הלכות מלבן
ניקוי בגד
אסור לנקות בגדים בין בשבת ובין ביום טוב, שכן יש בזה משום איסור מלבן, ויש לחלק בין ליבון בדבר רטוב לבין דבר יבש.
חכמינו גזרו גם על תליית כבסים או בגדים רטובים לשם יבוש, כהמשך לאיסור מלבן.
הלכות מלבן הקדמה
אופני ניקוי יש ברטוב: 1. שריית הבגד במים או בכל חומר נוזלי אחר. 2. שפשוף הבגד במים או חומר ניקוי. 3. סחיטת הנוזלים שנספגו בבגד, או ניעור בגד מן הנוזלים שנספגו בו.
אופני ניקוי יש ביבש: 1. הסרת לכלוך "הספוג" בבגד על ידי שפשוף או ניעור. 2. הסרת לכלוך "הדבוק" בבגד. 3. ניקוי בגד מלכלוך "שנתפס" בו.
איסור ליבון מהתורה הוא רק במקרה שהבגד מתנקה על ידי פעולתו.
לפי זה יש להבדיל בין שריית בגד נקי לבין בגד מלוכלך, במים או בשאר משקים, ובין שריה לשם ניקוי לשריה המלכלכת את הבגד.
כמו כן יש לחלק בין ניקוי בגד שחור לניקוי בגד לבן. בין ניקוי בגד שמקפיד על ניקונו לבגד שאיננו מקפיד עליו.
נתינת מים
אסור לשרות בגד במים בשבת, או לשפוך עליו מים. ואפילו מים מועטים – אסור. ואסור לנקות אפילו לכלוך מועט הנמצא על הבגד, בין בבגד לבן ובין בבגד צבעוני, אסור.
בגד נקי: לאשכנזים אסור לשרותו במים משום ש"שרייתו זהו כיבוסו". אמנם לספרדים מעיקר הדין מותר לשרותו במים מועטים, והמחמיר שלא לשרות בגד נקי אף לא במים מועטים תבוא עליו ברכת טוב.
גם בגד שכבר שרוי במים מערב שבת אסור לכבסו במים או לשפשפו במים או בכל חומר ניקוי אחר.
כמו כן אסור לסחוט בגד מהמים הבלועים בו, שהסחיטה אף היא מצורכי הכיבוס.
בגד העשוי מנילון או מחומר סינטטי (שאינו ארוג) ואין בו בד כלל, וכן מצע העשוי מנילון או גומי ששמים במיטת התינוק תחת הסדין כשאין בו בד כלל, מותר לשרותו במים בשבת או להזרים עליהם מים בכדי לנקותם, כשבכונתו להשתמש בהם שוב בשבת.
מטעם זה מותר לנער בשבת אפילו בחוזקה מעיל נילון או כיסוי נילון ששמים על הכובע בכדי להגן מהגשם מהמים שעליו, כיון שאין המים נספגים בו ואין בזה איסור סחיטה.
אסור לתלות כביסה רטובה בשבת במקום שרגילים לתלותם כדי לייבשם (חבל כביסה או מעמד ליבוש כביסה וכדומה), ואפילו נרטבו מחמת הגשם או זיעה. ואפילו נרטבו רק מקצתם אסור לתלותם.
אסור לתלות כבסים רטובים או לחים בסמוך לתנור חימום או הסקה.
בגד רטוב, אף על פי שאסור לתלותו לייבוש, מותר להניחו או לתלותו במקומו הרגיל, ובלבד שלא יהיה בסמוך למקור חום (כהסקה, תנור חימום וכד').
כביסה התלויה מערב שבת, אין צורך להורידה מהחבל לפני השבת, ואין חשש שיחשדו שנתלתה בשבת.
אסור לתלות כביסה רטובה על חבל הכביסה בשבת כדי ליבשה, מפני מראית העין שיחשדוהו שכיבס בשבת.
