיכות עוף המשונים בשמם (כגון: ירך, שוק, חזה וכדומה), אע"פ שבושלו באותה הקדירה ובאותו הטיבול דינם כמינים שונים, וצריך לברור החתיכות שרוצה לאכול כעת.

כמו כן, קדירת דגים או בשר שיש בתוכה חתיכות שהתקלקלו או נשרפו, אע"פ שכולם מין אחד ותבשיל אחד שייך בהם ברירה, וצריך לברור את החתיכות שרוצה לאכלם כעת.

דברים החלוקים בטעמם אע"פ ששמם שווה – כגון: שזיפים מתוקים וחמוצים וכדומה – שייך בהם דין בורר וצריך לברור את המין שרוצה לאכול כעת.

אף במין אחד וטיב אחד שייך איסור בורר אם מפריד בין החתיכות מתוך מטרה שונה לכל קבוצה, וכגון: אם יש לפניו תפוחים או ביצים בגדלים שונים, אסור למיין אותם לפי גודלם אם יש לו הקפדה בהפרדה זו. (למשל: אין למיין את הגדולים לשומרם למסחר ולאכול את הקטנים כעת, אלא יקח את הקטנים וישאיר את הגדולים במקומם).

גם בשני מיני אוכלים שייך איסור בורר אם יש חילוק בין חלקי התערובת בסוג המאכלים או בטיבם או בטיבולם, וכן אם יש חילוק בטעמם או מייעד אותם לדברים שונים. בכל אלו צריך לקחת את המין שרוצה לאכלו מיד (הנחשב "אוכל") ולהשאיר את המין השני במקומו (שנחשב כ"פסולת").

אמנם, אם כל חתיכות התערובת הן ממין אחד וטיבול אחד וכל החילוק בתערובת הוא אך ורק בגודל החתיכות (גדולות וקטנות) יכול להוציא איזה חתיכות שירצה אפילו גדולות מקטנות או להיפך ולהניחם בצד ואין בזה איסור בורר.

ברירה במשקין

מאכל מוצק הניכר בפני עצמו המונח בתוך משקה, מותר להוציאו מהתבשיל ואין בזה איסור בורר, מאחר ואינם מעורבים אלא כל אחד ניכר ונידון בפני עצמו.

לפי הנ"ל מותר להוציא ביצים קשות מהמים שנתבשלו בהם וכן להוציא ירק או בשר מתוך מרק צלול שנתבשלו בו, אף על פי שאינו חפץ במה שמוציא כעת ומניחו בצד לאכלו לאחר זמן אין בזה משום בורר.

שקית תה וכן כפית תה (כפית כפולה מנוקבת ששמים בה עלי תה) שהונחה בכוס מים חמים (בדרך ההכנה המותרת בשבת), לדעת הספרדים יכול להוציאה כדרכו בחול ואינו חושש משום בורר. אמנם האשכנזים מחמירים להוציא את השקית עם כף ולא ביד כדרכו מחשש לבורר באותם טיפות שנופלות מהשקיק לתוך הכוס בחזרה.

מותר לשפוך מים רותחים על גבי עלי תה הנמצאים במסננת (במידה והעלים עברו תהליך בישול מלפני שבת!) אף על פי שהמים נפרדים מעלי התה מיד עם שפיכתם, ואין בזה איסור בורר.

מותר להשתמש בברז מים אף על פי שמותקנת בפיו מסננת (ואם נפלה המסננת מותר להחזירה באופן ארעי בשבת בלי להדקה היטב במקומה) וכן מותר להשתמש בברז מים העוברים דרך פילטרים, מכיון שהמים שבברזים נקיים וראויים לשתיה כמות שהן, והסינון בא רק לתוספת ניקיות.

אמנם, מקום שמקפידים שלא לשתות מים מהברז ללא סינון כגון במקום שמצויים תולעים או חול ממשי במים, אין להשתמש במסננים אלו בשבת, אלא אם שותה ישירות מהברז ללא כוס שאז מותר לשתות מברז זה.