אסור לתלות כביסה רטובה בשבת גם בתוך הבית ובמקום מוצנע, אף על פי שלא רואים את זה אחרים, משום שכל דבר שחכמינו ז"ל אסרו משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור לעשותו.
בגד שנרטב ממים או מכל משקה אחר בשבת, וכן בגד שספג זיעה וכדומה, מותר להניחו על גב הכסא או על וו שבבית בכדי שיתייבש, ובלבד שלא יהיה סמוך לתנור דולק או הסקה.
אמנם, אסור לפרוס בגד זה על כמה כסאות העומדים סמוכים זה לזה, שהרי ניכר שמתכוין לייבש את הבגד.
אף בימות הגשמים, אין לתלות בגדים שנרטבו בגשם בשבת כדי ליבשם, שאף בימים אלו יש חשש שיחשדוהו שכיבס בשבת. אך ניתן להניח על גבי מתלה (וו) או על כיסא בצורה ארעית בתוך הבית.
אמנם, מעיל גשם שהדבר ניכר שנרטב מהגשם, וגם הרגילות לכבסו בניקוי יבש ולא במכונת כביסה ביתית, הספרדים הקלו לתלותו ליבוש על חבל הכביסה, ובני אשכנז החמירו אף בזה – שלא לתלות שום דבר בשבת על חבל הכביסה.
בגדים שכיבסו אותם מערב שבת, ונתלו על חבל הכביסה ליבוש מערב שבת: לספרדים, מותר להורידם מהחבל על מנת ללובשם בשבת אף עם בכניסת השבת הבגדים היו רטובים קצת (טופח על מנת להטפיח). אמנם האשכנזים מחמירים, ומתירים להוריד את הבגד בשבת רק אם בכניסת השבת הבגד היה יבש.
בגדי תינוקות, אם אין לו אחרים, מותר (אף לאשכנזים) להורידם בשבת מחבל הכביסה אף אם היו רטובים בכניסת השבת.
מי שעבר ותלה כביסה רטובה בשבת על החבל, אף שמעיקר הדין יכול להשאירם תלוים, טוב יותר שיסירם מהחבל (באופן שאינו בא לידי סחיטתם בעת שמורידם).
עבר איסור ותלה את הכביסה בשבת, ונתיבשה: אם תלה במזיד – אסור ללובש את הבגדים עד לצאת השבת. ואם תלה בשוגג (שלא ידע שאסור) – מותר ללובשם בשבת.
כביסה הנמצאת על החבל מערב שבת, וחושש שתירטב מהגשמים שירדו בשבת, מותר להורידה אף אם אין בדעתו ללובש את הבגדים בשבת.
אטבי כביסה, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלם בשבת אלא אם כן צריך להשתמש בגופם או במקום בו הם מונחים (ולפי זה, במקרה בו מותר להוריד את הכביסה מהחבל, אין איסור להוריד את אטבי הכביסה התופסים את הבגדים).
מכונת כביסה
מותר לתת בגדים מלוכלכים בתוך מכונת הכביסה שבה הוא רגיל לשמור אותם עד לשעת הכיבוס, ובלבד שלא יהיו מים במכונת הכביסה.
אמנם, אם נותן את הבגדים במכונה בכדי שיהיו מוכנים לכביסה לאחר השבת, אסור לעשות כן, משום מכין מקודש לחול.
מכונת הכביסה והדלת שלה הינם מוקצה – ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אסור לסגור את הדלת אלא אם עושה זה לצורך גופו – שריח הכביסה לא יתפשט בחדר, או לצורך מקומו שהדלת מפריעה למעבר.
מייבש כביסה שיש בו בגדים, מותר לפותחו בשבת בכדי להוציא את הבגדים ולהשתמש בהם בשבת, וסגירת הדלת מותרת רק לצורך גופו או מקומו (כמו במכונת הכביסה).
היתר פתיחת או סגירת דלת מכונת כביסה או מייבש מותרת אך ורק במקום בו אין שום פעילות חשמלית (שלא נדלקת נורה, ואין שום שינוי חשמלי במכשיר).
מי שנרטבו בגדיו, הולך בהם בשבת ואינו חושש שמא יסחטם. ומותר אף ללבוש לכתחילה בגד רטוב כשאין לו בגד אחר ללבוש.
מותר ללכת ברשות הרבים כשהוא לבוש בבגד רטוב, אף במקום שאין בו עירוב, ואינו נחשב כמטלטל את המים הספוגים בבגד.
ניקוי כתם
יש להבדיל בין ניקוי כתם לניקוי אבק הספוגים בבגד לבין כתם ולכלוך הנמצא על הבגד אך אינו ספוג בו.
כמו כן יש לחלק בסוגי הבגדים למיניהם, ואופני הניקוי השונים כפי שנלמד בעזרת ה' בימים הקרובים.
כל בגד ללא הבדלי צבע, שנמצא עליו כתם, אסור לנקותו בין במים ובין ברוק ובכל חומר ניקוי אחר, ואפילו אם הבגד לא יהיה נקי באופן מוחלט – אסור.
אסור לנקות בגד מכתם שעליו – עד שלא ישאר שום סימן ממנו – על ידי שפשוף או גירוד בין ביד ובין בכלי.
אסור לבזוק אבקת טלק בשבת בכדי לספוג כתם שמן שנשפך על הבגד.
אבק
בגד או כובע שנתלכלך מעפר או אבק: לספרדים ההולכים כדעת מרן הבית יוסף מותר לנערו בשבת, אפילו הוא בגד חדש ובצבע שחור, ואף אם מקפיד שלא ללכת בו כשהוא מלוכלך. (ילק"י שב י"א)
לבני אשכנז ההולכים כדעת הרמ"א: אם הוא בגד שרגילים להקפיד על ניקיונו [בגד כהה, חדש או שנראה כחדש וכד'] אסור לנערו או להסיר את האבק שעליו. אך אם הוא בגד שאינו מקפיד עליו [בגד בצבע בהיר, או שחור משומש שאינו נראה כחדש ואינו מקפיד אם מלוכלך קצת (ואם מקפיד גם בזה – אסור)], מותר לחבוט בו או לנערו בעדינות או להעביר מטלית יבשה כדי להסיר את האבק, אך אין לשפשף או לנער בחוזק.
ואף לאשכנזים בגד שבדרך כלל אינו מקפיד עליו שיהיה נקי וכעת מנקה משום כבוד השבת, דינו כבגד שאינו מקפיד עליו.
לספרדים מותר לנקות את האבק מהבגד או מהכובע אף במברשת בגדים, וטוב להחמיר ולנקות בשינוי כגון בשרוול חולצתו וכד'. ולאשכנזים אסור להשתמש במברשת כלל ועיקר.
אף לספרדים שהתירו להסיר את האבק, אסור לכסכס ולשפשף את הבגד היטב כדי להסיר את כל הכתם וליפות את הבגד.
מותר לנקות בשבת אבק המצטבר על הנעלים ביד או במטלית יבשה, אך לא במטלית לחה.
אסור למרוח על הנעלים בשבת משחת נעלים או נוזל המיוחד לצחצוח נעלים.
בגד שנדבק בו לכלוך לח שאף לאחר שיוסר ישאר כתם, מותר לגרדו בציפורן או בגב הסכין, ואף מותר לשפשף את הבגד בצידו הפנימי עד שיפול הלכלוך. כמו כן מותר לקנח את הלכלוך במטלית יבשה.
במטלית רטובה אסור לקנח, שהרי בשעת הקינוח הוא סוחט את המים שבמטלית, וכל שכן שאסור להרטיב את הבגד במים בכדי לנקותו.