משקה שרוב בני אדם רגילים לשתותו בלי לסננו, אם גם הוא רגיל לשתותו בלי סינון, מותר לסננו אפילו במסננת בשבת. ולכן אם יש בחלב גושים קטנים של שומן (לא קרום שצף מעל החלב שאז לאשכנזים צריך להוציאו עם מעט מהחלב ולספרדים יסיר כדרכו), מותר לסננו הואיל ורוב בני האדם שותים אותו בלי סינון, ובלבד שגם הוא לא מקפיד על גושים אלה.

כמו כן, מותר לסנן במסננת מיצי פירות (שנסחטו קודם השבת!) כדי להסיר מהם את חתיכות הפרי, מכיון שרוב בני האדם וגם הוא עצמו רגילים לשתות את הפרי המעורב במשקה.

אסור לסנן במסננת אוכל על מנת להפריד המשקין הספוגים בו, כגון אטריות מהמים שמונחות בהם וכדומה.

כמו כן, אסור לשפוך מים המעורבים עם האטריות על ידי נתינת מכסה או צלחת בפי הקדירה והטייתה ולהשאיר את האטריות בקדירה, ואף אסור להשתמש לצורך הוצאת האטריות מהסיר במצקת מנוקבת המיועדת להוצאת המשקין דרך נקביה. אמנם, אם כל כונתו לקחת את האטריות מהסיר ישר לצלחת ואינו מחכה שהמים יצאו מהאטריות מותר להשתמש אף במצקת זו ואין לו לחוש על קצת המים שיוצאים.

מותר להשתמש בשבת בכיור שיש מסננת בפתח היציאה לביוב ולשטוף בו אף כלים מלוכלכים עם שאריות אוכל, ואין בסינון המסננת משום בורר מאחר ואינו מתכוון לברור, שהרי הכל הולך לאיבוד.

הוא הדין למשולש הניתן  בצידי הכיור שנותנים בו פסולת, אין בו משום איסור בורר.

אף מי שבורר אוכל מתוך פסולת כדין, צריך לברור סמוך לסעודתו או סמוך לשימוש בדבר אותו הוא ברר, כי אף ברירת אוכל מתוך פסולת לשימוש לאחר זמן – אסור.

כמו כן, צריך להיזהר שבשעה שבורר לצורך הסעודה, יברור רק מה שצריך לאותה הסעודה ולא יברור על מנת שיהיה לו מוכן גם בשביל סעודה אחרת שיאכל מאוחר יותר.

מותר לברור סמוך לסעודה כל כמות שירצה הנצרכת לאותה הסעודה, ואף אם הסעודה תימשך כמה שעות מותר לברור קודם לסעודה בסמוך לה כל מה שיצטרך לאותה הסעודה.

שיעור לאלתר: הוא כחצי שעה לפני הסעודה שזה הזמן פחות או יותר שהדרך להכין הסעודה לפני תחילתה. אמנם, בסעודות גדולות עם מסובים מרובים ניתן להקדים ולברור אף יותר מחצי שעה ובלבד שיהיה ניכר שהוא לצורך הסעודה והוא מגביל לסעודה שתכף עם סיום ההכנות ישבו לאכול.

שיעור לאלתר: הוא כחצי שעה לפני הסעודה שזה הזמן פחות או יותר שהדרך להכין הסעודה לפני תחילתה. אמנם, בסעודות גדולות עם מסובים מרובים ניתן להקדים ולברור אף יותר מחצי שעה ובלבד שיהיה ניכר שהוא לצורך הסעודה והוא מגביל לסעודה שתכף עם סיום ההכנות ישבו לאכול.

קליפת הקליפה מהפירות דינה כבורר. ועל כן יש לקלוף את הפרי או הירק סמוך לסעודה. ומותר לקלוף קודם הסעודה אף על פי שיאכל את הפירות רק כקינוח בסוף הסעודה, שגם זה נחשב כבורר לאלתר.

אין היתר לקלוף פירות רבים על דעת לאכול רק מעט מהפרי ולהשאיר את רובו לאכול לאחר זמן, וכגון לאכול פלח אחד מכל תפוז ולהשאיר את רוב הפרי לסעודה אחרת – אסור.

אסור לקלוף ביצה או בצל על מנת לאכלם לאחר זמן, אפילו כשקולפם על מנת להכין מהם מיד סלט קצוץ, שלא קציצת הסלט קובעת אלא זמן האכילה.

ואסור לעשות כן אפילו אם בדעתו לטעום קצת מהביצה, אלא הברירה צריכה להיות בסמוך לזמן האכילה העיקרי של המאכל.

גם קילוף ירקות ופירות נכלל בהלכות בורר, ומותר לקלוף את קליפתם מאחר ולא ניתן להגיע לאוכל בלא קליפתו, ודרך אכילתו בכך. אמנם יש חילוק בסוגי הקליפות כפי שנלמד בעזרת ה' בימים הקרובים.

קליפה הראויה לאכילה ורוב בני האדם אוכלים אותה, כגון קליפת עגבניה או תפוח עץ וכדומה, מותר להסירם בשבת.

קליפה הראויה לאכילה ורוב בני האדם אוכלים אותה, כגון קליפת עגבניה או תפוח עץ וכדומה, מותר לקולפם בשבת אף במקלף (כלי המיוחד לקילוף), ויש שמחמירים שלא להשתמש לצורך הקילוף בכלי המיוחד לכך, והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב.

בפירות וירקות אלו שקליפתם ראויה לאכילה ורוב בני אדם אוכלים אותה מותר לקלוף ולהניח את המקולף לאוכלו לאחר זמן ואפילו לסעודה אחרת באותו היום (אך לא למוצאי שבת – שאסור משום מכין מקודש לחול), מותר. ויש שמחמירים שלא להסיר הקליפה אלא סמוך לסעודה.

 עור העוף ועור הדג, דינם כקליפה הראויה לאכילה ובמקום שרוב בני אדם נוהגים לאכלם, מותר להסירם אפילו בכלי המיוחד לכך ואף לקלוף ולהניח כפי שלמדנו אתמול.

אמנם, בעור העוף לבני אשכנז יש להזהר שלא להסיר את קצוות הנוצות שנשארו בו, גם כאשר העוף מבושל, ובני עדות המזרח לא חששו לאיסור זה.

קליפה שאינה נאכלת לרוב בני אדם, מותר להסירה רק ביד או בכלי שאינו מיוחד לכך (סכין וכדומה), ויקלוף סמוך לסעודתו.

ועל כן, ביצים, בצלים, נקניק ותפוח אדמה (אפילו מבושל) וכדומה, מותר לקולפם בסכין אך לא במקלף המיועד לכך. וכן מותר לקולפם על מנת לאוכלם בסעודה זו אך לא על מנת להניחם לסעודה אחרת או לאחר זמן.

הגרעינים והפסולת הנמצאים בתוך המילון, מותר להסירן בשבת, שהרי בלי זה איננו יכול לאכול את הפרי, אך יש להסירן סמוך לסעודה.

גרעיני האבטיח, בני עדות המזרח מתירים להסירם בידו על מנת לאכול את האבטיח מיד. אך לבני אשכנז עדיף שיכניס חתיכת פרי לפיו ומתוך פיו יוציא את הגרעינים, וכשלא רוצה לעשות כן ינער את פרוסת האבטיח סמוך לאכילתו כדי שהגרעינים יפלו, ואותם גרעינים שנשארו דבוקים בפרי מי שנוהג להסירם ביד יש לו על מי לסמוך.

האוכל פרי שמבשרו דבוק בגלעין, כגון: שזיף, אפרסק וכדומה, יכול להסיר בידו את הגלעין עם מעט הפרי ואינו חושש משום בורר.