בגד שהתלכלך בבוץ או בטיט יבש: לאשכנזים אסור להסיר את הלכלוך (משום שכשהוא מפורר את הלכלוך יש בזה משום איסור טוחן), ולספרדים מותר, והמחמיר שלא להסירו תבוא עליו הברכה.
היה הלכלוך היבש מדברי אוכלים שכבר היו טחונים [כגון: בצק, דיסה או דברים שנתרככו בבישולם], מותר להסירו בשבת.
בגד שנרטב ממים או טל או שירדו עליו גשמים ונספגו בו, אם הוא בגד חדש או נראה כחדש, אסור לנערו – ולא משנה באיזה צבע הבגד, משום שהדרך להקפיד על ניקונו. אך אם איננו חדש ואיננו מקפיד עליו שלא ללובשו בלי ניעור, מותר לנערו. אך יזהר שלא לנער בחזקה, שמא יבוא לידי איסור סחיטה.
מעיל גשם העשוי בד או ציפוי גומי, דינו כבגד שאינו מקפיד עליו, ומותר לנערו בעדינות. ומעיל העשוי מחומר פלסטי [ללא אריגה!] מותר לנערו אפילו בחוזקה.
בגד שירד עליו שלג, והשלג בעינו ולא נמס, מותר לנערו בקלות. ואם הוא על בגד נילון [לא ארוג] מותר לנער אף בחוזק.
מותר ללכת ברשות הרבים במקום שאין עירוב כשהשלג על כובעו ובגדיו, ואין צריך להסירם, ואינו עובר משום טלטול.
לכלוך המונח על הבגד ואינו ספוג או דבוק בו, אין בהסרתו משום איסור מלבן. ולכן, מותר להסיר מן הבגד נוצה, סיבי צמר גפן, חוט המונח על הבגד וכדומה, ואפילו בבגד שמקפיד על ניקונו.
חוט שעדין תפור בבגד, אסור להוציאו.
ניקוי נעלים
אסור למרוח משחת נעלים בשבת, וכן אין להתיז נוזל או ספריי העשוי לצחצח את הנעל.
אסור לסוך את הנעל בשמן בשבת, וכן אין להבריקן במטלית או במברשת אע"פ שאין עליה משחה. אך מותר להסיר אבק מעל גבי הנעל ביד או במטלית, ובלבד שעושה זאת לניקוי בלבד ולא להברקת הנעל.
נעלים העשויות מלבד או ז'מש, דינם כדין ניקוי בגד (לפי מה שלמדנו בימים הקודמים).
נעלים או מגפיים שסוליותיהם עשויים מעור, או גומי או חומר פלסטי והתלכלכו בבוץ הנדבק בהם, אם הבוץ עדין לא התייבש מותר לקנח ולהסיר את הבוץ על ידי חפץ המותר בטלטול. אך לא יקנחם בחזקה ולא על ידי מגרדת או סכין.
נתייבש הבוץ על גביי הנעלים או המגפיים:
לספרדים: מותר להסירו על ידי שפשוף הנעל בחידודי מדרגות או בכותל וכדומה.
לאשכנזים: אסור להסיר את הבוץ לא בכלי ולא ביד, משום איסור טוחן. ואם הבוץ מפריע לו בהליכתו, במגפיים או נעלים העשויים גומי יכול לישרותם במים או להזרים עליהם מים אך לא ישפשף ביד. אמנם נעלים שאינם עשויים מגומי אין לשרותם או להזרים עליהם מים.
בס"ד
רציתי לשאול כבוד הרב מדוע רשמתם שאסור לנקות לכלוך גם ע"י גירוד כשלא משאירים כלל רושם לבסוף,גם לספרדים? הרי שהרב קצות השולחן חלק על המשנ"ב בזה ומרן הרב עובדיה בחזו"ע ח"ו פסק כמוהו להלכה שמותר גם אם לא נשאר רושם
יש שאוסרים ויש מתירים (כפי שצויין)