ואם אוכל פרי שגלעינו נפרד מבשר הפרי, כגון: תמר או משמש וכדומה, מוטב לפתוח את הפרי בצורה כזו שהגלעין יפול מעצמו בשעת פתיחת הפרי, וכשלא נפל יכול להסירו בידו בשעת האכילה.

העוקץ שבראש הפרי, כגון העוקץ שבראש התפוח או העגבניה וכדומה, מותר להסירו סמוך לאכילתו.

היו אצלו אורחים או שיש בני משפחה מרובים, מותר לקלוף בעבורם אפילו פירות רבים יותר מכפי מה שיאכלו, משום שעושה זאת לכבודם ונחשב כלאלתר.

מותר לפצח אגוזים, אפילו בכלי המיוחד לכך.

מותר אף לפצח אגוזים וכד' בפטיש המיועד למסמרים, אפילו אם לא חשב להשתמש בפטיש לצורך זה מערב שבת. אמנם אין לפצח באבן וכדומה אם לא ייחד אותה מערב שבת.

גם הקליפה הדקה הנשארת דבוקה באגוז או בבוטנים, מותר להסירה סמוך לאכילתו, אמנם צריך להיזהר שלא לנשוף בפיו על מנת להסיר את חלקי הקליפות המעורבות בבוטנים – שאם ישעה כן עובר משום "בורר".

פיצח את קליפת האגוז לחלקים רבים המעורבים עם האגוז, יזהר לקחת את האגוז מהתערובת ויניח את הקליפות במקומם.

מותר להסיר את העלים החיצוניים שאינם טובים לאכילה מן החסה על מנת להגיע לעלים הפנימיים, ובלבד שיעשה כן סמוך לסעודה.

אמנם, אם ישנם עלים מעופשים בין עלי החסה, או שכבר הופרדו העלים מהקלח וכעת מעורבים עלים שאינם ראויים לאכילה עם עלי החסה הטובים, יקח את העלים הטובים מהתערובת סמוך לסעודה.

מותר וצריך לבדוק את עלי החסה בשבת לראות שאין בהם חרקים וכדומה. ולכשימצא חרק גדול יכול להסירו מאחר שהחרק עומד בפני עצמו על העלה ואינו מעורב בו, והמחמיר להסירו עם מעט מהעלה תבוא עליו ברכת טוב.

מצא חרק או תולעת קטנים הדבוקים בעלי החסה, יש בהסרתם איסור בורר, ועל כן יש להסירם עם מעט מהעלה.

אסור לשטוף או להשרות עלי חסה וכדומה בתוך מי סבון וכיוצא בזה כדי להסיר את החרקים, משום שהחרקים החיים ימותו במים אלו.

מותר להסיר כנימה הנמצאת על הפרי, בין שנמצאת על הקליפה ובין זו שעברה לפרי מאחר והן מונחות על גבי הפרי ולא מעורבות בו, והמחמיר להסיר עם מעט מהקליפה או הפרי תבוא עליו הברכה.

פירות או ירקות המעורבים בהם פסולת שאין רוב בני אדם אוכלים פסולת זו, אסור ליתנם בכלי עם מים בכדי שהפסולת תעלה או תשקע, ואף אסור ליתנם תחת זרם מים כדי להסיר את הפסולת, משום שמוציא פסולת מתוך אוכל. אלא צריך לשטוף ולהכינם מערב שבת.

אמנם, פסולת הדבוקה בפרי, או שיש על הפרי אבק וחומרי ריסוס וכדומה (כרוב הפירות והירקות המצויים בשוק בימינו), מותר להסירם על ידי זרם מים, ובלבד שיעשה זאת סמוך לסעודה.

מותר להסיר אבק או ריסוס וכדומה בשטיפת מים ואף על ידי שפשוף הפרי ביד או במטלית יבשה. וכן מותר להסיר ביד סמוך לאכילה כל לכלוך הדבוק בפרי.

מותר לחטא פירות נקיים (שאין בהם לכלוך ממשי) על ידי שריה בחומר מחטא.